מאת: נסים גבאי, נתניה, gabbai@012.net.il
כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. פתגם נאה למקום נאה, לתרבות נאורה, ובין בני אדם המכבדים איש את רעהו, עמו את מדינתו.
לא כך הדברים בעת מלחמה המנוהלת באסטרטגיה שנויה במחלוקת, וכל זאת בימים מודרניים שאף אחד לא יוכל לעצור מישהו מלומר משהו איפשהו.
האבסורד הגדול הנדוש כבר במחוזותינו, של ניהול מלחמה מהחשובות ביותר לעם ישראל ואפילו עם השלכות ישירות לכל העולם, ניבט מעיניהם הכלות של שלושה מנהיגים שכל אחד מהם טובל בחוסר ידע וניסיון כמעט מוחלט לניהול המערכה הזו.
דווקא את הרמטכ"ל שרבים כבר תקפו על מדיו הכחולים שאינם תואמים כישורים נדרשים ממצביא לכלל מערכות הצבא התוקף, אין לי כוונה להכניס לדיון מהסיבה הברורה: צה"ל הוא צבא העם, ואת החיילים המחרפים נפשם למען המדינה ששלחה אותם בפקודה, אין לדון בכלל, ככלל, כולל לא את מפקדם.
כל האחריות, האסטרטגיה, זירות המלחמה, הכלים והיעדים, חלים על ראשיהם של המנהיגים הפוליטיים הנבחרים של מדינת ישראל. כבר חטאנו פעם בעבר נגד רמטכ"ל אדיר משכמו ומעלה, דדו, ואת התוצאות הנוראות לא שוכחים אנו עד היום. לצורך הבהרת העניין: ראש הממשלה אהוד אולמרט הוא מצביא העל של המלחמה הזו, כאשר חולק עימו בדרגה אחת נמוכה יותר, שר הביטחון עמיר פרץ.
אלה הם שני הראשים שאיתם אני בא חשבון, והוא נוקב.
אני בוחן היטב את מהלכי המלחמה הזו למן הרגע הראשון שנכפתה עלינו, ועד להתקפה את ביירות (למרות האיום של נסראללה לתקוף בתגובה את ת"א), ואני מוצא קו אפל, טיפש, חסר מטרה ונעדר כל יעדים ו/או הנחיות ברורות, לא לצבא ולא לעורף.
האם נשמעת ממני ביקורת על עצם התקיפה בביירות? ממש לא. הבעייה היא בכל מהלך ההוראות למלחמה בלבנון - וניתן אפילו לכנותה: גימגום אחד מתמשך וחסר מושכות.
עד עתה מתנהלת ומנוהלת המלחמה הזו בלבנון בדיוק כמו בגן ילדים, אלא שהפעם אין שם את ארנולד שוורצנגר כגננת.
גם הילד המופנם ביותר בגן היה מתעצבן (מתרגז ? זה למבוגרים...), ויוצא להתקיף את לבנון וחיזבאללה, אחרי הפיגוע בחיילינו וחטיפת שניים מהם. הבעיה היא שגם אולמרט עשה את אותה פעולה, בלי לדעת שמנהיג אומה צריך גם לחשוב קודם: גם לתכנן נכון, גם לבצע בהתאם, והכול עם קביעת איסטרטגיה ויעדים ברורים.
עד כמה שנבחנים הדברים עד היום, אין לראש הממשלה ולשר הביטחון מושג מינימלי מה הם היעדים הנחוצים במלחמה הזו, אין להם מושג על הדרך הנכונה להשיג יעדים כלשהם, ואת המחיר הכבד שאנו מקריבים בדם בנינו, "מסבירים" לנו כל הדגים הקפואים במערכות הציבוריות השונות, כמחיר המלחמה. "מה חשבתם?" מנתחים לנו גדולי המבינים "שבמלחמה אין נפגעים?".
במאמרים קודמים, ניתחתי את האיסטרטגיה הנכונה לדעתי, והיא: "הכתישה חייבת להיות רק מן האוויר, מתחילת המלחמה ועד הכרזת הפסקת האש, עד שייצא האוויר מכל איש חיזבאללה ו/או מנהיג לבנוני ו/או אזרח תומך פעולות עוינות נגד ישראל !!".
את סיפור המחדל הנורא של עם ישראל בדמותו של עמיר פרץ כשר ביטחון, אפשר להתחיל ולספר מרגע הסכמתו לעזוב בהבזק כל הנושא החברתי שעליו בכלל קם ועמד לבחירות, ועד התייצבותו המיידית לדגל מערכת הביטחון שאין לו מושג כיצד ועל מה היא מתנהלת. יתרה מזאת. עמיר פרץ שבעבר מתח קו שחור עבה על כל נושא הביטחון במדינת ישראל לטובת הצרכים החדשים החברתיים, דווקא הוא זה שהסכים בצורה תמוהה בלשון המעטה על קבלת תפקיד שר הביטחון. נדמה כי במדינת החפיפניקיות - אין פוצה פה ומצפצף בנושא קריטי זה - אפילו חיי ילדינו מונח בכפו של האיש !!
כל התנהלותו של שר הביטחון, תוך גמגום מתמיד האומר: "הצילו אותי מהתפקיד הזה שאינני רוצה להיות בו...", מעלה את המיצים המרים ביותר לגרוננו, ומשאיר בנו מועקה שלא נראה לי כי יהיה אדם בישראל שיוכל להבין זאת אחרי המלחמה, אם בכלל.
אפילו התקשורת העוקבת אחרי תפקודו של עמיר פרץ כשר ביטחון של מדינת ישראל, הביאה באחד המפגשים את הדיון לסופו... דקה או שתיים לאחר שהחל... ורוב "הדוברים" מילאו פיהם יותר מים ממילים - כאילו ויש בזה סולידאריות עם ההנהגה בעת מלחמה. אני לא רואה כאן מלחמה אמיתית שאין לה צוהר לביקורת. אם בת"א יכולים לשבת בבתי קפה ולרקוד במועדונים - בו בזמן שחיילינו נהרגים בתוך לבנון ואזרחים רבים מבלים במקלטים בכל היישובים בצפון - אין כל מניעה מהעיתונאים לפצוח בטיעונים חשובים על תיפקודם של שר הביטחון ו/או ראש הממשלה !!
אפילו הסקר שבוצע תוך כדי הקרבות, שכביכול רוב העם תומך בראש הממשלה ובשר הביטחון, בהבהרת הסוקרת שהנתונים הללו יישתנו מיד בשוך הקרבות - נראה לי הזוי עד מחפיר !!
אני רואה מבעד לדמעות... כמו כל עם ישראל... את המחיר הכבד היומי שאנו משלמים כתוצאה מהמלחמה הנוראה הזו.
מחיר הקרבת הבנים הנהדרים הללו... שכל הציוד המלחמתי על גבם נראה כילקוט בית הספר שאך לפני זמן לא רב העמיסו בדרכם ללימודים... עם החיוך התמים הזה... עם החברה הצעירה שכבר אין לה למי להמתין בבית... עם החיבוק שכבר לא יהיה... עם ההורים שאינם יודעים נפשם מגעגוע נוראי... עם החברים שההולכים חסרים להם... כל זה הוא מחיר מיותר !!
אבל בעיני המנהיגים שלנו לכאורה, זה מחיר מתבקש... מחיר מחויב המציאות... מחיר המלחמה.
אני קורא ל"מחיר" הנורא הזה, תשלום מחריד שגם אם מישהו ייתן עליו בעתיד את הדין, אין ולא תהיה לו כפרה וסליחה על מעשיו ו/או מחדליו ו/או רצונו "ללמוד" על ילדינו את כובד אחריותו ומחויבותו לביצוע תפקידו אליו נבחר.
כן. אני מאשים !!
