הקול הפנימי הוא בעל תפקיד מרכזי על מנת לחיות את החיים הנכונים עבורנו.
באמצעותו, אנו שואלים את השאלות הפנימיות ומקבלים את התשובות המספקות הבנה על מקומנו האמיתי בחיים, ביחס לשיעורים השונים עמם אנו מתמודדים. הוא יסייע לנו להתעשת מאשליית ה"טוב לי, באמת, רק הגוף שלי עושה לי בעיות" ולחפש אחר אותם מקורות עמוקים של ריפוי המצויים בתוכנו.
כאשר אנחנו חולים זהו מצב ברור עבורנו,התסמינים הפיסיים מבשרים לנו בצורה ברורה וחד משמעית כי גופנו חולה. כאשר קיבלנו את האיבחון ואת השם המדויק של אותה הגדרה רפואית למצבנו, אנו מתנחמים מעט בהבנה כי אנו זקוקים לטיפול כזה וכזה על מנת להחלים. רובנו הופכים סלחנים מעט כלפי ומוכנים לבצע שינויים באורחות חיינו:
מנוחה,תזונה, הרגעת המתחים בכדי לשוב לעצמנו.
המחלה הפיסית מלמדת על חוסר איזון עמוק יותר שגרם לה, "המחלה המקורית".
זו מצויה באותם החלקים שגם הם מרכיבים אותנו בני האדם, החלקים הנפשיים והרוחניים שלנו.
כשם שאנו מטפלים בפן הפיסי כך עלינו לטפל להתייחס ולהזין את צרכינו הרוחניים
על בסיס קבוע- הבנה זו תוכל לסייע רבות בשמירה על בריאותנו.
צרכינו הרוחניים, שונים ומשתנים במשך המסע. חוויות, התמודדויות ושיעורים מזמינים אותנו להתפתח.
הגענו לפה ואנחנו חיים, לומדים למצוא את דרכנו, תחילה חסרי אונים, תלותיים לחלוטין, אחר כך בזחילה על גחוננו, נעים קדימה אחורה, מסתובבים במעגלים... כל אחד בדרכו הייחודית. לומדים להזדקף, לצעוד, לנוע קדימה, לאן?
פה עולה שאלה חשובה כאשר אנחנו דנים בבריאותנו - האם אני חיה את חיי בהתאם לאמת הפנימית שלי, האם אני "מרשה" לעצמי לחיות בהתאם לתכתיבי נפשי או שמא מעולם לא נתתי לשאלות הללו כלל לעלות?
הסביבה בה גדלנו סיפקה חלק מההבנות, חלק מהתשובות והתבססה ברובה על תפיסת עולמם של הורינו או האנשים הקרובים שגידלו אותנו. ההסכמה שלהם לחיות את חייהם מתוך חיבור לעצמם ומתוך מחויבות לתכתיבי נפשם, האם בכלל הייתה שם הסכמה לחיות מתוך הקשבה לצרכיהם? האופן שבו הסכימו הורינו לממש את הפוטנציאלים שלהם משפיעה רבות על ההסכמה שלנו לגעת ברבדים אלו בתוכנו.
כאשר אנו חיים את חיינו ומרגישים חולים - זוהי הזמנה לבדק בית פנימי... מדוע הגוף שלי מגיב בחולשה ? מה אני מונעת ממנו שנחוץ לשלמותו?
הידע קיים והוא מגיע מתוכנו, בשלבי ההתפתחות השונים אנחנו עוברים שלבים, מרחיבים את נקודת ההתייחסות, רוכשים הבנות נוספות ומתחילים לשאול שאלות, חיצוניות וגם פנימיות. שאילת השאלות נחוצה להמשך גדילתנו, היא מגיעה במקום שבו המציאות החיצונית איננה מספקת עבורנו את ההבנות הנחוצות לנו.
ההנחיה הפנימית מתגלה ברגע שבו נוכל לקלוט את הידע ולקחת אותו לתוך חיינו. המסר מופיע בצורות שונות ומרתקות ובתיאום מושלם עם מה שנמצא מסביב.רגעים מרוכזים וטהורים אלו בהם נדמה לרגע, כי אנחנו נמצאים במימד אחר מבושמים,עטופים במאין נוכחות אוורירית ,הלב מתרחב ויש נחמה במסר, יש הבנה רחבה יותר על המקום. אלו רגעים ממוקדים בהם אנו מצליחים להוות את החיבור הרוחני שלנו, מקור של חכמה אהבה וידע גדול מכפי שניתן בכלל לתפוס. הרגעים הללו מופיעים כאשר אנו נמצאים במצב של יכולת לקבל. לא פעם אלו הם מצבים של קושי,בהם ניסנו בדרכים המוכרות לפעול, ללא הצלחה מרובה. כאשר האגו שלנו כנוע, אך אנחנו עדיין לא הרמנו ידיים, משהו בתוכנו אומר לנו כי הדרך ממשיכה מפה ועלינו לחפש את המסר. במקומות הללו נוצר חיבור עמוק וחזק בין מהותנו הרוחנית לזו הפיסית והוא מאפשר לנו להתמלא באמונה ובכוחות להמשך דרכנו.
נשאלת השאלה מדוע איננו מחוברים כל הזמן?
החיבור הרוחני נמצא איתנו כל הזמן. דרכו של הידע להתגלות, קשורה קשר הדוק עם הקשר שלנו לעולם בו אנו חיים, לטבע ולבריאה כולה. התדר בו עוברת האינפורמציה הזו הינו מעודן ביותר ודורשת מאיתנו הקשבה ומסירות. היכולת לתפוס אותו כרוכה בהסכמה להתעלות על מצב מסוים, באמת ובתמים, אך רוב חיינו איננו מסוגלים להקשיב לו...
ההסכמה לחקור, מעניקה לנו תחושת חופש ואף עוצמה אישית ועם זאת, זהו גם מקום שבו אנו מרגישים את הפחד מפני הלא ידוע.
להסכים להתבונן מעבר למסך הפשטני, הרציונאלי, התבניות המוכרות בהן התרגלנו להסתפק, דורש אומץ. לעבור דרך הפחד מהעוצמה, הפחד מהאחריות, הפחד מהקירבה לעצמנו...
מה קשה יותר? לסבול ממחלה "חיצונית" ש"אינה תלויה בנו" ולקוות שתעבור במהירות או לפתח מערכת יחסים של הקשבה סבלנות וכבוד לעצמנו במשך חיים שלמים?
האם אנחנו מוכנים באמת לשוב ולהיות בריאים?
כותבת המאמר היא עופרה שריד,
מטפלת בכירה בריפוי אנרגטי.
מנחה קורס לפרחי באך במכללה לרפואה הוליסטית בכרכור : http://www.spirit.co.il .
האתר מיצג שני בתי ספר אשר פועלים תחת קורת גג אחת בכרכור, "המכללה לרפואה הוליסטית" ובית הספר "סוסים ואנשים" למטפלים ברכיבה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



