"מבצע טופז" - סיפק הרבה כותרות, הרבה רכילות, הרבה הדלפות משטריות מכוערות ובעיקר הרבה עצב - על כוכב שנפל.
הובלת טופז - באזיקי ידיים ורגליים - הוא מעשה מיותר, אך בעיקר משפיל. ניסיון ההתאבדות, או הזעקה לעזרה ורחמים, היתה צפויה בנסיבות.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
כאשר מצרפים את כל העובדות, שפורסמו בפרשת דודו טופז, כולל פרסום "ההודאה" שלו בתקיפת אנשי התקשורת, אין כל בעיה לתת רשימת עבירות פליליות שניתן להאשים אותו.
הבעיה העיקרית, איננה בסוג האשמות או בעונש שלצידן, אלא בסיבות והמניע למעשים הבריוניים והאלימים שבהם נקט הבדרן הידוע, כאשר התברר לו שהוא לא רצוי, דחוי ולא מקובל.
התופעה של "כוכבים" שאורם מתעמם, כוכבותם מתפוררת והצלחותיהם שייכות לעבר, אינה יוצאת דופן בעולמם של השחקנים, זמרים, כדורגלנים, אנשי ציבור, פוליטיקאים וסלבריטאים למיניהם. אחרי עליה ותהילה רגעית או מתמשכת, מגיעה תמיד נפילה כואבת, שמסתיימת מדי פעם גם בהתאבדויות, בריחה לסמים, פירוק משפחות והשפלות פומביות.
לתקשורת על כל גווניה, יש חלק לא קטן, בבנייה ובפירוק "הכוכבנות" המזוייפת שהיא מציגה לציבור. כל מי ששורד, או מגיע לשלבים סופיים, של תכנית "ריאליטי" סוג ב' - או ג', מקבל גיבוי תקשורתי, חשיפה, ראיונות, פרזנטורים של מוצרים, ובעלי המזל הגדול אפילו תכנית טלויזיה או אירוח סוג ב'.
בודדים מהשורדים של תכניות הטלויזיה מצליחים לשרוד ממש ורובם נשכחים עד מהרה. לא פלא איפה שהרבה מהצעירים חסרי המנוח, כשנשאלים מה תכניותיהם לעתיד - מצהירים בלי היסוס, מנחה בטלויזיה או שחקן זמר בעל תכנית וכו'. כלומר: השאיפה, החלום, המטרה של הרבה בני נוער - היא בידור וטלויזיה.
פן אחר, של חיפוש ההצלחה המדומה - הוא הצורך התקשורתי לחשיפה אישית, כדי לפרסם ספר חדש, תקליט חדש או תערוכה אישית, וזאת בלחץ ובדרישת התקשורת. כך אנחנו עדים, לראיונות וכתבות צבע, בסופי שבוע של אמנים, זמרים, שחקנים, ציירים, המספרים בלחץ הנסיבות המוכתבות, על עברם השחור, על אונס, התעללות מינית, גילוי עריות, וכל זאת כדי לקבל כתבת שער, שאולי תקדים אותו מקצועית.
למען ההגינות, צריך להדגיש, שהחשיפות הנ"ל, נדרשות ע"י התקשורת, כבסיס לפרסום הכתבה והאמנים, בלית ברירה, נכנעים לדרישות הגועליות האלה מחוסר ברירה ובלחץ הנסיבות.
בפרשת טופז - יש את כל האלמנטים שציינתי לעיל. בתוספת העובדה ש"הטלנט" הוא כבר בן 60+, גיל שבו אדם מיושב מאוזן, צריך להבין את הקו שאותו לא עוברים ובעיקר להבין שאם לא רוצים אותו ואין דרישה לכישוריו, עליו לשנות קו לכיוון יצירתי אחר או לפרוש בכבוד.
מאחר וטופז לא ידע את הגבול ולמעשה לא העריך נכון את מצבו, יש להניח בסבירות גבוהה, ששיקול דעתו ותפישת המציאות שלו לא היתה מאוזנת, והוא פעל מתוך דחף, או אובססיה חולנית.
יש להניח בסבירות גבוהה, שתוגש חוות דעת פסיכיאטרית לגבי מצבו ויש סבירות גבוהה שהתוצאה תהיה שהבחור לא מאוזן לגמרי ושיקול דעתו משובש.
