על צילום ציור ו אמנות 

צילום וציור הן שתי צורות התבטאות שסופן הוא תמונה ,
המשותף להן הוא שאת התמונה אנו שופטים לפי כללים די קבועים של אסטטיקה ,
כנראה שפה נגמרת הזהות ,
ההנחה הראשונה של "אם יש לו מצלמה - הוא צלם" תהיה די זהה להנחה - "אם יש לו מיכחול - הוא צייר",
כמו שציור מתחיל בשכן שלי שצובע את הקיר ונגמר בפיקסו , גם צילום מתחיל בצלם הרנטגן שצילם לי שבר ביד ונגמר בתמונה של אנשל אדמס,
בכל אחת מהמדיות יש אינספור סגנונות שאינם ניתנים כלל להשואה, חלקם תלויי-טכניקה וחלקם תלויי תפיסה רעיונית,
יש ציירים שמצירים בשמן, יש שעושים רישום פחם, ויש שעושים מוזאיקה,
מה שמשותף לכולם זה שהם מתחילים עם "דף חלק" ועליו בונים את מה שבדימיונם, אין רגע מסויים שמחייב אותם להפסיק, הם תמיד יכולים לגשת ולהוסיף עוד קו, הם אינם כופופים לכל מציאות שהיא או ל"מה שהיה באמת", הם יכולים להחליט שהעין תהיה בלחי והשמים אדומים,
הם לא נולדו עם זה אלא רכשו שפה, פתחו אותה והם משתמשים בה,
כדי להבין אותם אני צריך לרכוש את אותה השפה,
היכולת לצייר חייבת להתפתח כדי שהמילמולים חסרי הפשר יהפכו לשפה ברת-תקשורת,

גם צלמים - יש שמצלמים יד שבורה , יש שמצלמים הבקעת שער במשחק כדורגל, ויש שמנסים להעביר לך את רגשותיהם הרומנטיים בצילום שקיעה,
עם המצאת הצילום לפני כ150 שנה נוצרה "בעיה" לצירים, עצם זה שיש כלי שעושה תמונה בלחיצת כפתור גרם להם לחשוב שנית איפה בדיור עומד הצילום ככלי ליצירת תמונה ,
מאז יש יחסי קנאה-שנאה-אהבה-חיקוי בין שתי המדיה,
כמו שבציור יש סגנונות ודרכים שונות, - כך גם בצילום,
ברמה הבסיסית יש צילום "ללא עיבוד" ו"צילום מעובד"
בעיברת זה נקרא "צילום מעובד" אבל טכנית יש לא מעט ז'אנרים והתיחסויות מקצועיות ,
החל מ"מאט" וכלה ב"אימג' מניפוליציה" דרך "פוטו-מונטאז'" ו "קומפיוטר גרפיקס" וכן הלאה ,
ברמה העקרונית אפשר למתוח קן שבצידו האחד יהיה ה"צילום תעודי" ובצידו השני "צילום מופשט" וכציר ניצב את "רמת העיבוד במחשב"
בפנה השמאלית תחתונה יהיה צילום רנטגן של שבר ביד, בצד הימיני יהיה צילום של כתם אור שאניו בפוקוס, ומעליו יהיה אותו צילום שבו שונו הצבעים והוסיפו כתם שני בעזרת פוטושופ,
הדבר הראשון שצריך להבין הוא שככול שרמת העיבוד עולה זה מפסיק להיות "צילום" והופך לאמנות אחרת, בין אם גרפיקה או כל אמנות שהיא , צילום זה מצלמה (בעיקרון)- לא מחשב,

צילום אינו אוביקטיבי, אין בעיה לצלם טוב לשנות את כל משמעות הצילום ע"י קביעת זוית שונה, אבל ככול שאנחנו בכלל מתיחסים ל"אוביקטיביות" אנחנו מתיחסים ל"תעוד" ולא לאמנות,
מטרת האמן זה להביע את עצמו, להעביר משהוא מעבר ל"מה שאנחנו רואים" ופה דוקא לציור יש יכולות שאין לצילום,
בציור אני לא כפוף ל"מה שיש" , לא לצבע, לא לפרספקטיבה, לא לדבר,
בצילום אני מתחיל עם "מה שיש" בניסיון להעביר את "מה שאני מרגיש"
בעיבוד תמונה אני משלב את השניים בעזרת טכניקות שונות,

צייר שמשתמש בצילום ככלי בסיסי לעבודתו הופך ל"מתעד" במקום ל"אמן" הוא מתבסס על "מה שיש" במקום על "מה שאני מרגיש" (בניגוד ל"מה שאני רואה")
אותה שגיאה גם אצל צלמים,
לצלם את מה שאני רואה - מכל זוית ראיה שהיא ועם כל יופי אסתי - תמיד ישאר "תעוד של מה שיש"
כאמן זה ישאיר את הקשר כקשר שבין הצופה לבית הסיטואציה ולא כקשר שבין הצופה לבים מה שהרגיש האמן,
בהשואת שתי תמונות
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/7/74/PicassoGuernica.jpg

http://dimag.no/uploaded_images/ROBERT_CAPA_spain_010206-755025.jpg

בצילום אני ראוה את מה שהצלם ראה, בציור אני מרגיש את מה שהצייר הרגיש,
לשיפוטך מה חזק יותר ,
לנושא האמינות - אכן אין ספק שמה שצולם זה מה שהיה ,
או מה ששוחזר, או מה שעובד, או שלא היה ולא נברא,
מי ערב לי היום לאוטנטיות של צילום? אז אם זה גם לא "תעוד" - מה כן נשאר?
צריך להבחים בצילום ברמות היחסיות שבין תעוד לאמנות,
צילום השבר שלי ביד , זה קיים , זה שלי (אם לא התבלבלו במרפאה) וזה לא אמנות ,
גם אם זה יצבע בצבעי וורהול - זה לא יהיה צילום אמנותי אלא עיבוד אמנותי,

לפני 80 שנה בערך כתב אנשל-אדמס את מניפסט
http://kcbx.net/~mhd/1intro/f64.htm
הסיבה היתה יחסי חתול-עכבר שנאה-אהבה חיקוי-קנאה שבין ציור לצילום, וההחלטות לחקות ז'אנרים מהתחום השני,
כיום המניפסט הזה יותר אקטואלי מבעבר כאשר גם גרפיקה ממוחשבת הצטרפה לנושא,
צריך להפריד לחלוטין בין כלי העבודה לאמנות ,
אמן צריך להגדיר לעצנו את היחסים שלו עם התמונה והצופה, להחליט אם הוא רוצה "להביע את עצמו" "לגרום לצופה להרגיש את מה שהוא מרגיש" או כל רעיון אחר,
אם זה יעשה בציור, צילום או מחשב - זה שולי ,

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי