שמתם לב למגמה הזאת בשפה העברית המדוברת? אני מתכוונת למגמה של לצרף מילת יחס לשם הפועל. אנסח את זה שוב: שמתם לב למגמה הזאת בשפה העברית? אני מתכוונת למגמה של צירוף מילת יחס לשם הפועל.
בפעם הראשונה השתמשתי במילת היחס "של" + שם הפועל "לצרף".
בפעם השנייה השתמשתי במילת היחס "של" + שם הפעולה "צירוף".
נראה שהצורה הראשונה נוחה יותר לאנשים, וזה כנראה מסביר את השימוש הנפוץ בה, והדוגמאות רבות:
- הוא כל הזמן עסוק בלחפש (במקום ב + חיפוש).
- העיקר בלרוץ (במקום ב + ריצה) הוא יציאה מהשגרה.
- הנושא של לבעוט (במקום של + בעיטה) במוסכמות מעניין אותי.
- אני טובה בלשחק (במקום ב + משחק).
- המשמעות של לגדל (במקום של + גידול) ילד.
וכך משיבה ד"ר קרן דובנוב מהאקדמיה ללשון העברית:
"אין לומר בעברית רשמית... 'העיקר בלרוץ...' וכיוצא בו אלא 'העיקר בריצה', 'נושא הבעיטה במוסכמות' וכו'. באנגלית מקצת המבנים מסוג זה אפשריים, כך גם בצרפתית. ואולם אין להסיק מכאן מניעה כללית של מילות יחס לפני שם הפועל. למשל מילת היחס מ- שכיחה מאוד במעמד זה מלשון חכמים ועד ימינו, כגון 'נמנעתי מלהיות שופטת בוויכוח הקשה'."
ייתכן שעבור הדובר השימוש בשם העצם נשמע מרוחק, קר ורשמי, ואילו שימוש בשם הפועל נראה לו פמיליארי יותר, ומעיד על כנות. ובכל זאת, אני לא אוהבת את זה.
אבל אני נמנעת מלהיות שופטת בוויכוח הזה. פעלים והטיה נכונה
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
