"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" [1], כך נפתחת פרשת השבוע, שבשל כך גם קרויה פרשת קרח. פתיח זה מלמד אותנו שלושה דברים: קרח הוא משבט לוי, ודתן ואבירם הם משבט ראובן. פירוט מלא של מוצאם הוא הדבר השלישי.
אבל, הפתיח מעורר גם שאלה ולא רק מספק נתונים. השאלה מתעוררת למקרא מילת הפתיחה "ויקח". במילה עצמה אין קושי, הקושי הוא שלפועל "ויקח" אין משמעות אם לא מפורט לאחריו מה נלקח.
פרשנים שונים מפרשים את צמד המלים "ויקח קרח" במשמעות של מחלוקת: א. "ואתפליג קרח" [2]. ב. "מהו ויקח, אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו" [3]. ג. "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה" [4]. ד. "ויקח קרח ודתן ואבירם אנשים הרבה, עד שקמו עמהם לפני משה חמשים ומאתים" [5].
כללית, פרשנים מבינים בביטוי "ויקח קרח" כוונה רעה בלב קורח, נמשיך בקריאה ונבדוק, מה עולה מן הכתוב?
קרח בן יצהר וחבר מרעיו פונים אל משה ואהרון בגישה שאינה מרמזת שלום: "ויקהלו על משה ועל אהרן" [6]; האם פניהם לבירור או למשא ומתן? נבדוק זאת שלב אחר שלב.
אמירתם כוללת שתי טענות. הטענה הראשונה היא: "רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'" [7]. טענה שיש בה אמירה דמוקרטית, ויש להם על מה להתבסס, הלא כך נאמר בהיערכות העם למעמד הר סיני: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" [8]. וגם בחומש ויקרא חוזרת משמעות דומה "כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני" [9]. יתר על כן, משה, בתשובתו ליהושע בהקשר אחר, מביע עמדה דמוקרטית רצויה ביותר "ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" [10].
אם-כך, מדוע פרשנים, שאת דבריהם הבאנו לעיל, מוצאים בכך כוונה שלילית? יתר על-כן במדרש בתלמוד אנו מוצאים ביקורת חריפה ביותר על קרח בן יצהר וחבר מרעיו: "קרח בן יצהר וגו' - אמר ריש לקיש, קרח - שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת - בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי - בן שנעשה לויה בגיהנם. ודתן ואבירם - אמר ריש לקיש, דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה" [11].
המשך הלימוד אולי יעלה בפנינו כוון מבהיר.
הטענה השנייה של קרח בן יצהר וחבר מרעיו היא: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" [12].
האמנם משה ואהרון מתנשאים? בתשובת משה ליהושע לעיל מועבר מסר הפוך "המקנא אתה לי?" יתר על כן, תגובת משה לטענה המרעים היא "וישמע משה ויפל על פניו" [13]. האם מתאים לאפיין תגובה כנובעת ממניע של התנשאות?
בהמשך מסופר שמשה קורא לדתן ולאבירם [14] ומהי תגובתם? "לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר" [15].
מה מלמדות אמירות הטוענים?
קנאה בלבד, כך רואה זאת גם משורר תהלים: "ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'" [16].
אין כאן ביטוי של רצון "לתת כתף" להשתתף בנטל ההנהגה הרוחנית, אלא מיקוד תשומת הלב למעמד בלבד!
ואכן, משה אינו מתמקח איתם אלא מעביר את ההכרעה לתהליך פולחני שכוחו של אלוהים מצוי בו "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה' מחר והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש" [17].
וההמשך ידוע.
יש המציגים סיפור זה כמאבק כוחני בין עליתות על שליטה בלבד, ייתכן [18]. אבל, בדיון הנוכחי אנו מציעים לראות בכך סיפור שמתאר מה יכולה קנאה לעורר ולאיזה תוצאות היא עשויה להביא. ברוח זו טוען הממשיל: "אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה" [19].
קדושה אינה מושגת על ידי קנאה. קדושה אינה דרה בבני אדם שליבם אינו נקי וזך. לכן אמר הפרשן: "וידוע שבכל מקום שתמצא קדושה שם תמצא גדר ערוה כי העריות מחללין הקדושה" [20]. והעריות אינן עריות חיצוניות בלבד אלא ובעיקר עריות נפשיות ורוחניות.
כך מצאנו: "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" [21].
המחלוקת אינה בין ה"מורדים" למשה, אלא בינם לבין אלוהים, ואם תרצו בינם לבין הרוח או בינם לבין עצמם. כלומר, יש משהו בתוכם שהם אינם מרוצים ממנו, לכן הם חושבים שמגיע להם יותר, מגיע להם כמו שלאחר יש.
אמנם איני מתלהב מן התגובה המתוארת בפרשת השבוע: "ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש" [22]. ייתכן שתגובה חריפה זו מלמדת גם על הסכנה לאחדות ואולי לקיום העם מהתנהגות קרח בן יצהר וחבר מרעיו [23].
אז, למרות שלא חסרות דוגמאות לקנאה וגם לקנאות שרק מביאות רע ומכאוב גם בעת הזו; אולי עיון מחודש בפרשת השבוע יעורר בנו שוב את המודעות לסכנה שבקנאה, גם בקנאות?
הארות ומראה מקום
[1] במדבר טז, א.
[2] אונקלוס על אתר.
[3] סנהדרין ק"ט ב.
[4] רש"י על אתר.
[5] רשב"ם על אתר.
[6] במדבר טז, ג1.
[7] טז, ג,1.
[8] שמות יט, ה-ו.
[9] ויקרא מד1. וגם: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם." (ויקרא יט, ב).
[10] במדבר יא, כט.
[11] סנהדרין ק"ט ב'.
[12] במד' טז, ג2.
[13] שם, ד. תגובה זו של משה מזכירה את תגובתו ואת תגובת אהרון לאחר תלונת בני ישראל בעקבות דברי עשרת המרגלים: "ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל" (במדבר יד, ה). בסיפור המרגלים משה נופל על פניו אל מול העם כולו וכאן אל מול קרח בן יצהר וחבר מרעיו, כלומר אל מול מוקד ההפגנה.
[14] מצב קצת תמוה כי בפתיח מסופר שהם עם כל החבורה ולא נאמר שהם פרשו וחזרו לאוהליהם.
[15] במדבר טז, יב-יג.
[16] תהלים קו, טז.
[17] שם, ה-ז.
[18] ראה דיון ב"אופוזיציה לשלטון אינה לגיטימית", תשס"ז בכתובת [http://www.notes.co.il/moti/33114.asp]
[19] משלי כז, ד.
[20] כלי יקר לבמדבר טז, ד.
[21] משנה, אבות ד, כג.
[22] במדבר טז, לא-לב.
[23] ראה הפנייה בהערה 18 לעיל.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
