להתערב או לא להתערב במריבות האחים?
כל הורה צריך לקבוע את האני מאמין שלו ואת הגבולות שלו בנושא מריבות. יחד עם זאת, חשוב לבחון את דפוסי המריבה של ההורים כדי לא לבוא בדרישות להתנהגות שונה של הילדים מהדוגמא הניתנת להם בבית. זה, לא יצלח אף פעם.
מצד אחד, הורים שמתערבים במריבה בין האחים, בדרך כלל מעצימים אותה. לפני שיופרדו, מנסה כל אחד מהילדים לצבור עוד נקודות זכות במלחמה. אחר כך, כל אחד מנסה להצדיק את עצמו בצעקות רמות יותר והסיטואציה ממשיכה להיות קשה. אז אולי הורים לא צריכים להתערב? מצד שני, אם הורים קובעים שלא מכים, אזי אי התערבות משדרת מסר כפול כי אין אכיפה, לכן אולי הם כן צריכים להתערב. מצד שלישי, ילדים קטנים עוד לא רכשו מיומנויות אחרות לפתרון קונפליקטים. אם ההורים לא יתערבו וידריכו אותם, איך הם ילמדו גישות אחרות? אדלר אומר שבמידת האפשר לא כדאי להתערב במריבה, כדי שכל ילד ילמד מה המגבלות שלו, מה מחיר הקונפליקט ואיך לתפור את הבעיה. לפי גישה זו, ילדים לומדים מהו כוח, משא ומתן, הסכם ופשרה, מתי לעמוד על שלהם ומתי לוותר, ועם מי כדאי יותר לעמוד על שלהם וכו'. הדרך שבה אני דוגל ושאותה אני מעביר להורים שבאים אלי לייעוץ, היא לאפשר לילדים לריב (בלי מכות). כשהילדים יותר קטנים, חשוב ללמד אותם דרכים חלופיות לריב. דרכים אלה בונות אצלם אינטליגנציה רגשית.
איך לנהוג בזמן ריב (נכון למריבות בין אחים ומריבות בכלל):
1. אם יש מכות, להתערב ולהפסיק אותן מיד. חשוב לנסות להביא אותם להיפרד לבד מבלי שאתם בפועל מפרידים אותם. אפשר גם לאפשר להם להמשיך בויכוח או בדיון אך בלי מכות כי "אצלנו בבית לא מרביצים".
2. לאפשר לריב שאינו כולל מכות- להתקיים
3. לספק הדרכה או לעודד להסתדר לבד:
4. בהדרכת הילדים איך להתמודד עם הקונפליקט שנוצר בלי ריב, יש לשים לב לבאות:
א. שימרו על אובייקטיביות. אל תיקחו צד.
ב. בררו מה כל צד רצה, ולהעלות דרכי תקשורת אחרות:
ג. השתמשו במילים שמתארות את הרגשות של הילדים (אתה כועס, אתה מאוכזב....). הדבר יאפשר להם להיות
יותר מודעים לעצמם ולאמץ דרכי התמודדות יותר מתחשבות במקרים הבאים בהם ירגישו כך.
5. אל תיכנסו למלכודת של חיפוש מי צודק ומי אשם. לא תצאו מזה.
6. אל תבקשו מאחד לוותר לשני. חשוב לא לתפוס צד או להחליט עבור הילדים איך לפתור את הריב, אלא רק להציע הצעות כדי להראות דרכי התמודדות אחרות שהן לא ריב.
7. אל תמנעו מהם את מה שרבו עליו. זו בעצם נקיטת עמדה שפוגעת באחד הילדים- זה שלא מגיע לו שיפגעו בו.
8. פסק זמן: תיאוריות רבות שולחות ילדים (מגיל 3 בערך) לפסק זמן בחדר שונה כדי שיחשבו איך יכלו לנהוג בצורה יותר מתחשבת. אני נוהג להציע להורים דווקא לקחת פסק זמן וללכת למקום אחר.
9. פרגנו והחמיאו להתנהגות רצויה. כשאתם רואים שאחד הילדים מאמץ דפוס תקשורת חיובי, משתף – גם אם הוא לא מקבל את רצונו, החמיאו לו על הגישה המתחשבת והבוגרת.
אם תתערבו ותפתרו את הריב לילדים, או שתחליט בשבילם שאף אחד לא משחק במשחק אם הם לא יכולים להסכים על פתרון, הם ילמדו שאתם השופטים וימשיכו לבוא אליכם לבירור. אם תלמדו להרפות ואחרי הכוונה לתת להם להסתדר לבד, הם ילמדו לפתור את הריבים שלהם בדרכים אחרות, ואז יהיו פחות ריבים – והרי זה מה שרציתם, לא?
טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים.
כותב טור קבוע בעיתון "הורים וילדים" בנושא הדרכת הורים.
רמת השרון, 052-3204949
http://www.some1totalk2.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
