גילוי מוקדם של סרטן השד הוא בעל חשיבות עליונה. הסיכוי להישרדות תלוי בשלב בו
נתגלתה המחלה, וככל שנטפל בה מוקדם יותר, כך גם הסיכוי לריפוי מלא גבוה יותר.
ברקע להצהרה זו עומדת ההנחה, שהממאירות בשלב ראשון היא מקומית בלבד (מוגבלת לשד)
ובהמשך עם החדירה לכלי הלימפה והדם, הופכת למחלה כלל גופית (סיסטמית). אם המחלה נתגלתה וטופלה כאשר עדיין לא חדרה לדרכי הלימפה (בשלב המחלה המקומית), הסיכוי לחיות לפחות 5 שנים עומד על 98%. אם הסרטן נתגלה וטופל לאחר שחדר לקשריות הלימפה של בית השחי (מחלה אזורית), הסיכוי יורד ל- 80%, אם יש גרורות מרוחקות (כבד, ריאה, עצם,
מוח)- סיכוי זה יהיה כ- 26% בלבד.
הגילוי המוקדם בסרטן השד, מבוסס על 3 מרכיבים:
1. בדיקה עצמית (בדיקת השדיים ע"י האישה עצמה).
2. בדיקת רופא (רצוי כירורג מנוסה בטיפול במחלות השד).
3. הדמיה תקופתית הכוללת ממוגרפיה (צילום רנטגן של השדיים), ובמידת הצורך
אולטראסאונד של השדיים.
מבין הבדיקות, הממוגרפיה, היא היעילה ביותר, רגישותה לקיום גידול ממאיר הינה הגבוהה
ביותר. יעילותה פוחתת ככל שמרקם השד צפוף יותר (בגיל צעיר יותר). לצורך הגברת הדיוק
ופירוש אמין יותר של ממצאי הממוגרפיה אנו נעזרים מעת לעת בבדיקה משלימה על ידי אולטראסאונד.
בדיקה ידנית יכולה לזהות גושים חשודים כממאירים. המגבלות העיקריות של בדיקה ידנית הן מעצם היותה בדיקה סובייקטיבית המחייבת ניסיון וביכולת הבודק לאתר גושים שקטרם קטן מסנטימטר ובעומק רקמת השד.
בעבר הושם דגש רב על הבדיקה העצמית, בידיעה שנשים גילו גידולי שד לא מעטים בעצמן.
כיום, לאור השימוש הנרחב בממוגרפיה, פחתה במידה מסוימת חשיבות הבדיקה העצמית.
חשוב להדגיש כי גם כיום אנו מטפלים לא פעם בנשים שגילו את המחלה בעצמן.
הבדיקות:
כל הבדיקות המתוארות להלן, מתייחסות לאוכלוסיית הנשים הכללית.
לגבי אוכלוסיות בסיכון יתר, .יש צורך במעקב אינטנסיבי יותר המתואם על ידי כירורג כללי
מנוסה.
1. בדיקה עצמית:
אנו ממליצים על בדיקה עצמית לכל אישה, החל מגיל 20 מידי חודש, כשבוע לאחר תום המחזור החדשי, אז השד "רגוע" מבחינת הפעילות ההורמונלית המתרחשת בו במקביל למחזור החדשי בתקופת הפוריות.
בניגוד להמלצות הקודמות שכללו הסתכלות במראה ובדיקה בתנוחות שונות, הרי היום, מקובל שהאישה תבדוק את שדייה בכל דרך הנראית לה, ובלבד שתכיר את המראה והמרקם האופייני. נכון למשש את השד בעזרת כריות האצבעות של כף היד כאשר הן צמודות זו לזו. הופעת גוש, נוקשות חדשה, דלקת בעור השד, שקיעה של אזור מסוים בעור השד, קשקשת (אגזמה) באזור הפטמה, הפרשה דמית או חומה מהפטמה, כל אלו נחשבים שינויים מחשידים. על האשה לזהות את השינוי ולפנות לבדיקה רפואית מקצועית.
2. בדיקת רופא
מומלץ לכל אישה, להיבדק מידי שנה החל מגיל 40 , ע"י רופא מנוסה (בד"כ מומחה בכירורגיה כללית).
