אלבומו השני של אריאל הורוביץ,למרות מיקומו בתכנית זו כאחד מהבולטים בשנת תשס"ב,הוא למעשה אלבום די חיוור עם מספר מועט של שירים טובים ומגה להיט היסטרי שדי במקרה הוא גם שיר מצויין,איכותי ובעל אמירה נוקבת וחיננית גם יחד.
ארבע שנים לאחר "יאללה ביי" שחשף את הורוביץ וקסמו הרב,הצברי כל כך ,הרגיש והמילואימניק,לציבור הישראלי מוכה אותה טראומה מ95' והצמא לליטוף והומור ביישני מאומניו- הורוביץ מוציא אלבום נוסף בו לרוב הוא עוסק במנטליות ישראלית עירונית פרברית,אך ללא עומק אמיתי- קצת חצי מבושל..
לאו דווקא בשל התרגום לtower of song של לאונרד כהן אלא יותר עם "זז לאט" הבלוז המצויין של פתיחת האלבום,"כסף" הגרובי והמדליק ו"בעיר הגדולה" הג'אזי והאפלולי, הורוביץ מראה שהפוטנציאל שלו טמון לא רק בדחקות או בהתרפקות נוסטלגית אלא גם בהארד קור של רוק בגוונים שחורים. הנטייה הקלאסית שינק בילדותו באה לידי ביטוי בעיקר בשירים האלה במעברים וברעיונות מוסיקלים שונים והרווח ניכר.
אבל כפי שכבר ציינתי, "רנה", הלהיט הפנומנלי ששיגע את גלי האתר,הוא אבן החן שישאיר אלבום זה אחריו שנים רבות נוספות. לא מדובר רק בלחן הענוג ובעיבוד המפותל עם הגיטרות של עובד אפרת אלא בעיקר בטקסט שנוגע שוב ושוב בנקודות משמעותיות בדימוי הישראלי ובדימוי הגבר. שורות כמו "בימי חמישי תראי איזה סרט כשאני והחבר'ה נראה כדורסל" או "תעשי סרט עם איבגי פעם בשנה" הן הרבה יותר מבדיחונת אלא הפער כפי שהוא כנראה באמת בין כוכב מוסיקה ישראלי, ולאחר "יאללה ביי" הורוביץ היה כזה לבין כוכבי העל ממעבר לים- למוצקין אף רנה לא תגיע.
אלבום בינוני למדי עם חריגים והברקה אחת אדירה.
מורה לאנגלית ולתאטרון בתיכון רכז פרוייקט האומנויות "חלון פתוח" ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
