1. הטרור - ברצועה עזה עדיין ממשיך הטרור - "שלום שלום ואין שלום". חמאס עלה לשלטון ושולט ביד רמה באזור לאחר חיסול חשבונות עם הפת"ח. כמובן המבצעים ליד הגדר, קסאמים על ישובי הסביבה ושדרות שהורגים ילדים קטנים ומפרקים משפחות. וכמעט שכחתי חטיפת גלעד שליט ומבצע "עופרת יצוקה".
2. יחס המדינה - המתנחלים שפונו מבתיהם "ברגישות ובנחישות" ובצורה חלקה ומהירה. עדיין גרים בקרוואנים מגבס, בלי עבודה בלי שגרת חיים ברורה ומובנת ובלי מגורי קבע. כמובן הילדים פורקים עול, משתמשים בסמים והאלכוהול [לא כולם, חלקם] בעקבות הפינוי. והמדינה עסוקה בלשבת בכיסא העור מול המזגן.
למרות כול זאת, השמאל הישראלי לא צריך להתבייש מכישלון ההתנתקות אלא להודות בפה מלא ובאופן אמיתי - "טעינו". אך בעירבון מוגבל. האמת היא שרק בראייה רוחבית וקצרה, השמאל הישראלי טעה באחת הטעויות הגדולות שלו, אם לא הטעות הגדולה ביותר.
מאידך גיסא, בראייה רחוקה ועמוקה ההתנתקות היא כישלון חולף כמו אוויר ברוח. אני כמעט בטוח, שכישלון ההתנתקות יהפוך בעוד כמה שנים טובות להצלחה מסחררת, שאז הימין במדינת ישראל התקפל כמו כלב טוב ויחזור לישון במלונה שלו.
איך ? למה ? מה ? - את כול השאלות תזרקו לפח האשפה הירוק שבחוץ. יש כמה תשובות, אחת מהם נמצאת במסכת אבות ה,יט. שם כתוב:
"כול מי שיש בידו שלושה דברים הללו - מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלושה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, נפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע ... ".
שני מילים. "עין טובה" - אברהם אבינו ראה בכול דבר בבריאה של הטבע את הטוב שבדבר. את האידיאה והמהות הפנימית והאמיתית. לעומת זאת, בלעם הנביא הדגול ביותר של אומות העולם רואה את הרע בבריאה והופך אותה למהות חיים. למטרה נעלה וגבוהה. לחזון עיקר במציאות.
אכן, כולם צודקים. אני לא אשקר. ברצועת עזה יש הרבה מאוד טרור, רוע של מעשים, מערות שמעבירות מטעני חבלה ורובים. אך, המציאות הכוללת ברצועת עזה היא של רוב אנשים עני, חסר אמצעים להביא אוכל לבית, לצאת לעבודה בשקט ובבטחה. מציאות של מסחור בתרופות, דלק, מים וחשמל. מציאות של הרס בתים וממבצע "עופרת יצוקה" ואי יכולת לשקם אותם. מציאות קשה.
כול הכבוד, מחיאות כפיים. מילים יפות. פילוסופיה בגרוש. מה עכשיו ? איך כול זה יכול להתקשר אלינו ? הרב קוק כותב במוסר הקודש, פיסקה שכו:
"עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכול בעין יפה, בחמלה שאין לה גבול, להדמות לעין עליונה, עינא עלאה, עינא דכולא חיורא"
הימין הישראלי הוא המיואש. הוא בלעם הרשע. הוא שלא מאמין בשלום ובכלל לא רוצה בשלום. אלא רק מאמין באמונה ריקנית באבנים, בתי קברות ישנים, ברזל וכוח. הימין הישראלי הוא המקטר שאי אפשר לשנות את המציאות, הוא נותן לרשע לגיטימציה להמשיך בפעולותיו הטיפשיות, במקום לנסות לקום, לשנות דרך, להאמין ברעיונות נשגבים וענקים ולתקן הלאה. הוא נתקע בתוך עצמו ומבכה על הכישלון של השמאל ומדינת ישראל.
לעומת זאת, השמאל הישראלי לא צריך לפחד מכישלונות. אדרבה להתפאר בהם. כי מהכישלון אפשר רק ללמוד. ללמוד לתקן, לשנות, לראות את המציאות באופן יותר חד וברור. וביחד עם כול ההתגברות על הכישלון והעבודה התמידית והרגעית שאנחנו חייבים לעשות, נוכל להפוך את ההתנתקות להצלחה מסחררת. כי - "רק בלב שבור יש לב שלם".
אך החשוב מכול הוא, שצריכה להיות אחריות כללית באומה הישראלית המצביעה על הרע במקום שהוא נמצא ולהתאמץ לתקנו. פעולה זאת חייבת להתבצע ובמהירות. אמן כן יהיה רצון, שנצליח לראות את הטוב בכול דבר ונצליח בעבודה משותפת להפוך את הכישלון להצלחה מסחררת.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