מגיל 20 עד 39, רצוי להיבדק, לפחות פעם ב-3 שנים. ברב המוסדות הרפואיים הטובים בארץ פועלות מרפאות יעודיות לאבחון וטיפול במחלות השד. במרפאות אלה פועל צוות רב תחומי המשלב מומחים בעלי ניסיון מתחומים שונים: כירורגים, אנשי הדמיה, אונקולוגים, פתולוגים, גנטיקאים, פלסטיקאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. מקובל ברב המקומות כי הכירורג הכללי הוא המנווט ומתאם את שלבי האבחון והטיפול הראשונים.
3. ממוגרפיה ובדיקות הדמיה אחרות:
הממוגרפיה היא בדיקה חשובה ביותר ובמקרים רבים מצילת חיים. מומלץ לבצע החל מגיל 40 כל שנה.
יש אמנם חילוקי דעות לגבי הגיל בו יש לבצע ממוגרפיה ראשונה, ולגבי תדירות הביצוע.
בעיקר משום שבצוע הממוגרפיה כרוך במנת קרינה שמצטברת לאורך שנים. למרות זאת הממוגרפיה היא בעלת הרגישות הגבוהה ביותר לגילוי סרטן השד , יותר מכל בדיקה זמינה אחרת
המכון הלאומי לסרטן האמריקאי (NCI) וגם האגודה האמריקאית לסרטן (ACS) ממליצים על בצוע ממוגרפיה כל שנה מגיל 40. קיימות בדיקות נוספות להדמיית השד.שתיים שמצויות בשימוש הולך וגובר הן סונר (אולטרא סאונד) ותהודה מגנטית (MRI)
סונר שד:
אינו משמש רוטינית לאבחנת סרטן שד. ואולם מהווה כלי עזר מצוין לאבחנה ולמעקב ללא סיכון קרינתי. הסונר מבוצע בעת הצורך כתוספת לממצאי הבדיקה הידנית והממוגרפיה. הסונר מאפשר להבדיל בין גוש מוצק (וחשוד) לבין ציסטה (המכילה נוזל). ותורם להבחנה בין ציסטה חשודה לציסטה פשוטה. משמש כאמצעי הדמייה עיקרי דווקא בנשים צעירות, בהן הממוגרפיה אינה אבחנתית.
MRI
כפי הנראה, הבדיקה הרגישה מכולן. אך אליה ומספר קוצים בה: ראשית הבדיקה יקרה ולא זמינה.
שנית, דווקא לאור הרגישות הגבוהה של הבדיקה, קיים סיכוי מוגבר לאבחנת יתר מוטעית של ממצאים שפירים כחשודים לממאירות, ולפיכך עלולות להיגרם בדיקות נוספות וביופסיות מיותרות.
בשלב זה, מייחדים את הבדיקה למעקב במקרים מיוחדים ולאוכלוסיות בסיכון יתר.
לסיכום:
גילוי מוקדם מעלה את הסיכוי לריפוי, ומשפר את איכות החיים.
יש לדעת, שיש אי הסכמה לגבי הבדיקה העצמית, ולגבי גיל התחלת בצוע שגרתי של הממוגרפיה ותדירותה, אולם אנו ממליצים על בדיקה עצמית כל חודש, החל מגיל 20; בדיקת רופא לפחות כל 3 שנים עד גיל 39 , ואח"כ כל שנה; וממוגרפיה כל שנה , החל מגיל 40.
באוכלוסיות בסיכון מוגבר, יש צורך במעקב צמוד יותר, ואנו ממליצים על ממוגרפיה מגיל צעיר יותר, ובדיקת רופא כל חצי שנה לפחות.
מאת: ד"ר בועז קימל, מומחה בכירורגיה כללית וד"ר דורון קופלמן, מנהל מחלקה כירורגית ב', מרכז רפואי "העמק", עפולה
האתר "להיות בריא" מגיש לכם כתבות במיגוון תחומי התמחות רפואיים, רובן מפרי עטם של רופאים מומחים בכירים, ומאפשר לכם לשאול שאלות את מיטב הרופאים.
http://www.2b-bari.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
