במבט ראשון - התאכזבתי. העיצוב הסולידי והמתוחכם שאפיין את כל סדרת הספרים באנגלית קוצץ בגסות והפך למעין קשקוש אקראי בפוטושופ של עין אדומה. הנסיון להפוך את הכריכה למלודרמטית בעזרת שימוש יתר בצבע האדום היה מטומטם ומעצבן. אני לא מחפשת פוסטר לחדר, אלא ספר! הפכתי את הספר כדי לקרוא בכריכה האחורית על מה הוא מדבר וכל מה שכתוב שם הוא על הצלחת הספר הקודם והבטחה לכך שהספר יהיה מרתק ביותר, שום מילה על תוכן הספר- אכזבה#1
העדפתי לוותר על המשך הניתוח של סימניות הספר מאחר והן היו גרועות אפילו מהכריכה והעדפתי להתחיל בקריאה עצמה. הספר נפתח בהקדמה שבה, כמו בספרים מתח, מתואר הקטע המרכזי של הספר. ההקדמה נועדה כדי ליצור הטעיה, מתח או צפייה לקראת משהו אחר בהמשך הספר יתברר וייפתר כמו בספרי בלשות או מתח. ב"דמדומים" זה עבד יפה אחרי ההקדמה (המיותרת) מתחיל הספר בחלום, היא חולמת שהיא רואה את סבתא שלה ואז אדוארד בא עומד לידה ואז היא מבינה שזו לא מאוד, כאן זה היה פשוט צולע, התיאור נכשל. אכזבה#2
רגע אחד, היא לא בדיור הפכה לערפדית בספר הקודם? זה דורש ועדת חקירה! פתחנו את הספר הקודם ואכן: "תראה אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. זה לא מספיק?" -"כן, זה מספיק" הוא ענה בחיוך. "מספיק לנצח נצחים", והוא נרכן שוב, להצמיד את שפתיו הקרות לגרוני.
נו! כאן הוא נושך אותה! לא? כנראה שלא. סטפני מאייר הבינה את הפוטנציאל שבלכתוב ספר נוסף, או אולי שניים או שלושה ולכן היא שוב בת-אדם. אכזבה#3
את המשך הספר אני אתמצת בקיצור: בהמשך הספר היא פוגשת את אדוארד, הם הולכים לבית ספר, חוזרים, הוא עצבני, היא עצבנית, שיחה, הוא נעלם, יש לה התקפים סכיזופרניים, היא בדיכאון, היא בדיכאון, היא בדיכאון, היא בדיכאון, היא בדיכאון, היא מתחילה להקשר לג'ייקוב (זוכרים את האינדיאני הקטן?), יש לה התקפים סכיזופרניים, עד שגם הוא מתרחק ממנה, יש לה התקפים סכיזופרניים, היא לא מבינה מה קורה, סצנת דרמה שמשנה את הכל, היא מתאהבת בג'ייקוב, יש לה התקפים סכיזופרניים, עוד סצנת דרמה שמשנה את הכל, אדוארד חוזר הם מתנשקים מסתבכים עם ערפדים, היא יושבת חושבת ועושה השוואות מתוך רומיאו ויוליה, חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה, ושוב מתנשקים.
במהלך הספר עולות הרבה התייחסויות לאנשי זאב בעיקר בתור האויבים של הערפדים. מגניב! אם הלכנו על דמויות מיתולוגיות ועשינו ספר על ערפדים למה לא לדחוף אנשי זאב? כמה שיותר יותר טוב! אבל מה, במקום לקחת מיתוסים מקובלים ולהכניס אותם לסיפור (אדם רגיל הופך לאדם זאב מנשיכה של מישהו אחר, אנשי זאב הופכים לזאב רק בליל ירח מלא, וכ'...) היא לקחה את השם ועשתה איתו ככל העולה על רוחה כאשר רוב הבסיס שלה הוא מאמונות עממיות שאינן מפורסמות ומכתבים מימי הביניים ללא התייחסות לסופרים מודרניים מוקדמים ממנה כדוגמת ג'י.קי.רולינג - כל מי שמיתולוגיה, קסם, יצורי פלא, ומפלצות מעניינים אותו יגיד שזו אכזבה#4
לסיכום כדאי לזכור שספריה של סטפני מאייר נחשבים בקטגורית הרומנים. לא פנטזיה לא מתח ולא בלשות, אלא רומן. לפי דעתי רומן שבו רוב הזמן הגיבורה בדיכאון \ התקפים פסיכוטיים \ מזוכיזם והגיבור מחוץ לתמונה - הוא פשוט לא רומן. אולי טרגדיה בעירבון מוגבל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
