על אף , ניהול כושל של המלחמה - היו הישגים רבים.
חזבאללה - לא הוכרע, אך הובס וסבל אבידות קשות בנפש, ברכוש ובהרס תשתיות.
החלטת האו"מ 1701 - הישג דיפלומטי גדול על הנייר, אך פחות מרשים על הקרקע.
סיכום ביניים - רבותי, סליחה. אבל ניצחנו.
סטיקר נגדי לקדימה: "שלוש שנים - שלושה הישגים".
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
למרות האווירה הציבורית הקודרת, שנופחה ללא פרופורציות ע"י התקשורת, כאשר הבליטה בצורה קיצונית רק את הכישלונות והתעלמה כליל מהישגים, שבהצטברותם יחד, יכולים להוביל למסקנות שונות וחיוביות, כפי שיפורט בהמשך.
אמנם, לא היתה הכרעה צבאית, בנוסח שצה"ל היה רגיל לה, אפילו בהשוואה למלחמת לבנון הראשונה, אך בוודאי שלא היה כישלון בנוסח שהובא לציבור ע"י פרשנים, עיתונאים ומחפשי כישלונות מקצועיים, הצצים בכל מלחמה.
דו"ח וינוגרד - המלא מתאר ומקיף הן את בעיית הממשלה, המנהיגות האזרחית והצבאית ותוצאותיהן.
ההתייחסות לצה"ל:
אי אפשר להתעלם, מהכשלים ומחוסר הבהירות, הנחישות של קברניטי המדינה, שהקרינו על מנהיגות צה"ל במלחמה.
שר הביטחון, עמיר פרץ, חסר ניסיון, חסר כריזמה ואוטוריטה ביטחונית, שהשאיר את ניהול המלחמה בידי הרמטכ"ל דן חלוץ, איש חיל אוויר, טייס ומפקד חיל מוכשר, אך ללא ניסיון ואופק מבצעי לניהול קרב יבשה, עם כוחות יבשה: חי"ר שריון, תותחנים ונספחיהם.
הניסיון להכריע את נסראללה ע"י חיל האוויר בשבוע הראשון של המלחמה, לא הצליח והמעבר לשלב היבשתי היה באיחור, מהוסס, לא ברור למפקדים בשטח, פקודות לא אחידות מבולבלות, משתנות מהר מדי. התוצאה - כשל טקטי בהפעלת כוח היבשה, ואי השגת היעדים בזמן ובדרך הראויה.
המביך בכל הפרשה הזו - שהיו תכניות אופרטיביות טובות ומוכנות למצב שנוצר, ואפילו תורגלו בעבר - אך במציאות לא השתמשו בהן, ולא במפקדים שהכינו אותן והיו זמינים.
המפקדים הבכירים ותרומתם:
אכזבה גדולה, זה מה שניתן על מרבית המפקדים הבכירים בפיקוד הצפון ובמטכ"ל.
הרמטכ"ל, סגנו - האלוף קפלינסקי, אלוף הפיקוד, סגנו, מפקדי האוגדות, מפקד כוחות היבשה - האלוף גנץ, לא תרמו את חלקם וכישוריהם לניהול המלחמה.
המאכזבים הגדולים - סגן הרמטכ"ל אלוף קפלינסקי, איש פיקוד צפון, איש חי"ר מנעוריו, מכיר את השטח, מכיר את תכניות שהוכנו, לא הפעיל, לא לחץ, לא השפיע, התבטל בפני הרמטכ"ל דן חלוץ, ובכך נכשל. מודה בפומבי, שנעשו שגיאות וטעויות של הנהגת צה"ל.
כך גם פעלו והתנהלו: אלוף הפיקוד, סגנו, האלוף גנץ - כולם אנשי שטח, אנשי חי"ר ושריון, מכירים את האיזור, התנהגו ופעלו כטירונים חסרי ביטחון.
מפקדי האוגדות: כישלון טוטאלי - של קצינים מעולים ואמיצים אבל רובם לא הוכשרו לשריון ולמלחמה בסדר גדול של אוגדות וארמיות, והתוצאות היו בהתאם.
הרמטכ"ל דן חלוץ, לאור נאומו האחרון לסיכום המלחמה - כנראה לא למד כלום, לא שכח כלום, ולא קרה את דו"ח וינוגרד בעיון.
שדרת הפיקוד מסא"ל ומטה:
אלה המפקדים והחיילים שהצילו את מלחמת לבנון השניה מקטסטרופה והובילו את החיילים ואת צה"ל להישגים מרשימים ולתוצאות ממשיות בשטח - על אף הכשל בדרגים העליונים.
בכל הקרבות וברוב המגעים המבצעיים, יד חיילי צה"ל היתה על העליונה, תוך לחימה עיקשת, גילוי עז רוח, חברות, הקרבה ודבקות במשימה.
לא לחינם אמר שר הביטחון דהיום, אהוד ברק, בטכס לשלוש שנות המלחמה - כי "החיילים כיפרו בלחימתם על מחדלי הפיקוד הגבוה".
