* מאת: עו"ד אברהם פכטר
ימים שחורים עוברים על עם ישראל ובייחוד על צה"ל. התקרית בדרום + התקרית בצפון גבתה כבר 10 חיילי צה"ל הרוגים ועוד 3 חטופים - שגורלם טרם נודע. מצב כה חמור, עצוב וקשה להסבר ולהצדקה, לא היה כבר מזמן.
במבט חיצוני ולא מקצועי שתי הפרשיות יכולות להצטייר במונחים עממיים, כפשלות, התרשלות, נרדמו בשמירה, הרגלים של שגרה, שיטת הסמוך, יהיה בסדר, (מחק המיותר).
מבחינה צבאית מבצעית - מדובר במצב הרבה יותר גרוע, כואב מרגיז ומעציב.
בשני המקרים בדרום ובצפון, יש סממנים ברורים של "חיילות" גרועה מחד, אבל חמור יותר פיקוד, שליטה מבצעית כושלת - ושרשרת פיקודית רופפת ולא מספיק מקצועית.
במשפט הפלילי והנזיקי ישנו עקרון הקרוי "הדבר מדבר בעד עצמו" - שלאחריו יש להוכיח רק את הנסיבות, הנימוקים, התוצאות ואם יש הסבר הגיוני ומעשי לאירועים ולעובדות.
בשתי הפרשיות שאנו עוסקים בהן - נראה לי שיהיה קושי לשכנע שהמהלכים לא היו צפויים, שלא ניתן היה לחזותם או למנוע אותם.
המקרה בדרום, מצטייר כהזנחה, אדישות, אי ראיות הנולד בזירה ותוצאותיה.
היתה התרעה על מנהרות לביצוע פיגועים, אך יתירה מכך, היה ניסיון מעשי שהצטבר עם מנהרות נפץ, במוצב צה"ל, שכמעט קרס וגילוי תעלות נוספות.
אם נכונה הטענה - שיש אמצעים טכניים מודרניים שיכולים לעזור בגילוי מנהרות והם לא נרכשו (מסיבות שונות) - זה מרגיז ודורש הסבר ציבורי.
אם יש טענות - שניתן היה לעשות יותר בגילוי המנהרה הספציפית או דומות לה, וגם לא נעשה - גם זה דורש הסבר.
לגוף העניין - מבחינה צבאי מבצעית, הפתעה בסדר גודל כזה, כאשר 7 מחבלים פורצים מהתעלה מאחורי היחידה, הורגים 2 חיילים, חוטפים 2 חיילים, פוגעים בטנק ותוקפים מגדל תצפית, שם נהרגים שני מחבלים, זה לא נראה טוב מכל זווית שמסתכלים על האירוע.
מרגיז ביותר, שלקח ליחידה במקום והיחידות סביב להבין שמדובר בהתקפת פתע הכוללת חייל חטוף - מבלי להגיב כנדרש, כולל הפעלת נוהל "חניבעל".
לאמור: נוהל המופעל בזמן התקפה לרבות חטיפה - רק לאחר כ-1.5 שעות, יחידה שלא מגנה על העורף שלה ושאין לה אפילו תצפית על העורף - פועלת בצורה שגויה רשלנית וחובבנית.
באשר לאירוע בצפון - כשלים המבצעיים והפיקודיים גדולים וחמורים הרבה יותר. אלוף הפיקוד מצוטט (בעיתון מעריב מיום 13.7), כאומר: "הכוח המותקף לא היה מיומן מספיק" - לשמוע ולא להאמין.
לאחר כל ההתראות באיזור, וכל האמירות הברורות והגלויות של החזבללא ובראשם נסרללא, על מגמתם לחטוף חיילים ולאחר ניסיון הנפל לחטוף חיילים ממוצב "מרר" - לשלוח חיילים לא מאומנים מספיק לסיורים בקו החם והמסוכן, זה גובל ברשלנות רבתי -ואם עלי לתרגם זאת לשפת המשפט הפלילי - מדובר בגרימת מוות וחטיפה ברשלנות.
בגוף המאמר על האירוע (מעריב 13.7), מסופר כי קטע הכביש בו היה האירוע - נמצא בשטח מת, שביום התקרית לא היה מתוצפת ע"י צה"ל (התצפית הורדה שבוע קודם) שני הרכבים (המרים) לא חיפו אחד על השני, מעבר הגדר ע"י המחבלים נעשה בקלות יתירה, הפריצה והחטיפה נעשו במהירות - ללא כל תגובה.