אני מאשים את כל אלה ששלחו את הצבא הנהדר הזה המורכב מילדים תמימים וחדורי פטריוטיות למדינתם, בניצול ציני של משאבים המיועדים למטרות מוגדות אחרות - לצורך ביצוע משימות בלתי אפקטיביות בעליל. לשלוח את הצבא הכבד והמסורבל הזה, להילחם בלוחמי גרילה מפוזרים וניידים שלא עושים חשבון לעצמם, לסביבתם, ולעולם בכלל, זו אווילות חסרת אחריות זועקת.
כניסה צבאית חסרת אחריות כזו לקרקע לבנון, תוך הקרבת חייהם של בנינו הנהדרים שלא יראו יותר אור וחיים במדינה הזו שהם חושבים כי שלחה אותם על מנת להגן עליה, הוא כתב אישום מהחמורים ביותר שהיו אי פעם במשפט הישראלי ו/או הבינלאומי. הידיעה הברורה מראש שרשימת הנופלים היומיומית העכשווית הייתה כתובה בדם על הקיר, מביאה אותי לחשוב שיתכן כי איבדנו לחלוטין את הצפון, תרתי משמע.
העובדות זועקות לטיפול באחראים שמעולם בישראל לא נתנו בעבר את הדין על מחדליהם:
1. מדינת ישראל הופרעה משלוותה ע"י מלחמה שנכפתה עליה מצפון ע"י ארגון טרור שהשתלט על מדינה ריבונית, ובהסכמתה. מבחינת החוק הבינלאומי - לבנון היא שתקפה את ישראל.
2. מדינת ישראל חייבת הייתה להגיב וליזום מלחמה באותם קלפים ותנאים שהציב מולה האויב חסר המעצורים, וכמובן במחץ גבוה הרבה יותר. האויב קבע לעצמו מטרה: הרג אזרחים בכל יישוב ישראלי שאליו יגיעו טיליו ו/או פגזיו.
3. מדינה מותקפת ומופתעת צריכה הייתה לפעול באחריות באמצעות מנהיגים ראויים, ולהתנהל על סמך נתונים וניסיונות העבר בלבנון.
4. את המלחמה הזו היינו חייבים להתחיל ולסיים - בביצוע מוחלט ובלעדי של חיל האוויר הישראלי. החוכמה לאחר מעשה, כאשר כבר לקראת סוף המערכה ברור לכולנו כי נפילת בנינו בקרבות הקרקע לא הניבה כל תוצאה חשובה ואיכותית להמשך חיינו במדינה ולמול האויב בגבול הצפוני - היתה ברורה לכל טירון אסטרטגי גם טרום ההתקפה הראשונה שלנו נגד האויב בלבנון. האם מחדל ברור זה הזועק לשמים, ימשיך ויעבור לסדר היום במחוזותינו - כאשר אותם מנהיגים שכשלו, יהיו אלה שימשיכו לנהל ולהתנהל מול כל רשויותינו וקובעי סדר יומנו?!
5. החלל הראשון שלנו במלחמה הזו, היה אובדן עולם ומלואו למשפחתו, היווה כתב אישום בלתי מתפשר נגד ההנהגה שלנו, והמשך מתן האור הירוק של הציבור בישראל לכניסה קרקעית מסיבית הולכת וגוברת, הוא כתב אישום מוסרי חמור ביותר נגד החברה בישראל. הפעם אינני מסיר הכפפות מהציבור. מאחר וגורלנו נתון בידנו, לא רק בעיתות בחירות - חייבת להתבהר כבר עתה תמונה פוליטית שונה לגמרי במדינת ישראל - כזו שאינה ממתינה לתשדירי הבחירות הידועים מראש, לקראת הבחירות הבאות !!.
סוגיית התקיפה מן האוויר:
מאחר וברור היה כי האויב התחפר והכין עצמו במשך 6 שנים כדי לקדם כל התקפה קרקעית של צה"ל בלבנון - היינו חייבים לפעול בחוכמה, ולנטרל כל התיכנון הזדוני המוקדם הזה שלו. התקפה מן האוויר הייתה מנטרלת מחד את כל האיסטרטגיה החיזבאלאית, ומאידך, מכה אותו בצורה כזו שלעולם לא היה שוכח אותה.
