מאת: נסים גבאי
האבידות שהחילונו סופגים כתוצאה מהמגע והקרבות עם אנשי החיזבאללה - בשטח, הם אסון נורא למשפחות החיילים בישראל, ולכדאיות זליגת המלחמה לפעולות קרקעיות.
עבר רק יום מאז קראתי לא להכנס לפעולה קרקעית מיותרת בלבנון הממוקשת תרתי משמע ע"י מטענים מחד ואנשי קומנדו של החיזבאללה מאידך - וכבר הוסט הויכוח שנוטה להסכים עם דעתי, להפוך על הפוך, והצבא למעשה מגביר מלחמתו הקרקעית בלבנון.
המחיר עולה, והאפקטיביות ממש לא עולה.
חייבים להבין דבר אחד: התיאוריות היבשות של האלופים שאני שומע בתקשורת המסבירים עד כמה אי אפשר להכניע את האויב הממוגן בתעלות בטון - אינן בהכרח הפתרון הנכון בעת הזו.
בואו נחשוב יחד על מהלכים הגיוניים של המשך לוחמה בלבנון ללא כניסה קרקעית - ואח"כ ננסה להגביר יצירתיות לתמונה שתיווצר.
הנתון כיום הוא של כתישה מסויימת של בניינים באזורים שונים בלבנון, הרס תשתיות וכבישים - ומעבר למספר ההרוגים הגדל של האויב (גם אם לא בכמויות מבהילות), ברורה התמונה של אלפי פליטים המשוטטים במדינה ללא קורת גג וחסרי מזון מסודר.
כמה זמן יכולה מדינה להחזיק במצב זה?
לא הרבה.
על כך אין ויכוח.
מה קורה בינתיים ללוחמי החיזבאללה?
אפשר להניח שרובם התערבבו עם האוכלוסיה האזרחית, ולכן אין להם אבידות רבות.
אז מה תועיל פעולה קרקעית באזורים הקשים והמועדים לפורענות בדרום המדינה?
דילול כוחות החיזבאללה?!
באמת?!
אני שואל: "מה איכפת לי (ולמדינת ישראל) אם מחר יחליף עבדאללה את מוחמד בדרום הלבנון?!
אקשה ואשאל: "האם מוחמד (זה שהרגנו... ועבדאללה החליפו...) לא החליף את נאסר שנהרג שם לפני חודש... שנה..."?!
התוצאה העתידית למהלך כזה, ברורה: אבידות רבות לצה"ל, וגם אם ייהרגו לא מעט מחבלים מחיזבאללה בתוך הבונקרים שנפרוץ אליהם - מבחינת החיסול של הבעיה... לא עשינו כלום.
אז מה כן עשינו?
איבדנו חיילים ובנים שאין יקרים מהם...
כעת נפנה למומחי הצבא שעברם מוכיח כי תיאוריות ומהלך הקרבות שלהם לא ממש חסרי ניסיון... ובכ"ז: בואו ובחנו תיאוריה שונה לחלוטין, גם אם פשוטה היא וחסרים בה סממנים צבאיים מובהקים.
בואו נסיט את כל כוחותינו עד כמה עשרות ו/או מאות מטרים מהגבול - הכול בהתאם לגיזרה.
כעת נבקש את משרד האוצר הישראלי לתקצב את המלחמה בהרבה דולארים... והנימוק לכך שנבקש משר האוצר יהיה: אנו תושבי מדינת ישראל מוכנים לוותר על הרבה חומריות, נוחות ופינוקים - רק כדי למנוע המשך מותם של חיילינו/בנינו המוצבים בחזית המלחמה הזו שנכפתה עלינו ע"י החיזבאללה.
למה הכוונה?
חד משמעית: תקיפה מהאוויר, מהים ומהיבשה - ללא כניסה קרקעית ולו של מ"מ אחד ללבנון!!
שהמודיעין ימשיך לעבוד עם כל אמצעיו האנושיים, האלקטרוניים והלווייניים.
שהמזלטי"ם יעשו מלאכתם.
שמטוסי חיל האוויר יפציצו ויצלמו.
שמסוקי חיל האוויר יתקפו נקודתית.
שספינות חיל הים יפגיזו בהתאם לצורך.
שהארטילריה של צה"ל לא תנוח לרגע.
כעת הגענו לשאלות הקשות: "עד מתי?". "מה יגיד העולם?". "מה עם עזרה הומניטרית?". "מה עם האבידות של חפים מפשע בלבנון?". וכד'...
התשובות לכל השאלות, רטוריות.
א. לא אנו פתחנו במלחמה העקובה מדם הזו. מי שתקף ראשון, עשה זאת על דעת עצמו, ממניעים ואינטרסים הנוחים ומשרתים רק אותו, ואין לנו כוונה לתת לאויב פרס כלשהו על הטעות הגדולה שעשה.
