מאת: נסים גבאי
נדמה כי כולם הפכו לרמטכלי"ם בצה"ל ו/או לשרי הביטחון של מדינת ישראל.
יתכן שאפילו אני, מי שאולי היה פעם לוחם בצה"ל - וכיום אזרח מודאג, מנסה להתהדר במתן עצות לקברניטי המדינה.
אבל כל הסלט הזה של בחישות ותיאוריות צבאיות ואחרות, לא קורות כתוספת להערכות מקצועיות ברורות של מערכת הביטחון - אלא צונחות לתוך הואקום הענק שכנראה נפער מחוסר ניסיונם של רבים האמונים על ביטחון המדינה.
אהוד אולמרט מנסה בדרכו של עו"ד ממולח - לנצח את נציגו של שליט איראן בלבנון, במגרשו הביתי - כאשר גבעות וסלעים הם מעונו, שנאה ליהודים היא תרבותו, ורקטות אש יריקותיו.
עמיר פרץ מנסה לעבור את מחסום תדמית יו"ר ההסתדרות דרך נאומים ביטחוניים תומכי צבא תוקף, כאשר יועציו ותומכיו מתפללים שצה"ל אכן ינצח.
על יתר נותני העצות בכנסת, בממשלה ובתקשורת - כדאי אולי לעבור לשאלה הבאה...
אז מה הזעיק אותי לכתוב שורות אלה, כאשר אין ספק שהפתגם "כאשר התותחים יורים - המוזות שותקות" נוטה לגנוז כל כתיבה וייעוץ?
המוות.
כן רבותיי, המוות.
המוות, סיוטו של כל אדם עליי אדמות, מפריע גם לי.
לא שמנסה אני לדחוק את המוות "הטבעי" הזה ממחוזותינו.
מנסה אני לדחוק את המוות הלא טבעי הצפוי לנו מכל כניסה לכל מלחמה - מאופציית הסלמתה.
לא המוות הנדרש מעצם הכניסה למלחמת האין ברירה - כדוגמת זו שכפה עלינו המזוקן ההוא מלבנון.
המוות המיותר הוא זה שמפריע לי.
לי הוא מפריע, לאחרים הוא לוחץ, ולמשפחות השכולות הוא הרס חיים גם של הנותרים מאחור עם הזכרונות.
אז על מה "דנים" בימים אלה?!
האם צה"ל חייב בסופו של דבר להכנס ללבנון - עם חיל רגלים?
האם לצורך חיסולו ו/או הדברתו החלקית של הנגע הנקרא חיזבאללה - יש צורך בפעילות קרקעית?!
על דבר אחד מסכימים כל הלוחצים לכניסה קרקעית: מספר האבידות יהיה כואב !!
רוצה אני לחלק את סלידתי והתנגדותי המוחלטת מעצם המחשבה לכניסה קרקעית לבוץ הלבנוני - לכמה חלקים:
א. אף אחד לא יכול לבוא עם קבלות ולספר לנו שאי אפשר לגמור חשבון עם האויב - רק דרך האוויר.
הספקולציות מהעבר שאולי אפילו מתורגמות ממלחמות העולם - לא חייבות לעמוד במבחן המציאות הנוכחי.
ב. האם מישהו עשה ביקורת על פעולתו של צה"ל מהאוויר עד כה?
מדוע למשל לא דווח על מהות ומספר הפגיעות עד כה באויב?
מדוע לא מוכיחים לנו כי ההתקפה האווירית אינה משיגה מטרות?
מדוע מרימים ידיים, כאשר ברור שלבנון כמעט ואינה יכולה לנשום - וכבר מדברים על אפקט אווירי מוגבל?
ג. מישהו חייב לבוא חשבון עם הצהרות רה"מ ושר הביטחון - וההבדל הענק עם הביצוע בשטח.
כאשר החלו נופלים טילים על יישובי הצפון - התלהמו הנכבדים עד כמעט פריצה אישית עם כידונים שלופים לכיוון לבנון.
כאשר התרחבה קשת הנפילות עד חיפה רבתי - כבר לא נשארו מילים קשות כדי לאיים על נסראללה.
מה באמת קרה בשטח?
האם לבנון "חטפה" מכה אנושה כיאה לפעילותה ו/או הצהרות מנהיגינו?!
האם השמדתם של מתקני החיזבאללה בלבנון מבוצע כלשונו - כאשר רואים שאפילו קו הביצורים הברור והידוע מול גדר הגבול, עדיין מגורד טיפין טיפין?
ד. המחיר.
מדוע חייבים להקריב את ילדינו החיילים בכניסה יבשתית מסוכנת - רק כדי לנטרל סיכוי שהעולם לא יתן לנו להמשיך ולכתוש את האויב מהאוויר?
מדוע מימד הזמן פועל לרעתנו, כאשר הפעולה מהאוויר גורמת סיוט לא קטן לצד הלבנוני - וברור שלא לאורך זמן יוכל מצב זה להמשיך ולהעלות חיוך על פניו של נסראללה?
ה. מדוע בכל זאת, לא לומד עם ישראל וצה"ל - מהעבר?
המחיר שאנו נשלם בכניסה קרקעית יהיה כבד מנשוא. לאור ניסיוננו בעבר - מדוע שוב?!
ו. לסיום - ואחרי הסוף.
ברור לכל ילד בגיל גן חובה שאי אפשר לחסל אירגון אידיאולוגי כמו חיזבאללה.
ברור לכל ילד בגיל גן טרום חובה - שאחרי שנחסל 10,000 אנשי חיזבאללה, יהיו בעוד 5 שנים עוד 20,000 אנשי חיזבאללה. אז על מה נלחמים מהר - וכעת גם מנסים להגדיל קורבנות? ליוקרתו של מנהיג או מנהיגים ישראליים?!
כאזרח קטן שדעתו מושמעת מידיי פעם בתקשורת - רתמתי עצמי למאמר זה רק מסיבה אחת - לזעוק לכיוון מקבלי ההחלטות: אל תיכנסו קרקעית ללבנון. כתישה אווירית לאורך זמן, לעוד ועוד מטרות, מכל כיוון אפשרי - יביאו את התוצאה הרצויה, יחד עם הרבה משפחות בישראל שימשיכו לחייך גם אחרי שוך הקרבות.
אזרח שמנסה לגעת
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
