קצב גידול האוכלוסייה גדול בהרבה מקצב גידול המזון ולכן יש תקרת גג שאותה יכול כדור הארץ לשאת ובהגיענו לתקרה זו תחול עליה בתמותה ולכן על מנת ליצור תוחלת חיים ארוכה יש לפעול המרצות לצמצום הילודה ע"י הפעלת מערך חינוך חינם ודחיית גיל הנישואין. למעשה מלתוס טוען כי לשלטונות יש משקל רב על השינויים בהרגלי הפריון.
תיאוריה זו של מלתוס מכונה "מלכודת האוכלוסייה המלתוסאנית" שפירושה שכאשר תגדל האוכלוסייה יאזל מאגר המזון ויחל רעב ומלחמות שיגרמו לתמותה, הרעב והמלחמות יאזנו שוב את הפער בין שיעורי הגידול לשיעורי ייצור מזון.
לתיאוריה זו היו תומכים רבים אך גם מתנגדים ומבקרים רבים. קרל מרקס לדוגמא טען כי יש לעשות הפרדה בין מדינה למדינה ומאזור לאזור שכן כל איזור מאופיין במקורות מזון שונות, גם פרדריך אנגלס טען כנגד תיאוריה זו שכן לטענתו המודרניזציה יצרה למעשה כושר ייצור בלתי מוגבל, אנגלס טען עוד כי חברה סוציאלית מתקדמת בעלת יכולת מודעות גבוהה תוכל תמיד לספק את צרכי אוכלוסייתה. גם הביקורת המודרנית סבורה כי הפיתוח וההתקדמות הטכנולוגית מייצרות כיום יותר מזון על שטח יותר מצומצם.
בראיה היסטורית ניתן לומר כי התיאוריות של מלתוס ושל אדם סמית בדבר יכולתו של כדור הארץ לייצר מזון עבור אוכלוסייתו אינה נכונה .
ניתן לראות כי " כושר הנשיאה " של כדור הארץ בעקבות ההתפתחות הדמוגרפית שעיקרה גידול חד בשיעור האוכלוסין משתנה וכדור הארץ הוא מעין בלון המצליח להגדיל את נפח היצור ולהוסיף עוד מזון לאוכלוסייה הנזקקת לכך.
בעבודה זו התמקדתי במדינות המזרח התיכון: ירדן וסוריה כהשוואה ובמצרים כבסיס למחקר ואיסוף נתונים עמוק יותר.
אם בשנות החמישים והששים של המאה הקודמת נתפס כל נושא הטיפול בתחום הדמוגרפי כקנוניה של העולם המערבי כנגד האסלאם במדינות ירדן וסוריה ,הרי שהיום המצב שונה. (שונה גם במצרים בעקבות מהפכת הקצינים ב1952).
תהליכי העיור המואצים שיצרו צפיפות רבה ביותר בערים תוך הזנחת אמצעי הגידול החקלאיים חייבה את השלטונות במדינות אלו לנקוט בפעילות ברורה והחלטית. בירדן החל דיון מעשי בבעיה הדמוגרפית בשנת 1963 ע"י "האגודה הירדנית לתכנון המשפחה" אשר קיבלה סמכויות רבות וגשה חופשית לחצר המלוכה האשאמית. בסוריה החלו במתן מענקים למשפחות קטנות.
במצרים שבה מתמקדת חלקה המרכזי של העבודה שונה, במעט המצב. ההפיכה הצבאית שהסירה מהשלטון את פארוק מלך מצרים יצרה מצב חדש שבו אותם קצינים (נאג'יב ,נאצר , סאדאת ומוברכ) השליטים החדשים הבינו את חשיבות הדמוגרפיה ואת הבעיה הקיימת בשיעור אוכלוסיה גבוה. במצרים החשבון הוא פשוט מאוד. מאחר ואין כמעט הגירה שלילת מהמדינה או חיובית אליה הרי ככל ששיעור הילודה יגדל ושיעור המתים יקטן (תוחלת החיים במצרים הולכת וגדלה) כך תצמח האוכלוסייה בשיעור גדול ובלתי ניתן לשליטה ולקיום.
במצרים מתרכזת רובה של האוכלוסייה על שטח של ארבעה אחוז מהמדינה לאורך צפון גדות הנילוס. ב1966 נוסדה " האגודה המצרית לתכנון המשפחה" .מעבר להיבט הפורמאלי של ייסוד אגודה מעין זו הועבר מסר חד וברור במצרים ששיעור גידול האוכלוסייה מהווה נטל על הכלכלה המצרית ובעקבות זאת איום על יציבות השלטון.
באופן לא מפתיע ,החלה התנגשות כמעט מיידית עם גורמי דת קיצוניים אשר התנגדו לכל אמצעי לפיקוח על הילודה בשל סיבות דתיות.למרות שהמופתי של מצרים התגייס לטובת הנושא ואף הסביר מבחינה דתית את החשיבות לצמצום הילודה עדיין רוב האוכלוסייה לא רצתה להשתמש באמצעי מניעה שונים. הנשיא מובארכ נקט באמצעים שלטוניים שונים כדי להוריד את שיעור הילודה מול העלייה העקבית בתוחלת החיים במצרים.
במהלך העבודה הצגתי את חשיבות השכלת הנשים כגורם ממתן בילודה.הצגתי את רמת ההשכלה כגורם חשוב ומהותי המצמצם את כמות היילודים.גם למלחמות עם ישראל והשלום הייתה השפעה מינורית על קצב גידול האוכלוסין במצרים.
כמו בכל תחום במדעי החברה קשה ואולי בלתי אפשרי להציג תיאוריה או גישה היכולות להסביר תופעה חברתית קיימת. כך גם המצב בניתוח הסבות לדמוגרפיה השונה במדינה מסוימת. חלק מהתיאוריות שמניתי יכולות להסביר חלק מהתופעה. חשיבות ההתערבות השלטונית מתבררת כיעילה למדי .
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