התקפה מן האוויר הייתה משכיבה את הארגון הטרוריסטי הזה, מתחת לקרקע.
התקפה מן האוויר הייתה גורמת לאויב אבידות מתמשכות, שאת תגובתו בהתקפות טילים על אזרחים ישראליים חפים מפשע - חווינו לרעה גם בסיטואציה השונה ממה שאני מדבר עליה.
התקפה מן האוויר הייתה גורמת לכל הנהירה האזרחית שחווינו גם כעת, אבל התמשכותה לעוד ועוד אזורים - הייתה מגבירה את זעקת ההמון ומזרזת הטענות הקשות כנגד ממשלתו חסרת האונים.
התקפה מן האוויר הייתה גורמת ליותר קרבנות לבנוניים אזרחיים. לבנון הייתה קורסת מהר יותר. לישראל היו פחות קרבנות חפים מפשע. לצה"ל לא היו נופלים בקרבות קרקע.
העולם היה מבקש בבהילות מישראל להפסיק ההתקפות על חפים מפשע. ישראל שאותם קלפים כוונו נגדה - הייתה מסכימה להפסקת אש... בתמורה ל: ביצוע מיידי של כל הייעדים הראשוניים שנקבעו ע"י ראש הממשלה!!
כדאי שיבינו כל המטילים ספק בחיוניותה של מלחמה רק מהאוויר, בסיטואציה הזו - למה הייתה גורמת:
הרס תשתיות חיוניות לקיומו של חיזבאללה.
הרס תשתיות לבנוניות ששימשו ברשות, את ארגון הטרור הזה בלבנון.
הרס מצבורי נשק, משגרים וכל כלי המשחית שהיו ברשימת המודיעין ו/או העין האווירית של צה"ל.
הריגתם של עוד ועוד מחבלים גלויים וסמויים בלבנון.
הריגתם של אזרחים לבנוניים חפים מפשע - כצידו השני של המטבע המופנה כנגד ישראל - וכטריגר מהיר לרצון האויב להניף דגל לבן.
על המדינאים הכושלים שלנו היה להבין שאת הנחישות כלפי האויב, העולם - ואזרחי מדינת ישראל, היה צריך להניף יחד עם כל האמת על המלחמה הזו שנכפתה עלינו באותם פרמטרים של מלחמת יום כיפור - רק בעוצמה קטנה יותר, מעצם אפשרותו הקטנה יותר של חיזבאללה בנתונים שלפניו לעת הזו.
כל הברברת של טרום ימי הלחימה: "נגיב בצורה קשה באופן שטרם היה..." וזו שבמהלך הקרבות: "אנחנו ננצח... יידע נסראללה מי זה עמיר פרץ..." - נשמעת כתלושה מהמציאות בה מדינת ישראל הותקפה בברבריות חסרת מעצורים ע"י אויב שלא בחל בכל דרך לאיים ולכתוש יישובים בכמעט חצי מדינה !!
לסיכום ימים קשים אלה שעברנו, בלי לגעת בעיקר - והן הטרגדיות הבלתי ניתנות לתאור במשפחות שאיבדו את יקירהם בקרבות ו/או בעורף: הייתה כאן מערכת כושלת אחת גדולה, מורכבת ממנהיגים נבחרים (שההיסטוריה תשפוט אם הגיעו למעמדם על פי קנה מידה חוקי) שעצם הצבתם בחוד החנית של עתיד המדינה בעיתות שלום ובזמן מלחמה - מחייבת חשבון נפש אמיתי מכמעט כל אזרח ישראלי שאיכפת לו מהמדינה. לא רק איכפתיות באופן פטריוטי - אלא רצון להמשיך ולחיות חיים אזרחיים תקינים על פי אמות מידה סבירות, ולבטח - הצבת מנהיגים שבעיתות מלחמה נדע כי הם המגן הבטוח ביותר שיש לנו.
אזרח שמוציא את הנהגת המדינה מדעתה - דווקא בגלל הצדק שבדבריו !!
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
