בית המקדש 

הנושא: בית המקדש. שאלה. מה מיוחד בירושלים? תשובה. ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל. ירושלים נחשבת כעיר הקודש לכתות וגם לדתות, כמו, היהדות, האסלאם, הנצרות ועוד. דוגמה: הייחודיות של העיר ירושלים לדת היהדות היא במיקומה, שהיה בה בעבר בית המקדש שנחשב למקום הקדוש ליהודים. בית המקדש הוא מבנה שנועד היה להיות משכנו של האלוהים, כך מרגישים, חושבים, מדמיינים ומאמינים בדת היהדות. המטרה של בית המקדש היא, שאותם האנשים שמשיכים את עצמם לדת היהדות יעבדו את האלוהים שנמצא במשכן, יעלו קורבנות, יביאו ביכורים, ויתפללו לאלוהים בדרך הייחודית ששייכת להם. היהדות, היהודים בנו את בית המקדש לשם הפולחן הרגשי, כדי לעבוד באמצעות הלויים והכוהנים שהם הנציגים לשם כך, כדי להתפלל לאלוהים שיהיו לו, לבן האנוש זכויות כאן בעולם החיים, ובעולם הבא לאחר מותו, וגם מתוך מחשבה שבמעשהו זה בן האנוש הוא שליח האלוהים, ושכביכול תפקידו לשרת את רצון האלוהים בעולם החיים ולאחר המוות, וגם מתוך מחשבה שאלוהים ירחם עליו ויסלח לו על חטאיו, ויתקן אותו. מחשבה זו היא טעות! האלוהים שאליו פונים המאמינים המתפללים אין לו כל קשר לבורא עצמו. הפולחן הרגשי הדתי הומצא על ידי בן האנוש לשם מטרה אחת, והיא הצורך והנזקקות הרגשית שלו להשתחרר מאותם הפחדים שבו, מהחרדות, מהדיכאונות, מהייאוש ומהרגשת הנרדפות שגורמים לו להרגיש רע, כשהפולחן הרגשי מאפשר לו ליהנות, לשמוח, לאהוב ולצחוק ולהרגיש טוב עם עצמו, ובטוח כביכול. הדת היא תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית. כתוצאה מחוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית, התרגום למציאות האמיתית שבה המאמין חי נעשית באופן שגוי. רק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר שהוא אינו מפעיל את הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתי, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי תעשה באופן ברור יותר. כלומר, בן האנוש מפעיל את גופו הפיזי באופן שגוי, ולכן הוא אינו מכוון, וזה קורה בגלל הרגשות הפנימיים שבו. לדתות ולכתות שהמאמינים שלהם פונים, מדברים, מתחננים ומתפללים, כביכול לאלוהים אין כל קשר לרוחניות, אלא אך ורק לתהליך ההתפתחות האישית והחברתית, והניסיון שלנו להבין את עצמנו, כלומר את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית שבה המין האנושי חי בה. הדתות והכתות נוצרו, כתוצאה מחוסר ההבנה למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, והן מהבחינה הרוחנית, והקשר ביניהם. הדתות נוצרו גם כתוצאה מחוסר ההבנה למעשים שנחשבו כניסים. הדתות נוצרו גם כתוצאה מחוסר ההבנה לנעשה ביקום. הבריאה היא תוכניתו של הבורא. הפתרון לחידה הרוחנית צריך להתחיל מהשאלה למהות ומטרת החיים של בן האנוש, כצורה שהיא בעלת הרכב אנרגטי. הבריאה של הבורא זהו תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות אבולוציונית של המין האנושי. על בן האנוש להבין שהוא צריך לדבר לעצמו, ולהתחבר לעצמו, ולפתור לעצמו את השאלה, מהי זהותו האמיתית? ההבנה לזהותו האמיתית של בן האנוש מעצם הדיבור והבירור העצמי שלו עם עצמו, אלה הם התיקונים והשינויים החשובים והמשמעותיים ביותר שעל בן האנוש לבצע לעצמו בעצמו. בן האנוש צריך לתקן, לשנות ולבנות את עצמו בעצמו. מעצם המחשבה של בן האנוש שהוא מדבר, מתפלל, משרת או עובד את, כביכול האלוהים בחיים הנוכחים שלו הוא טועה, להבנתי. כל מעשהו אלו משקפים את הפחד והבלבול הקיימים בו בגלל חוסר ההבנה לזהותו האמיתית. כל מחשבה אחרת שהיא מלבד ההבנה שבן האנוש צריך לדבר לעצמו בלבד, ולהבין את עצמו, ולתקן את עצמו ולהשתנות, בן האנוש פשוט גורם לעצמו לסבל רב בחייו ומכשיל את עצמו, ומבזבז גלגול חיים שלם. אנסה להסביר: מהות החיים ומטרתם היא תיקון של בן האנוש את עצמו בעצמו כאן בעולם החיים, לחיות באורח חיים רגוע ושלוו שיוביל אותו להיות בריא יותר שיאריך חיים, ולהבין איך לגרום לגוף הפיזי שלו לרפא, לתקן, להתחדש ולנקות את עצמו בעצמו באופן תמידי, ובכך לא להזדקן, ולחיות חיי נצח כבן אנוש. ללא ההבנה הנ"ל בן האנוש לא יתקן את עצמו בעצמו, ולכן הוא אינו יכול להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, והוא אינו יכול להבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו. מבחינה רוחנית, לאחר