העובדה - שקצינים בכירים, מפקדי חטיבות, אוגדונרים, לא נמצאו עם ובראש חייליהם,
היה כישלון ערכי - כאשר חשבו שניתן לנהל קרבות עם עכברים ופלסמה.
הרמטכ"ל גבי אשכנזי וצוות המטה הכללי החדש, שינו את התפיסה הזו, ומלחמת עזה ה-II הוכיחה שצה"ל חזר לדפוסי הלחימה והערכים הישנים והטובים, שהצטיינו במפקדים ההולכים אשונים, הנותנים דוגמה אישית, העושים ושומרים על חיי החיילים, בחומת אש והסיסמה "אחרי" - שוב הדהדה בשטח.
הישגי מלחמת לבנון השניה:
למרות כל הנאמר לעיל, אסור להתעלם גם מההישגים הרבים שהיו, אשר בשקלול הכללי משנים התוצאה לחיוב.
א. התשתיות של חזבאללה הוכו קשות, כולל הרקטות לטווח ארוך שהושמדו מיד בתחילת הלחימה.
ב. רובע דאחייה בבירות - מעוז החזבאללה בלבנון ובעיר הבירה וגאוותו של נסראללה, נהרסה כליל.
ג. נסראללה עצמו עד היום עדיין מסתתר וחי מבונקר לבונקר.
ד. צבא דרום לבנון - ירד דרומה אחרי יותר מ-25 שנה ומחזיק את קו הגבול ודרום לבנון שהיה בלעדית בידי החזבאללה.
ה. החזבאללה לא יושב רשמית וגלוי על קו הגבול והמוצבים שמעליו, שרובם נהרסו בידי צה"ל.
ו. שלוש שנים של שקט בצפון, עם צפי זהה לעתיד, מפחד של תגובת צה"ל. כולל- אי התערבות במלחמת עזה השנייה (עופרת יצוקה) והדבר אומר דרשני לגבי הרתעת צה"ל.
ז. נסראללה וסגנו התבטאו, מספר פעמים, שאילו ידעו שתגובת ממשלת ישראל לחטיפת החיילים בצפון, תהיה מלחמת לבנון השניה, על תוצאותיה - לא היו עושים זאת.
ח. נסראללה - ביקש סליחה מתושבי לבנון, ובמיוחד בדרום על ההרס, הסבל וההרוגים שהביאה המלחמה.
ט. החלטת האו"ם 1701 - שניתנה פה אחד ע"י 17 מדינות של מועצת הביטחון, הקובעות, בעניין זכותה של ישראל להגנה עצמית והגיבוי הבינלאומי למלחמה בלבנון, שהקרינה גם על המלחמה בעזה - חשובה ביותר.
הקמת כוח יוניפיל שיפקח על דרום לבנון והחזבאללה, כולל התחמשות ושליטת כוח לבנוני על דרום לבנון - הם הישגים חשובים ביותר, מבחינת מדיניות חוץ ומעמד ישראל בעולם.
י. הפסד החזבאללה בבחירות האחרונות בלבנון - תוצר לוואי של מלחמת לבנון השניה.
יישום החלטת 1701 בשטח:
כפי שציינתי לעיל, יישום ההחלטה, לא מבוצע בכל הנוגע למניעת התחמשות חזבאללה מנשק סורי, איראני המוברח אליהם.
כוח יוניפיל - לא יכול לפקח ולבצע את המשימה, מאחר ואוכלוסיית דרום לבנון כולה, תומכת ושייכת לחזבאללה, אך למרות זאת - יש לנוכחות שלהם, חשיבות דיפלומטית וסמלית, ולגבי הנשק וההרתעה צה"ל יצטרך לדאוג לכך גם בעתיד.
אי לכך ניתן לסכם את מלחמת לבנון:
א. למרות הכשלים בניהול המלחמה ואי השגת כל היעדים שהצהירו עליהם, הסיכום חיובי ומוכיח עצמו בשטח.
ב. אפשר לומר: רבותי סליחה - אבל ניצחנו.
תגובת האופוזיציה:
תגובת נציגי האופוזיציה בהנהגת הגב' ציפי לבני התנפלו, דווקא, ביום שסוכמו שלוש שנים למלחמת לבנון השניה, על ביבי במליאת 100 ימים לשלטונו, בביקורות ובסטיקרים.
הסטיקר המוביל של קדימה: "100 ימים - 0 הישגים".
ממליץ לליכוד על סטיקר נגדי לקדימה:
"שלוש שנים - שלושה הישגים, והם:
א. ניהול מלחמת לבנון השניה - ראה דו"ח וינוגרד.
ב. ניהול מו"מ עם אבו מאזן - שלוש שנים (של ניסיונות עקרים - ללא התקדמות ריאלית).
ג. כישלון בהרכבת ממשלה ובאבדן הממשלה, וכתוספת - מינוי הירשנזון כשר האוצר, ההולך לכלא.
להזכיר לגב' לבני שהיא וחבריה, היו בכירים בממשלת אולמרט, לאורך כל המלחמה ושלוש שנים של אחריה, והתוצאות להיום שואפות ל-0.
ולמרות כל האמור: אל דאגה - יש לנו ארץ נהדרת - ממשלה חדשה וצה"ל משופר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
