* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הלכת קינזי נולדה לפני 30 שנה וקרוייה ע"ש המשפט בו נקבעה ההלכה הפלילית הזו. מאז אותו פסק-דין, לא פסק הוויכוח המשפטי והציבורי סביב ההלכה הפלילית העקרונית הזו עד ימינו אלה - ועד להחלטה של בית המשפט העליון בימים הקרובים בהרכב מיוחד של 7 שופטים. המיוחד, בטיעון הפעם, שנציגי פרקליטות המדינה, בעד ביטול ההלכה, הקושרת את ידיהם בניהול מהיר, עניינים של משפטי פשע חמור, שלפעמים נמשכים חודשים ושנים. התוצאה הנלוות, שעבריינים כבדים, שותפים לעבירה, העומדים לדין בנפרד, מהעד המרכזי נגדם, יוצאים לחופש. עפ"י החוק, הארכת מעצר עד תום ההליכים, מעבר ל-9 חודשים, מחייב אישור בית משפט עליון. אמנם, בתיקי פשע חמור ניתן לשכנע את שופטי העליון להאריך את המעצר מעבר לשנה ואף יותר, אך ככל שמשפטו של העד המרכזי נגדם, כבול "בהלכת קינזי" - והוא לא עומד להסתיים בקרוב, כך הסיכויים להשתחרר בערבות גבוהים יותר.
המסקנה - כדאי למשוך את המשפט, משיותר זמן, להתיש את הפרקליטות ובית המשפט, לסחוט את הלכת קינזי עד תומה, בתקווה שלאורך החודשים או השנים, דברים ישתנו, עדים ישנו את דעתם, ראיות ייעלמו, ואולי העד המרכזי ישנה דעתו או ימות פתאום באופן מקרי ומסתורי.
לדוגמא: ראה מותו הפתאומי (והלא מסתורי) של העד המרכזי בפרשת רצח אוחנה, בבית סוהר, באגף השמור ביותר, ערב עדותו בבית המשפט. האירוע קיבל צביון. כביכול, של התאבדות ברעל - אבל ברור שיד הפשע המאורגן במעשה, ובחור צעיר, בריא, הגם שהוא בבית סוהר ועבריין, לא מתאבד ברעל ערב העדות או לאחר ביקור נימוסים בתאו בכלא ע"י אנשים המוכרים למשטרה. ובכן, מה היא אותה "הלכת קינזי" - המעוררת וויכוח אקדמי, ציבורי ארוך טווח בין עורכי דין פליליים.
ההלכה קובעת כי התביעה הכללית אינה רשאית להעיד (להביא למסירת עדות בבימ"ש) שותף לעבירה שמסר עדות מפלילה נגד חבריו - עד לסיום משפטו שלו, בעבירות הקשורות אליהן או נוספות משלו.
בית המשפט קבע הלכה זו, מחשש די מוצדק, שעד במקרה כזה, ירצה למצוא חן בעיני המשטרה והפרקליטות, ולכן ימהר לשתף פעולה ולמסור עדות מפלילה, כדי "לגזור קופון" - לאמור טובות הנאה לאחר מסירת עדותו - על גבם של הנאשמים האחרים נגדם העיד. במעשיו אלה הוא פוגע בהגנתם של חבריו לעבירה, מקשה על הסניגוריה להגן עליהם לרבות כרסום משמעותי בעיקרון "חזקת החפות".
המקרה הספציפי שהביא את הפנייה הייחודית הזו לפני בית המשפט העליון להכרעה, היא פרשת רצח הילדה מאשקלון שקד שלחוב ז"ל. הטרגדיה בפרשה זו - כי הילדה היפה והצעירה הזו בת 16.5 ישבה במכונית עם בחור שהכירה מהשכונה. ונורתה בטעות מרכב סמוך, שהתברר לאחר מכן, כמלחמה בין כנופיות פשע באשקלון. לאחר שנה נעצרו חשודים ברצח. פיענוח הפרשה התאפשר עם מעצרו של עבריין בשם סנקר שמסר עדות ברורה במשטרה. סנקר דנן, הועמד לדין בנפרד בכתב אישום על רצח וניסיון לרצח, אבל עדותו כנגד שותפיו לעבירה ברצח הנערה, היא החשובה והדרמטית ביותר, לא ניתנת להשמעה ומסירת עדות בבית המשפט עד שמשפטו לא יסתיים בשל הלכת קינזי.
