שופט.
למה אנחנו שופטים?
החליטו אנשים בשלב מסוים בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, שצריך לחיות על פי חוקים, ומי שלא מציית לאותם חוקים שנחקקו נקרא עבריין, ונענש על ידי השופט על פי הקריטריונים שנקבעו בחוק.
הצורך לשפוט אנשים, נובע מהצורך לשלוט באנשים.
הצורך בחוקים, נובע מהצורך לסדר חברתי.
הצורך לשלוט באנשים, נובע מהפחד לאבד שליטה ושהנשלטים ישלטו.
הצורך להעניש אנשים, נובע מהצורך והנזקקות הרגשית, לנקום באותם האנשים שהפרו את הסדר החברתי הקיים.
הצורך והנזקקות לנקום באנשים נובע מהצורך הרגשי, האמוציונאלי, שהוא אינו מתייחס לאנשים באופן הבריא והענייני.
השפיות, פרושה צלילות, בהירות, תקינות, בנתונים שאנחנו אוספים, בעיבודם, ובמסקנות האמיתיות שנובעות מכך.
האם שופט הגיע לרמת מודעות עצמית שביכולתו להבין מהי זהותו האמתית, כי אם הוא אינו מבין מהי זהותו, אז איך הוא ידע להבין מהי אישיותו של הנשפט על ידו.
להזכירכם, המין האנושי עדיין מחפש אחר תשובה לחידה מהי זהותו ולמה הוא חי.
כתוצאה מכך, שופט אינו יכול לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי באופן הברור, השפוי, אלא כאשליה.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו כיום היא אישיות רגישה, אמוציונאלית, ולכן ההתייחסות לגופנו היא אינה עניינית, והתנהגותנו ובריאותנו משקפים זאת.
זהותנו האמיתית היא בעלת אישיות רגועה, רציונאלית ועניינית.
האם השופט הגיעה לרמה התפתחותית שבה הוא התנתק מהרגשות, ומהאמוציונאליות הקיימת בו ובחברתו, שמרכיבה את אישיותו ושאמורה לשפוט באופן השפוי?
כי אם לא, השופט מתייחס לנשפט באופן שהוא אינו ענייני, אלא מתוך הצורך והנזקקות הרגשית האישית שלו לשלוט באנשים ולהעניש אותם מתוך נקמה כנציג החברה.
האם הסדר שיצרו המחוקקים שחוקקו חוקים וביססו את אורח החיים, תואם לסדר המתאים והבריא לנו?
כי אם לא, המציאות שיצרנו היא אשליה, ואשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
החוקים שנחקקו על ידי המחוקקים נועדו על מנת ליצור סדר חברתי, וזאת מתוך כוונה שאנשים יצייתו להם, ובמידה והם לא יצייתו לחוקים הם יענשו, וזאת כדי שיחונכו, יתוכנתו, יאולפו, וכך ילמדו לקח ויפחדו, וזאת כדי שלא יעברו על אותה עברה פעם נוספת.
החוקים נחקקו על ידי המחוקקים שהם אנשים החיים בקהילה, שרוצים לחיות באותה מציאות שאותה הם חושבים ליישם בחיי היום יום.
בעזרת החוקים ובאמצעות עונשים, מנסים ליצור סדר חברתי כבר כמה וכמה דורות.
במשך כמה וכמה דורות, שיכללנו את החוקים יותר ויותר, ואף הוסיפו עוד ועוד חוקים, וזאת כדי לשפר את המציאות שבה אותם המחוקקים נציגי העם רוצים לחיות בה.
אז מה עשינו? בנינו בנינים מפוארים, שנקראים היכל הצדק ובתי המשפט.
האנשים שנבחרו להנהיג ולשלוט באזרחים, החליטו לקרוא לשר הממונה שר המשפטים.
הסמיכו אנשים שלמדו ושמתמחים באותם חוקים, ושישפטו את אותם האזרחים שחטאו ופשעו ושנקראים עבריינים, ואשר לא צייתו לאותם חוקים הכתובים בחוק, וקראו להם שופטים.