אפשר להמשיך ולהעמיק בכישלון הצבאי - ולשאול למה הוסרה או התרופפה ההתרעה גם לאחר האירוע והחטיפה בדרום (בכרם - שלום) - ובניסיונות הקודמים בזירה הצפונית. וזאת כאשר החזבללא יושב על הגדר - מתצפת רושם ולומד.
ובעיקר ניתן לשאול - מה נעשה בפיקוד צפון ובעוצבה השולטת על הקו, לאחר וועדת האלוף יוסי פלד, שחקרה את האירוע הקודם וחטיפת שלושת החיילים - שלמרבה הצער, נפצעו, נחטפו והמחבלים כנראה גרמו למותם.
אולי קיצוני וחמור מדי לומר: אבל אם במקרה ההוא היו מועברים מתפקידם אלוף הפיקוד מפקד העוצבה, והמח"ט, המקרה הנוכחי היה נמנע. ואם במקרה הקודם וועדות האלוף פלד, לא המליצה על הדחה בצמרת - הפעם הדבר מתבקש.
הגיע העת שאלופים וסגניהם ישאו באחרית צבאית פיקודית ומיניסטריאלית - על מעשי פקודיהם ויחידותיהם. מי שרוצה לקבל ולהתפאר בניצחונות, פרסים ומחמאות, ילמד לקבל אחריות על כישלונות - יעשה זאת בעצמו או יתן לאחרים לעשות זאת.
גם במקרים בעבר של כישלונות ורשלנויות, בהן הוקמו וועדות חקירה צבאיות כמו במקרים של צאלים א' - צאלים ב' "תאונת המסוקים" בצפון במלחמת לבנון, המסקנות הסופיות לא טיפסו לצמרת הגבוהה של האלופים. נכון, שבהתאם לכללי המנהל, הרמטכ"ל אישית נושא באחריות מיניסטריאלית, שממנה הוא לא מתנער ומתנתק, אך לא בכל מקרה עליו לשאת באחריות המעשית.
כאשר יתחילו להדיח/להעביר מתפקידם קצינים בכירים בדרגות אל"מ, תא"ל ואלופים, נראה לי שהנושאים יקבלו התייחסות רצינית יותר ומימד מקצועי רציני יותר.
אבל עכשיו, כאשר המערכה בעיצומה - צריך לעסוק במלחמה ובהכרעתה המהירה (ולהשאיר את וועדת החקירה לשלב מאוחר) ולהסביר לאויב המאורגן והלא מאורגן, חזבללא לבנון וסוריה שלא רק שהכללים השתנו - אלא גם הזמנים והאישים ומה שהיה כבר לא יהיה.
המונח "תנו לצה"ל לנצח" - צריך לקבל את משמעותו ההיסטורית הקלאסית, לאמור: הזרוע המבצעת של הממשלה להשגת ביטחון יציב למדינת ישראל.
החמאס בעזה - החזבללא, לבנון וסוריה - צריכות לצאת מהמערכה הנוכחית, מוכות מושפלות, כורעות מעומס ההרס והחורבן של התשתיות ואמצעי הלחימה, פגועות בכוח אדם ובמנהיגים, תוך שימוש בכל האמצעים הלגיטימיים של מדינה ריבונית שגבולותיה, עריה ואוכלוסייתה מותקפים בטילים ובפיגועים.
המשפט הבינלאומי, האמנות הבינלאומיות, המשפט הצבאי, כולם עומדים לצד ישראל בתגובתה הלגיטימית - ויש לנצל זאת. יש לעשות במלאכה גם אם יש מדינות וארגונים בחוץ ובפנים שהתגובה מפריעה להם. יש לאמץ מחדש את האמירה הישנה, והטובה "חשוב מה שטוב ליהודים ולא מה טוב לגויים".
והערות לסיום:
א. מינוי קצין בדרגת תא"ל מפיק' צפון ליו"ר וועדת החקירה בצפון - הוא ניסיון לטשטש או לעמעם את התקרית שהרי החקירה צריכה להתחיל מאלוף הפיקוד ומטה - ובנסיבות הנוכחיות לא נראה לי בר ביצוע.
ב. הפגיעה בסטי"ל חיל הים מול חופי לבנון - מבלי שהופעלו אמצעי המיגון שלה, מתוך יהירות, רשלנות, מודיעין בלתי מובן וסביר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