ומאחר שמשפטו נמשך ונמרח על חודשים רבים ואין יודעים מתי יסתיים, חבריו לפשע עלולים להשתחרר ממאסר, בתנאי ערבות, לאור התמשכות ההליכים ואי הוודאות לגבי מועד סיום משפטו של סנקר. נוצר מצב אבסורדי כדי להלחם בפשעים חמורים, ובפושעים מסוכנים, משחררים פושעים ורוצחים, כדי לשמור על זכויותיהם המשפטיות הלגיטימיות. שלא תהיה אי הבנה בנושא, גם עבריינים ומואשמים ברצח, רשאים וחייבים ליהנות מזכויות משפטיות הקבועות בחוק או בפסיקה ומעקרון "חזקת החפות" - גם אם זה לפעמים צורם ומזיק. כבר היו תקדימים לכך, שמואשמים בעבירות חמורות יצאו זכאים, בשל טעויות בזיהוי, טעויות בעובדה, עדויות שקר, עדי שקר, נקמה או עלילות כזב - בין היתר כדי לזכות בהטבות ובהקלה בעונש.
הדוגמאות לכך רבות - לרבות המקרה של העבריין השפוט "אטיאס" מחיפה שניסה להפליל את היעד המשטרתי מס' 1 זאב רוזנשטיין בעבירות רצח והעניין התברר כאוסף שטויות וסיפור דמיוני ולא אמין.
מצד שני - יש הטוענים במידה רבה של הגיון משפטי וציבורי, כי שיטת המשפט שלנו, הפרוצדורה ובעיקר העובדה שמשפטים נמשכים לאורך זמן - הרבה מעבר לראוי סביר ורצוי - לא יכולה לחיות עם הלכת קינזי. יש לתת עדיפות לעיקרון של טובת הציבור והחברה על פני זכויות פרוצדורליות.
בפועל, ההלכה למעשה נשחקה משך השנים, מצאו דרכים עוקפות כדי לקצר הליכים, הורידו לעד סעיפים, וניתן גם לתת לו חסינות פלילית ולהפכו ל"עד-מדינה", בתנאי שיעיד ויפליל, וזאת במטרה למזער נזקים ולהרשיע לפחות חלק מהעבריינים, לפי העיקרון: טובה ציפור אחת ביד (בכלא) מאשר שתי ציפורים על העץ (מסתובבים חופשי).
כאשר מדובר במערכת משפטית, כמו שלנו, המתהדרת בשופטים מקצועיים, שיודעים להבדיל בין עדות מאולצת או בנויה על "הטבות" בעיקרון, לבין העדות האמיתית. יש לתת להם את האפשרות להחליט, להכריע ולקבוע, ללא הסנדול של הלכת קינזי.
כמובן שעל השופטים ששומעים עדות של שותף לעבירה, שמשפטו טרם הסתיים והוא אולי מצפה להקלה או טובות הנאה אחרות, להיות ערים וזהירים לעדותו - להזהיר את עצמם עם קבלת העדות או דחייתה ולנמק זאת בבירור בפסק הדין. כמו שקובע החוק לגבי הרשאה על סמך עדותו של עד יחיד, עד-מדינה, עם כל הזהירות שבדבר.
להערכתי - ניתן לסמוך על השופטים בנושא זהה לטובת המשפט וטובת הציבור - ולכן יש לבטל את ההלכה, וההזדמנות לכך נמצאת בידי בית המשפט העליון בהחלטה העקרונית שתינתן בקרוב.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
