בואו נתחיל מהרושם הראשוני. מאכזב מאוד, כאשר אתה נמצא ליד או בין חברי כנסת אתה לא מרגיש תחושה מיוחדת של יריעת כבוד, תחושה כזו שצריכה לאפוף אותך מיד כאשר אתה במחיצתו של מנהיג.
זה לא קורה (אני כמובן לא עושה הכללה ? אבל רובם . . .) אין שעור קומה אין את הילת המנהיגות.
עצוב ! מדוע? כנסת ישראל, אותו בניין שיושב שם ב"שפיץ" אליו נשואות ענינו ומימנו אנו צריכים לקבל דוגמא של איך להתנהג, מה הן מידות המוסר, איך מתנהלים אנשים מלומדים ומה כוחם של מנהיגים. נתרחק לרגע מה"שפיץ" ונרד למחוזותינו. מי מאיתנו שרצה להתקבל לתפקיד במפעל כל שהוא, היה צריך לעבור מבחנים של שעות בהן נבדקו תכונותיו לעומק. כאשר היינו בקורסי פיקוד בצבא, לא נוכל לשכוח את המילה ? אמינות - ! שבעקבותיה התעופפו צוערים מהקורסים. תחושה כאילו אנו מדינה שהאמינות בה היא עקרון מנחה. עם זה אנו עולים ומטפסים להיכל ושם, בדיוק שם ? זה מסתיים.
איך חבר כנסת מגיע לכנסת? מי הם הטיפוסים ובזכות מה/מי הם שם?
ובכן לא צריך הרבה! חלק מהם היו בזמן הנכון ובמקום הנכון, לאחרים היו מי שרצו שיהיו שם כדי שיעשו להם את העבודה מבפנים והנותרים התעקשו ופעלו ובסוף גם הגיעו.
התוצאה: חכי"ם מקללים ? לא נורא, משקרים ? נו טוב, גונבים ? אופס, מסדרים לחברים על חשבוננו - מעצבן, מצהירים על תארים ? פוגע. ואנחנו? אנחנו רואים איך הם גונבים ומשחקים עם כספי הציבור שהעברנו להם ומחליטים שאם להם מותר אז למה לא לנו? וכך מחלחלת ההתנהלות הישראלית הזו מה"שפיץ" למטולה ולאילת ואנו הופכים לקומבינאטורים כי רק כך אפשר לשרוד?/!
אז איך יכול להיות שאנחנו, היהודים, עם הסגולה עם יכולות מדהימות לשרוד ניסיונות השמדה, מלחמות שהניצחון בהן הוא בגדר לא יאומן או נס ? ובכל זאת אנחנו כאן ורק הולכים ומתקדמים בתחומים שונים ואפילו מובילים בחלקם בעולם.
איך זה שאנחנו יודעים ללמוד את הסביבה ואין לנו היכולת ללמוד את ההתנהגות של עצמנו. מדי פעם אנו נחשפים לשערוריות של חכי"ם אותם בחרנו לייצג ולהוביל ואחריהם אנו צועדים למחוזות בהם המוסר והאמינות לא רשאים להיכנס.
מה הם השיקולים שמנחים אותנו באותו רגע שאנחנו מכניסים את כרטיס המפלגה בה בחרנו לקופסה ובכך תרמנו לסבב הבא של חכי"ם עליהם נשמע בקרוב לא במסגרת עשייה, לצערי, אלא בעקבות עברה על החוק. אם רגע חושבים על זה רואים שזה בדיוק כמו הצרכנות הלקויה שלנו, אנחנו נותנים לבעלי עסקים את האפשרות להתעלל בנו ולהתעשר על גבינו. מה בעצם קורה כאן?
סבא שלי היה אומר ? 2000 שנה היהודים עבדו על הגויים בגולה כדי לשרוד, כאשר הגיעו לכאן גילו שאין גויים לעבוד עליהם אז עובדים כאן אחד על השני!!!
חישבו על זה, הסבל מהשלטון זה משהו שטבוע עמוק בתוכנו, על ההוא בשלטון לא נוכל להשפיע ולכן נסתפק בלהסתדר בעזרת הקומבינה!
אין לי ספק שעוד שני דורות אנו נאזן את עצמנו ונהיה עם אחד עם מנטליות אחת. הרי לא לפני הרבה זמן
התקבצנו לכאן אחרי אלפי שנות גולה, כאשר כל אחד מאיתנו נושא את דפוסי ההתנהגות איתם סבים שלו, ההורים שלו ואולי אפילו הוא, הביאו מהמדינה ממנה באו.
עכשיו צריך את הזמן שאף אחד אינו יודע לקבוע, כדי שלכולנו תהיה שפה משותפת.
בזמן הזה אנו צריכים לדאוג שלדור הבא יהיו הכלים איתם הוא יוכל להגיע לתוצאות טובות יותר ובעיקר, בעזרתם יוכל להנחיל לדור אחריו את הצורך להשתפר.
שערו בנפשכם שבני ישראל הם כמו גפרורים מפוזרים מחוץ לקופסא, עכשיו כולם מנסים לחזור לקופסא ויש בלגן גדול, צריך לנער עד שכל גפרור ימצא את מקומו והקופסא עם הגפרורים תהיה מסודרת שוב.
אנחנו בשלב הניעור !
אין בדברי אלו סנגוריה על חברי הכנסת, היות ועליהם מוטלת משימת הניעור ויש לי הרושם החזק שנוח להם להיכנס לקופסא משלהם לתקופה ולהתעלם מהקופסא בה באמת הם צריכים להיות ולה הם צריכים לדאוג. חבל !
בעלים של חברה לפתרון אכסון ברכב ובעלים של חברהלצכנות רישתית מג"ד סא"ל במילואים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