ב. האויב שהכין עצמו במשך שנים לכל המלחמה הקשה הזו, מבצע בדיוק את מה שאסור על פי כל חוק בינלאומי: הפגזת ערים ואזרחים חפים מפשע. גם על כך אסור לעבור לסדר היום - ואין ואסור שתהיה כל הבנה עם מי שטוען כי על מדינת ישראל חל איסור להפגיז בחזרה את המדינה היורה לכל עבר ללא הבחנה.
ג. ההיתממות הזו של העולם ושל ממשלת לבנון (בחסות הבנה ישראלית) - כאילו ואין זו מלחמתה של לבנון, וכל הסיכסוך המלחמתי הזה הוא בין ישראל ובין החיזבאללה שהתמקם במדינתם - הזוי עד מעלה כעס וזעם בלתי מתקבל על דעת אדם ו/או מדינה ו/או חוק בינלאומי כלשהו. לבנון שטמנה ראשה בחול לכל אורך השנים הללו שחיזבאללה עשה במדינה זו כבתוך שלו - אינה יכולה להתנער עם תירוץ עלוב כזה בעת צרה כמעט מתבקשת מאליה.
ד. עזרה הומניטרית ראויה לתושבי לבנון - אבל היא בהחלט לא חובה רק שלנו !! כל העולם שרואה את ישראל מנהלת את מלחמתה באויב שלמעשה הוא גרורה של איראן המהווה את מרכז הטרור נגד כל העולם - יכול להעביר את העזרה במזון ותרופות ללבנון, בכוחות ויוזמות שלו. ישראל בוודאי לא תימנע עזרה הומניטרית לנזקקים חפים מפשע בלבנון.
ה. האבידות של חפים מפשע - בלבנון. להזכיר לכולנו: אנו בעת מלחמה !! את האבידות שלנו מבכים אנו ללא מיצרים - ולצערינו כך גם על הלבנונים לעשות. אין אומה שרוצה לחיות בשלום ושלווה יותר מהעם בישראל שנקעה נפשו מכל המלחמות האינסופיות הללו הניכפות עליו. אבל לבוא אליו בטענות בעת מלחמת פתע שנפלה עליו - כאילו והאבידות שנגרמות לצד התוקף - יהיו על מצפונו... תהיה זו יותר משיא החוצפה ועזות המצח!!
אני קורא לכל מי שיד לו ורגל בקבלת ההחלטות הגורליות של ישראל בימים אלה - לעשות חושבים רציני ביותר לפני החלטה מוטעית לכניסה קרקעית של כוחותינו לאדמת לבנון.
הכניסה המסוכנת הזו תביא עלינו קורבנות רבים, ואין לילדים הללו כל תחליף - כמו להרס המשך חייהם התקין של המשפחות השכולות לא עלינו שעלולות להכנס למעגל השכול המיותר הזה.
המשך הפעולות מהאוויר וההפגזות מהים והיבשה - יתישו את האויב עד דק.
המשך ההפגזות על מקורות הירי, אזורי שהייתם של כוחות החיזבאללה, ותשתיות המשרתות את מקום הימצאם של אויבינו - יביא לתשישותם וחוסר אפשרותם להמשך חיים תקינים, ובוודאי לכושר התקפה על ישראל.
אין להביט על המלחמה הזו מבעד לחרכי הבור הממוזג בקריה... כי אם מנבכי המערות האפלות שבהרי הלבנון.
אין להחליט על כניסה של ילדינו לתופת הממולכדת בלבנון תוך אכילת בורקאס בישיבות הקבינט והממשלה - אלא להבין כי חייהם של יקרים לנו אלפי מונים מכל פז... מונחים על כף מאזניים חסרת אופציה לכדאיות תשלום מחיר כה כבד.
יש לראות את התמונה המלחמתית הזו מבעד לפתח הצר של האוהל הבדואי הממוקם במדבר הצחיח והרחב: הזמן לטובתנו, הכח לצידנו, האמת אצלנו, העולם איתנו, והאויב... מקופל, נעשה חיוור מיום ליום, מאבד מכוחו, גומר תחמושתו... ואל לנו לרוץ לעוד שאננות לאחר משימה בלתי מושלמת.
קצת אורך רוח לא תזיק.
פחות התלהמות ומילים מיותרות לא יפגעו בתדמיתו של אף פוליטיקאי.
דילול הויכוח הפוליטי/ציבורי בעת שהתותחים רועמים - רק תעזור.
והפעם כדאי מאוד לאמץ את המונח הכל כך שחוק בשנים האחרונות: תנו לצה"ל לנצח. הייתי מוסיף לצבא סייג אחד בלבד: "רק אל תאבדו ולו חייל אחד נוסף במלחמה הזו".
פובליציסט
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
