לפני כמה שבועות היה חג השבועות - זמן מתן תורה לעם ישראל בהר - סיני, האירוע המכונן והמשמעותי ביותר בהיסטוריה העולמית בכלל ובהיסטוריה הפרטית והישראלית בפרט. ועל כן עלינו לחשוב טוב מאוד על מהותה של תורה זו ולחקור "עד בלי די".
התורה שקיבלנו מה' במדבר אשר נמסרה לאדון הנביאים משה, אינה חיה ונושמת בשום אופן על האידיאל והסיסמה של האדמוני, עשו - "על חרבך תחיה". כעובדה: הם לא קיבלו את התורה משום מהות הרצח והמלחמה שיש בדמם ונפשם. אלא להפך התורה שקיבלנו מיוסדת ובנויה על אבני השלום החן החסד והטוב האלוהי המושלם והרצוי - "דרכיה דרכי נועם וכול נתיבותיה שלום".
כמו - כן, רבו הפילוסופים שאמרו: "המלחמה היא אבי כול הדברים, וכול אומות העולם צריכים לענות אחריה - אמן. המלחמה היא חוק, שקבע הבורא בסדרי הבריאה, ולכן מקור ההתקדמות ופיתוח הכישרונות הוא במלחמה. השלום הוא אויב מר, אשר מהווה סכנה של שקיעה בביצה השוקדת על שמריה" [כתבי הגל]
לא כך התורה !!! האידיאל הנשגב והעמוק ביותר של התורה הוא השלום, שכן "השלום לארץ כשעור לעיסה, אלמלא שנתן הקדוש ברוך הוא שלום בארץ, היתה החרב והחיה משכלת את האדם. מניין ? שנאמר: ונתתי שלום בארץ ... והשרתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם. לכן כשם שהעיסה אינה יכולה לגדול בלי שאור, כך אין העולם יכול להתפתח למקומות טובים ונפלאים אם אין שלום" [דרך ארץ זוטא, פרק השלום, סוטה כב, א]
לצערי, מדינת ישראל מיום הקמתה בורחת מן המהות העליונה והחשובה ביותר, במקום להיות מי שבאמת אנחנו, לברוח או לעמוד חוצץ וחומה כנגד הכיבוש, השנאה, המלחמות, הבדלנות, האגואיזם, שפיכות הדמים והרגשת הכוח הצבאי והאידיאל "על חרבך תחיה" - אנחנו כול רגע ורגע מנשימים בכוח את אותם הדברים הרעים והפסולים.
לכן, אני אלחם בכול האמצעים העומדים לרשות האזרח הפשוט ושומר הדמוקרטיה כנגד המדינה הזאת, עד אשר היא תשנה את מהותה הפסולה והטיפשית. ומאידך גיסא אני אתפלל בכול יום ויום לשינוי המיוחל שיבוא ביום בן הימים - "כי מציון תצא תורה ודברה' מירושלים" - לא תורה של עשו אלא תורה יהודית אמיתית ומוסרית. אמן.
נכתב כמה ימים לאחר שבועות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