הסמיכו אנשים שיסנגרו על אותם חוטאים ופושעים, כלומר על העבריינים, והסמיכו קטגורים כדי שירשיעו את אותם חוטאים ופושעים, וקראו להם עורכי דין, וזאת כדי שייצגו אותם בפני השופטים, מצב זה יוצר נתק ומתפרש כהתנשאות בין השופט לנשפט.
החליטו המחוקקים, שצריך גם לתפוס את אותם חוטאים ופושעים שנקראים עבריינים, אשר לא צייתו לאותם חוקים שחוקקו, וכך הוקמה לה המשטרה, שבה הכשירו אנשים שמתמחים בלשמור על אותם חוקים שנחקקו, ולתפוס את אותם חוטאים ופושעים, כלומר העבריינים, וקראנו להם שוטרים.
המחוקקים החליטו שיש להרחיק את אותם האנשים שחטאו ופשעו מהקהילה, כלומר את העבריינים, וכך המציאו ובנו מבנים גדולים עם הרבה מאד תאים קטנים וגדרות וחומות עם שומרים מסביבם, שבהם החליטו המחוקקים לשים את אותם האנשים שנתפסו על ידי השוטרים שחטאו ופשעו ושמוגדרים כעבריינים, ובניגוד לרצונם ועל פי החוקים שחוקקנו ועל פי החלטת השופט שללו מהם את החופש, וקראו לאותם מבנים בתי כלא.
לאנשים שחטאו, פשעו, והמוגדרים עבריינים ושנאסרו קראנו אסירים.
בבתי הכלא הוכשרו אנשים שישמרו על אותם האנשים שחטאו ופשעו וקראנו להם סוהרים.
כך יצרנו מציאות קהילתית, חברתית, וקראנו לה שיטה, ולשיטה שהמצאנו קראנו משטר, ולמשטר קראנו במקרה שלנו דמוקרטיה.
אם בן האנוש לא יבין בעצמו, אף חוק לא יעשה זאת במקומו.
מסקנה: שופט תפקידו לשפוט את האזרח, שחטא ופשע והפר את הסדר החברתי הנורמלי.
שופט הוא שליח ממסד שמייצג אורח חיים רגשי, אמוציונלי, שמתייחס לנאשם באופן שהוא אינו ענייני ובריא, שמייצג חברה נקמנית כלפי מי שהפר את הסדר.
כשנתחבר לזהותנו הרגועה, הרציונאלית, שהיא בעלת ידע בכול הקשור לבעיות האשיות שלנו, ונוכל לעזור לאנשים לתקן את עצמם, ושמתייחסת בהבנה לתהליך ההתפתחות, לא יהיה צורך בשופטים.
סיכום: כתוצאה מחוסר הבנה לתהליך ההתפתחות שלנו, יצרנו מציאות שבה אנחנו שופטים אנשים.
לשפוט מישהו משמעות הדבר שהוא הפר את החינוך, התכנות, האילוף, שהחברה הגדירה באמצעות חוקים, כסדר תודעתי שעל פיו חייבים לחיות, מה שאינו תואם את מי שאנחנו במהות, יצורים חופשיים.
כתוצאה מכך שמנסים לחנך, לתכנת, לאלף אותנו, אין באפשרותנו להבין.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה שבו נחיה מתוך הבנה ולא מתוך חוקים, לא יהיה צורך בשופט שישפוט, אלא במתן היכולת והרצון להבנת הצורך בתיקון האישיותי.
כלומר, הרעיון הוא להבין מי אנחנו? ולהתאים לעצמנו את אורח החיים הבריא, ולהבין מה מהות ומטרת חיינו ולשאוף להשגת היעד.
כאשר לא מבינים ומתנהגים בהתאם לנורמה החברתית, הזהות והמציאות אינם תואמים את האמת, כתוצאה מכך חיים במציאות שהיא אשליה, ואשליה במבחן המציאות האמיתית מתנפצת לה.
המסר במאמר: שופט משקף את חוסר ההבנה לזהותנו האמיתית ולאורח החיים הבריא.
כלומר, מי שמחובר לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית לא ישפוט אנשים אחרים, לדעתי.
המאמר הוא פילוסופי, ולכן יש להישמע לשופט ולציית לחוקים.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
