"האובמה-שואו" - היתה ההצגה הטובה ביותר במזרח התיכון ובעולם המוסלמי. המרוויחה הגדולה - מצרים ומובארק שקיבלו כבוד והערכה ועמדתה כמדינה מוסלמית הנוטה מערבה התחזקה.
"ההתחנפות", לעולם המוסלמי המתון - היתה אסטרטגיה מחושבת אבל "הנאיביות" המדינית והציפייה לתוצאות מעשיות היא מוגזמת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
נאום אובמה - כטקסט פוליטי חברתי, היה בנוי בצורה מאוזנת, עם מסרים ברורים וחדים בנקודות הרגישות, כמו היחס למוסלמים, הצורך במתן כבוד והערכה לתרבות האיסלם והגיבוי לפלסטינים להשגת מדינה משלהם.
היה ברור, שהנאום מכוון לאיסלם המתון, המתקדם, המעוניין בקשר עם המערב ובעיקר עם ארה"ב בהנהגתה החדשה. הרצון לפיוס עם ארצות ערב, בלט לאורך כל הביקור והכוונה הנסתרת מאחורי המסרים, החיוכים, החיבוקים והנשיקות, לגבות את המתנגדים לאיסלם הקיצוני, נוסח חמאס, חזבאללה ובעיקר אל-קאידה.
הקו שנקט אובמה - מקובל על רוב מנהיגי ערב באיזור, מאחר וגם הם מבינים וחוששים שהתגברות הקיצוניים מסכנת את משטרם ושליטתם בעתיד.
פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני - הוא אחד המוקשים שצריך לפרק בדרך - ומבחינתו של ממשל אובמה הוא גם הנגיש ביותר והלחיץ ביותר.
אין כמובן, להתעלם מהכריזמה השופעת של אובמה, כושר הנאום, הגיל הצעיר, ההופעה המשכנעת, המעט תיאטרלית, לקבלת הרושם של נאום מושקע, עם הפסקות מתוכננות, למחיאות כפיים - ומסרים קליטים לאוזני השומעים.
הפרשנים והמומחים לענייני ערב, שניתחו את הנאום, מצאו בהם לפי גישתם, גם סתירות, גם חזון וגם גישה חדשנית לבעיות ישנות.
הבעיה אינה ביכולת או הכושר להפריח סיסמאות, סלוגנים ומסרים חברתיים ופוליטיים. המבחן הוא ביכולת הגשמתם ויישום בשטח בשנים הקרובות.
להערכתי, בכל הנוגע להגשמת החזון של אובמה ויישום שאיפותיו הפוליטיות בשטח ובמעשה - הוא רחוק מהמטרה.
יש קסם רב בדבריו - ולכן לא פלא שפוליטיקאים רבים, במיוחד מהקשת השמאלית, קפצו על הנאום כמוציאים שלל פוליטי רב. ההתלהבות שלהם, גובלת באמונה של מציאת משיח פוליטי חדש או גורו שצריך ללכת אחריו בעיניים עצומות.
הבעיה לדעתי היא, שהוא עלול לגמור את הקדנציה שלו כ"משיח שקר" - לא בשל עוצמתו הכלכלית צבאית, אלא בשל התמימות שבו, הנאיביות השופעת ממנו והכובשת תמימים והוזים בכל הארצות.
האם אובמה באמת חושב ברצינות, שהדברות עם אחמינינג'אד או האייטולות השולטים באיראן, בנושא הגרעין הוא אפקטיבי?
האם החמאס החזבאללא, אל קאידה - יסכימו להכיר במדינת ישראל, כמדינה ריבונית דמוקרטית, האם יסכימו למדינה יהודית דמוקרטית - זה חלום, זה חזון שאין לו סיכוי להתגשם, לא בדור הזה.
האם הקמת שתי מדינות לשני עמים - זה אקטואלי כן!
האם הדבר הוא בר ביצוע, בדור הזה - בספק רב.
בשלב ראשון - הפלסטינאים צריכים להחליט ביניהם מי מייצג את העם הפלסטיני - החמאס - אבו הנייה או אבו מאזן - פת"ח הרשות הפלסטינית.
אם חמאס מייצג - אין סיכוי להכרה במדינה יהודית. אם אבו מאזן - אין לו סיכוי לשרוד ולהגיע לשלב של הכרה - לא כשמסביב נושקים לשלטונו חמאס + חזבאללא - איראן - סוריה.
והיה אם נגיע לשלב של דיונים על שתי מדינות לשני עמים (או שלושה) - על איזה גבולות מדובר? 67 בלי כל ההתנחלויות או 67 עם תיקונים, כאשר הגושים הגדולים שייכים לישראל בעבור חילופי שטחים - איפה וכמה?
ומה בקשר לבקעת הירדן - לפירוק מנשק כבד, שליטה באוויר, בים.
ישראל מוכנה לדיונים - לפי מפת הדרכים שזה אומר: שלבים של פירוק הטרור, של קביעת שלטון ברור אחד, התקדמות בשלבים לקראת הסדרים והסכמים, כלומר: שלבים - שיכולים להמשך שנים - ולפי המצב בשטח שנים רבות.
לפיכך גם אם ישראל תודיע חגיגות שהיא מסכימה למסגרת של שתי מדינות - לשני עמים, הדרך לפתרון - ארוכה, פתלתלה ולא תמצא פתרונה לא בתקופת אובמה ולא נתניהו.
חלק מהנאיביות האמריקאית נובעת מהעובדה, שהם מסתכלים ומנתחים את בעיות האזור, בעיניים מערביות ואין להם את המבט המוסלמי האיזורי, הדתי המדיני והפוליטי.
כמו הנשיאים שלפני אובמה - שלא הבינו את האזור ואת האיסלאם - קרטר, בוש האב, קלינטון, בוש הבן - גם אובמה הוא טירון נחמד אבל רחוק מניסיון מעשי. בוש הבן לא הבין, לא רצה להבין והתייחס לאיסלאם, כמו בן טכסס אמיתי, לאמור - אם אתה בא בכוח, התשובה היא "דוקרב בצהרי הים" - והשולף המהיר הוא המנצח.
בוש היה טוב ליהודים - אובמה בשלב זה טוב לערבים - נראה מה יילד יום.
על נתניהו בשלב זה - להתחפר בעמדותיו, לא להתרגש מדי, להיות ערני, להיות מוכן להפתעות, להתגמש כשצריך ולתת ל"רוח אובמה" לעבור מעליו ומעל איזורינו.
ככל שישראל תהיה יותר איתנה בדעותיה, לגבי ביטחונה, כושר עמידתה ויכולת שרידותה, כך ההכרה בכבודה והערכה אליה יגברו.
כמובן - שצריך להיות גם חכם וגם צודק - ולראות איך עוברים את הסערה הזאת מבלי להינזק יותר מדי ויחד עם זאת לשמור על הידידות עם ארה"ב וממשלתה.
אין מה לקנא בנתניהו - אך זאת העת לתמוך ולחזק אותו - כי הוא רוצה את טובת ישראל יותר מאובמה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