סיום חייו של בן האנוש, כנשמה במידה ובן האנוש לא תיקן את עצמו בעצמו והשתנה בעולם החיים והמוות, הוא אינו יכול להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו כנשמה, ולכן הוא יעבור גלגול חיים נוסף עד לתיקון הסופי של הנשמה. הקשר בשני המקרים, גם כאן כבן אנוש בעולם החיים והמוות, וגם כנשמה מבחינה רוחנית בעולם האמיתי הוא שללא התיקון כבן אנוש לא תוכל הנשמה להיות מתוקנת. לכן, כל בן אנוש החושב שהדרך היא לבנות את בית המקדש בפעם השלישית הוא שוגה ומטעה. למה? כיוון, שמבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו בני האנוש, שזו תוכנית הלימודים של הבורא, אנחנו כבני אנוש צרכים להבין שהבניה היא פנימית, הבניה היא אינה חיצונית, כלומר לעבור תיקון ושינוי עצמי, טרנספורמציה של האנרגיה, ואנחנו סוג של אנרגיה, להשתנות ולשנות את אישיותו. כלומר, תהליך ההתפתחות שלנו בני האנוש בתוכנית הלימודים האבולוציונית שברא בעבורנו הבורא, זה אינו משהו שצריך להיבנות חיצונית לגופינו הפיזי, אלא בניה תודעתית ופיזית, שהיא פנימית לנו, בניית בית המקדש זו בניה שהיא חומרית חיצונית לנו, כלומר בניית מבנה במציאות. בית המקדש נחרב פעמיים, וישנם אנשים שרוצים לבנות את בית המקדש בפעם השלישית, ולחזור על אותה טעות שוב. לכן, כדאי שלא נשכח ירושלים היא בסך הכל עוד עיר בעולם, עיר שבנויה על הר בשביל תושביה, והיא לא עשויה מנחושת והיא גם לא עשויה מזהב, והר הבית הוא בסך הכל הר, והכותל המערבי הוא בסך הכל ערמה של אבנים שנשארו מחורבן הבית שאנשים בנו בעבר וזה הכל, וכל התרגשות ומחשבה ודמיון יוצר אצל בן האנוש הזיה שגורמת לבן האנוש לבנות לעצמו מציאויות שהן אשליה. מציאות שהיא אשליה תתנפץ במבחן המציאות האמיתית. אם להתפלל לאלוהים, שאין לכך כל קשר לבורא עצמו, ולעבוד אותו באמצעות הפולחן הרגשי בבית המקדש, כדי שהבורא יתקן אותנו או כדי לזכות בזכויות כלשהם בחיים הנוכחיים, ולאחר המוות זה היה מהות ומטרת החיים שלשם כך, ברא הבורא את בן האנוש, העולם והיקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו, אז לא היה נחרב בית המקדש לא פעם אחת, וגם לא בפעם השנייה. מתחילת הבריאה ועד סופה הבורא אינו כלל את עצמו בתוכנית ההתפתחות האבולוציונית. הבורא אכן קיים מבחינה רוחנית במציאות האמיתית כנשמה, והוא גורם לנו להבין בדרכו שלו שזו לא הדרך הנכונה לבנות את בית המקדש לשם הפולחן הרגשי. לכן, נהרס בית המקדש לא רק פעם אחת אלא פעמיים. מסקנה: הדתות והכתות הן תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית שבה הוא חי. דמות קדושה, מת קדוש, בן אנוש קדוש, מקום קדוש, אלה הם דמויות ומקומות דמיוניים בתודעתו של המאמין, שאין להם כל קשר לזהותו האמיתית של בן האנוש ולמציאות האמיתית שבה הוא חי. סיכום. הבניה צרכה להיות של בן האנוש את עצמו בעצמו, ובעזרת האנשים שבחברתו, ובכך לעבור מוטציה גנטית, מתוך חקירה, למידה והתפתחות אישית וחברתית כדי לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות, ולכן כל הניסיון לבנות משהו שהוא חיצוני לגופו הפיזי, ושהוא חומרי כמו למשל את בניית בית המקדש מחדש בהר הבית בירושלים לשם הפולחן הרגשי, זו חזרה נוספת על אותן טעויות היסטוריות שקרוב לוודאי יביא לחורבן בית המקדש פעם נוספת, פעם שלישית, להרג ולסבל רב של האנשים. במידה ויבנה בית המקדש בפעם השלישית, מבחינה התפתחותית, עדין המאמינים לא הבינו ולא ביצעו לעצמם את התיקון שהם היו אמורים להבין ולבצע. המסר במאמר: כאשר בני האנוש בונים לעצמם מציאויות שהן אשליה, אז במבחן המציאות האמיתית האשליות מתנפצות להן, כלומר אם בית המקדש נחרב בעבר פעמיים, האשליה התנפצה פעמיים במבחן המציאות האמיתית, הן מהבחינה האבולוציונית וזה המסר מבחינתו של הבורא, מבחינה רוחנית. ירושלים היא אינה עשויה מזהב והיא גם אינה עשויה מנחושת, ירושלים היא עיר שבה גרים תושבים כמו בכל עיר בעולם. לא העיר הקדושה ירושלים צרכה להיות נצחית, בן האנוש כן. ברצוני להבהיר שהמאמר נכתב לשם יצירת אפשרות נוספת להבנה, שהיא הגיונית מבחינתי, ואין בכוונתי שהמאמר יתפרש כאיסור כלשהו על עשיית משהו. רק בן האנוש בעצמו צריך להבין בעצמו, מתוך רצון ובניית היכולת לשינוי הרגלים שגויים שלו, ולא מתוך כפיה. זכותו של כל בן אנוש לחיות כרצונו, במסגרת החוק. 

יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי