כמו כן, הקינות והמזמורים אשר נקראים בבית - הכנסת בתשעה באב. רובם לא על בית המקדש שנחרב אלא על הגלות הקשה והארוכה, הגזירות הקשות שהגווים נתנו על היהודים וכו וכו.
כאשר בני - ישראל היו בארץ ישראל תחת שלטון זר, פרס ומדי. זכריה הנביא מנבא את ביטול הצום החמישי, ומשאיר תקווה לעם היהודי בארץ ישראל. "ויהי דבר ה' צבאות אלי לאמר: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". [זכריה ח',יח' - יט']
בה' באייר התש"ח, יום הקמת מדינת ישראל. עם ישראל חזר בזכות אלוהים - "לה' הארץ ומלואה". אלוהים החליט שהגיע העת שעם ישראל יהיה שולט על הארץ הזאת והחזיר את העם לאחר הגלות הארוכה למקום מושבו העיקרי ואולי הטבעי.
לאחר זוועות השואה הנוראה והמטורפת, כמעט כול ארצות הגולה נוקו מיהודים. למרות שעדיין יש את גלות ארצות הברית הגדולה והחזקה, והרוב היהודי נמצא עדיין הגולה תמיד יש קשר ישיר בין יהודי העולם אל ארץ ישראל בעקבות כך - הגלות מתה.
בארץ ישראל קם שלטון יהודי שאוכל חזירים, אבל עדיין זהו שלטון יהודי, ולא שלטון זר. כמו כן, בארץ ישראל אפשר להרביץ תורה ברבים וכ'ו, באופן חופשי. דבר אשר בתקופות מסוימות בהיסטוריה לא היה קיים בכלל בגולה.
לכן עיקרו של תשעה באב - הגלות, מת. צום תשעה באב צריך להפוך ליום שמחה וחג, כנבואת זכריה הנביא. "וצום החמישי ... יהיה לבית ששון ולשמחה ולמועדים טובים"
היום בירושלים משחקים ילדים וזקנים משוטטים ברחובות באופן נעים ונחמד. נכון, לא הכול מושלם ומתוק אך המציאות היו היא כמעט מלאה בטוב ובחסד - האם נבגוד באלוהים על כול הטוב והחסד שהוא נותן לנו לא נהפוך את היום הזה לשמחה ?
יש רבנים שיגידו ויטענו שאני צודק, הגלות מתה, אבל המסורת לא מתה. המסורת שלצום בתשעה באב על הבית שנחרב. אלא לצערי הם טועים וצודקים. בית המקדש נחרב בתעשה באב אך מהו העיקר ומהו הטפל ?
יש בתלמוד מחלוקת ענקית, בין רבי אליעזר בן הורקנוס לחכמים, בנושא : תנורו של עכנאי", רבי אליעזר, אומר: טהור [שהיא דעת שמים], אך חכמים אומרים : טמא. "ואחרי רבים להטות", רבי אליעזר לא מוותר, ומביא הוכחות מהחרוב, אמות מים, קירות בית המדרש שנוטים ליפול ובת קול מהשמיים. אך, חכמים לא מקבלים את דעתו. ורבי אליעזר אשר לא שמע לחכמים, מנודה.מכאן אתה לומד שאם חכמים קובעים הלכה, היא משתנה והמסורת מבוטלת.
שביעות רצונות של האלוהים מבניו, היא כאשר אנחנו מפרשים את דעתו אחרת לגמרי מכוונתו. כאשר אנחנו כופים את המשמעות האנושית על הצווי האלוהי, הוא יושב לו ומחייך בשביעות רצונו. "ניצחוני, בני ניצחוני", במסכת בבא מציעא [נט',ב']
כמו כן, שו'ע סימן תקנט ס"ד כותב: "אין אומרים תחנון בט' באב ואין נופלים על פניהם, משום שנקרא מועד" וקשה: האם ביום שבו אנחנו אבלים על ציון ובית המקדש לא נאמר בתפילה "תחנון" ?? אלא השל"ה כותב: "ט' באב נקרא מועד על שם העתיד, שכן ביום הגאולה יהיה ליום חג".
בנוסף, יש מדרש שאומר שבצהריי תשעה באב נולד המשיח שאמור לגאול את אותו הדור אם זכו, אם לאו הוא מת. לכן על כול אלה לא נהפוך את תשעה באב ליום חג. נכון, עדיין אנחנו לא בגאולה. אך יש שלבים לכול עת ועניין לכן, על הרבנים לקבוע שתשעה באב מחציתו יהיה אבל וצום ומחציתו ששון ושמחה.
מאידך גיסא, אסור לנו לקבוע הלכות לעצמנו ולחגוג, אלא צריך לשם כך דיון הלכתי עמוק שיבחנו את הסוגיא הזאת עד תמוה, ולאחר שחכמי הדור יפקחו את עיניהם ויקבעו שאכן אפשר להפוך את תשעה באב ליום חג - נעשה כך.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