יחד עם זאת, הוא כשיר לעמוד לדין, ויאלץ לבלות את השנים הקרובות בבית הסוהר. שם יוכל לעכל ולנתח את מעשיו ותוצאותיהם על עצמו עתידו ובעיקר ילדיו.
קטע זה, נראה לי הבעייתי והכואב ביותר בפרשה. לטופז שלושה ילדים מוצלחים ו"המכה" שהונחתה עליהם יכולה לפגוע בהם קשות.
המעשה, התוצאות וההשפלה האישית והמשפחתית עלולים לדחוף אותו לביצוע מעשים פזיזים, עד כדי ניסיון התאבדות נוסף בשל הנפילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא על כל השלכותיה.
אי אפשר לסכם את "פרשת טופז" מבלי להדגיש את ההדלפות של המשטרה, שעברו את גבולות החוקיות, הטעם הטוב והחדירה הגסה לתחום הפרטיות ופגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
כאשר נעצר דודו טופז - חיכו לו בחוץ כל כלי התקשורת, צלמים, כתבים ויתר הנספחים במקרים אלה. ובכן - לא במקרה הם היו שם, המקום, השעה הודלפו מראש, כדי שהמעצר יהיה תקשורתי עם ההדים המתאימים וכמובן שהקרדיט ילך למשטרה.
נכון, שהמשטרה עשתה עבודת חקירה יפה, מקצועית ומהירה, אבל קטע המעצר הפומבי, היה מיותר, מביך ופוגעני.
הובלת טופז למעצר לבית משפט באזיקים, היתה משפילה ומיותרת ובמיוחד מול פני התקשורת והאומה.
אם הכוונה היתה לשבור אותו, לפגוע בו כדי שיתמוטט ויודה, אז התרגיל הצליח. אבל הדרך הזו - לא מקובלת, לא חוקית לגמרי ובוודאי שלא אתית חקירתית.
כאשר התקשורת מדווחת על מה שקורה בחדר החקירות על פי שעות והאירועים, דיווח און ליין - זאת פגיעה גסה בפרטיות ובזכויותיו של העצור ומנוגד לחוק.
לדוגמא: דיווח טלויזיוני לפי הסדר הבא: 09:00 - דוד מובל לחקירה. ב-10:30 - מוחזר לבדיקה רפואית. ב-11:30 - חוזר לחקירה, ב-13:00 - נשבר, בוכה, מודה באשמה.
כמובן, שהתקשורת מיד מקבלת דיווח שוטף שטופז נשבר, הודה והחגיגה או הקרקס התקשורתי בעיצומו.
כדי להצביע על שיטה ודרך - עלי להזכיר את חקירת ביבי נתניהו בפרשת המתנות, כאשר המשטרה + כל כלי התקשורת הגיעו כדי לראות ולצלם את הוצאת הארגזים מביתו, מול פני האומה הצוהלת.
בהמשך דווח כיצד הגיב ביבי וכיצד הגיבה שרה, תוך הפרת כל כללי החקירה ההוגנת ופגיעה בכל היסודות של הגנת הפרטיות. כמו כן, ניתן להזכיר את כל הטיפול והדלפות בפרשת הנשיא קצב, שפירושו שהקו הזה של המשטרה חוזר על עצמו בכל הקשור לאנשי ציבור.
התוצאה - כפי שזכורה לכולם, התיק נסגר בקול דממה דקה ללא תקשורת וללא מצלמות.
במקרה של טופז, אמנם התיק לא ייסגר, אבל המראות המשפילים ילוו אותנו בעתיד. ובעיקר - העצב, הצער, הרחמים על כוכב שנפל ודעך, והפך ממלך הרייטינג - לליצן עצוב.
נקודות למחשבה והרהורים:
א. כשסולחים ל"סלב" בדברים קטנים כגדולים (הטרדה מינית, תקיפה, עלבונות, בדיחות גזעניות ורעות, אל תתפלאו שהשתן עלה לו לראש).
ב. שמעתי את כל חבריו ואוהביו - וגם להם יש חלק בנפילתו, ויותר מכך, שראו, הרגישו, שתקו ולא עזרו.
ג. עכשיו הזמן להכות על חטא - לעשות חשבון נפש ולשאת בנטל המצפון.
ד. אוי דודו, דודו - כרה בור ונפל בו, ועכשיו - עת השילומים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
