אלוהים והעולם, המציאות והאדם. אבן ובן כישות אחת.
בתפיסות רבות אלוהים מוצג כאב והעולם / אדם מוצג כבן.
נקודת האמת של העניין הזה, היא שאב מייצג את השורש של הבן.
האב הוא השורש והסיבה של הבן. אלמלא האב לא היה הבן.
אב ובן יכולים להיות מוגדרים ב 2 צורות שונות.
אפשרות 1 היא שהאב והבן הם 2 ישויות נפרדות זו מזו.
באפשרות 1 ניתן לומר כי בנקודה כלשהי בעבר הבן היה בתוך האב והיה חלק מהאב ממש, וכרגע הבן נמצא מחוץ לאב. באפשרות הזו הבן והאב הם שתי ישויות נפרדות.
יחד עם זאת קיימת גם אפשרות 2.
כאשר הבן עדיין לא נוצר, דהיינו כאשר גופו של הבן עדיין נמצא בתוך גופו של האב. במקרה כזה האב וגם הבן הם ישות אחת ממש.
בכל אב יש אין סוף בנים פוטנציאלים. אך מצד שני כל הבנים שלו כולם, הם הוא ממש.
לפני שהבן נוצר ועזב את גוף האב, הבן גם היה קיים, אך ישותו עדיין הייתה אחת עם ישותו של האב.
האב והבן היו ישות אחת ממש.
גם במערכת היחסים שבין אלוהים לאדם / המציאות לעולם, גם כאן יש 2 נקודות מבט שונות.
מנקודת מבטו של האדם נדמה לו שיש גם הוא וגם המציאות. דהיינו אב + בן כ 2 ישויות נפרדות.
מנקודת מבטה של המציאות, יש רק מציאות, דהיינו הבן הוא בכלל חלק ממנה ממש והוא אינו ישות חיצונית ונפרדת ממנה.
יחד עם זאת, אם הבן מחפש את האמת האמיתית, דהיינו מסתכל על המציאות כפי מה שהיא מסתכלת על עצמה, אז הוא מגלה שהבן והאב הם ישות אחת ממש.
הסבר:
כפי שהתבאר אלוהים = המציאות עצמה, שהיא שורש העולם / מרחב המקום / ציר הזמן וכולי.
המקום והזמן והאדם שבתוכם, כולם נמצאים בתוך המחשבה של אלוהים / המציאות.
מצידו של הבן, נדמה לו שאביו רחוק ממנו.
מצידו של האדם שנמצא בתוך החלום, נדמה לו שהחולם את החלום הוא ישות אחרת נפרדת ממנו.
אך מצד האמת החיצונית, האב והבן הם ישות אחת. הבן בכלל נמצא *בתוך* האב והוא ישות אחת ממש עם האב.
מצד האב, או מנקודת מבט חיצונית, קיים אב, שנקודה אחת בתוכה אפשר לקרוא לה בן, אך זהו עדיין גם האב עצמו ממש.
מצד האמת האב והבן הם ישות אחת ממש.
כאשר אדם שנמצא בתוך חלום אומר "אני", הרי שה"אני" אמיתי שלו הוא זה שחולם את החלום.
כאשר אדם אומר "אני" ה"אני" האמיתי שלו הוא אלוהים עצמו ממש / המציאות עצמה ממש, שמהווה את כל העולם כולו וכולי.
מצד האמת האמיתית, כאשר האדם מבין שהוא עצמו זאת הישות שבתוכה גופו נמצא, דהיינו המציאות עצמה שמהווה את הכל ושבתוכה נמצא המקום, במצב כזה האדם מבין שבעצם כל דבר זה הוא עצמו ממש.
כי מנקודת המבט של זה שחושב את החלום, מנקודת המבט שלו כל מה שנמצא בתוך החלום, זאת המהות שלו ממש.
כאשר האדם מבין שהוא עצמו ממש זה בכלל אלוהים שמהווה את העולם, ממילא האדם מבין שמצד האמת הכל זה הוא ממש.
כשם שכאשר המציאות עצמה מסתכלת על כל דבר היא תמיד רואה את עצמה ממש, כך גם הבן שמבין שהוא עצמו זה בכלל האב, כך גם הוא מתחיל להרגיש כלפי כל דבר שהוא רואה וכולי.
לסיכום:
כאשר הבן רואה את עצמו באחדות מלאה עם האב, דהיינו כאשר הבן מרגיש "אני" ביחס לאב שמהווה אותו, הרי שזו השלמות האמיתית, שבה הכל טוב תמיד, כי כל מה שקורה זה בכלל רצונו העצמי של האדם עצמו.
הדבר דומה לאצבע בגוף האדם שמגלה שהיא אצבע בתוך גוף... במקרה כזה האצבע אם היא מספיק חכמה, היא מבינה שהיא עצמה ממש זה האדם עצמו והגוף עצמו כישות אחת.
אם האצבע מרגישה "אני" ביחס לכל הגוף, זו השלמות.
כאשר הבן מבין שהוא והאב שבתוכו הכל קיים זו ישות אחת, זהו הטוב המוחלט.
המאמר מאת:
להצליח בכח המחשבה / ידע - הדרך שלך להצליח.
הכנס לאתר וקרא עוד מאות מאמרים על מאות נושאים שונים ... בהצלחה !
המאמר אלוהים והעולם, המציאות והאדם. אבן ובן כישות אחת. - מהאתר EIP.co.il
הכנס לאתר ותהנה ללא הגבלה מעוד מאות מאמרים על: מערכת יחסים, שלמות, אמת, זמן, מציאות, טוב ועוד ...
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
