פנים רבות לסיפור ההצלחה של ההיי טק הישראלי. אחד מהם, שאינו מוזכר בדרך כלל, הוא הקשר ההפוך שלו לפוליטיקה. אל מול הדלתות הסגורות והנעולות של הפוליטיקה והיותה מקום שאין בו תקווה ואין בו סיכוי, אל מול השמרנות והארכאיות המאפיינים את הפוליטיקה בישראל והעדר תרבות של יוזמה והתחדשות בה, ההיי טק הישראלי נתפס כערוץ של סיכוי יחידי כמעט לפריצת דרך, לחדשנות, לייצירותיות וליוזמה בחברה הישראלית של עשרות אלפי צעירים.
לראשונה בישראל יכולים צעיר וצעירה לחלום בלילה חלום, לקום למחרת בבוקר, לאסוף סביבם שניים או שלושה מחבריהם לדרך בצבא או באוניברסיטה, או בשניהם גם יחד, ולהקים במשותף חברת הזנק. והם לא צריכים לבקש אישור לכך מאף אחד, גם לא מן המדינה. הם כמעט ואינם תלויים בחסדי המדינה ובבירוקרטיה שלה. כמותם עושים עוד אלפים רבים המקימים ומבססים בארץ תעשיית היי טק לתפארת, הפועלת על פני כל הגולבוס ומשמשת כקטר העיקרי של המשק והכלכלה הישראלית, והשמיים בשבילם הם הגבול.
בעוד הפוליטיקה היא ארץ העבר, ארץ האתמול, ארץ הלא, ארץ הקטנות וחוסר האמונה, ההיי טק היא 'מולדת הדברים שלא מכאן': מולדת התמימות היוצרת, מולדת החלומות ו'השמיים הם הגבול', מולדת הכן, מולדת התקווה והאפשרי, מולדת המחר.
פרופסור יחזקאל דרור כותב בספרו 'חידוש הציונות', כי "יש בסיס לסברה שבעתיד הנראה לעין קיום של תפוצה חזקה עוזר לשימור ולחיזוק אופיה היהודי-ציוני של מדינת ישראל. כן יש מקום להשערה שמגמות עולמיות מקנות יתרון לעם קטן שיש לו מרכז חזק וגם תפוצה חזקה הכרוכה במרכז". ככך, הוא מציב מעל לערך-העל של 'שיבת ציון' את 'הצו היהודי ציוני המוחלט' של קיום משמעותי הולך וגובר של העם היהודי והיהדות. צו זה הוא חידוש והוא עומד בניגוד לתפיסה הציונית המקובלת של שלילת הגולה.
ההיי טק הישראלי הוא שלב חדש בציונות והוא מהווה אלטרנטיבה לציונות המשיחית של המתנחלים. מעתה מדינה איננה רק 'כברת ארץ גבולות סביב לה', אלא יוזמה ועשייה ישראלית-ציונית-יהודית-אנושית חובקת עולם. מבחינה קרקעית זה מה שהשגנו ויכולנו לו. כל שמעבר לכך הוא בבחינה 'חטא מטפיסי' ועבודה זרה הנושאים בחובם הפסדים ואיומים רבים על עצם קיומה של המדינה והיש שנוצר בה. צעירי ההיי טק הישראלי, והאנרגיות האנושיות החיוביות שבהם, הם התשובה לנוער הגבעות של המתנחלים ולמתפרעי חברון, הם החלוץ שבראש המחנה, הם 'מלח הארץ' החדשים, הם הציונות המתחדשת, הם 'המעמד הישראלי היצירתי החדש', והם גם התקוה לפוליטיקה אחרת בעתיד.
היי טק זה תרבות וכבר מזמן לא רק טכנולוגיה. כיצד עושים עסקים בעידן הגלובליזציה, כיצד מתנהלים, כיצד מיצרים כוח ועוצמה ארגונית כוללת - זה ההיי טק היום. הייטקיזציה של הפוליטיקה משמעה אימוץ הקודים התרבותיים של התחום הזה. משמעה היפרדות מן הדוגמתיות האידאולוגית ופריצת גדרות הכלא המדכאים של השמרנות, הדטרמניזים והארכאיות, המאפיינים את מערכות חיינו הציבוריים ובמרכזן המערכת הפוליטית, ולתת דרור לרוח האדם ולפוטנציאל האנושי החיובי שבו.
אנשי 'הקצה' בהייטק - לעיתים אף אחרון המפתחים, אחרון כותבי התוכנות והתכנים ואחרון אנשי השיווק - יש להם משקל חשוב ביותר, והמערכת כולה קשובה להם ולמידע והידע שהם מביאים ומספקים. המנהלים וההנהלה שומעים להם, משתפים אותם וגם מתגמלים אותם בהתאם. בפוליטיקה אין דבר כזה - אין לימוד, אין הקשבה ואין גם שיתוף. 'סף המידע המאתגר' של הפוליטיקאים הוא כה גבוה ששום מידע חדש, חשוב ואיכותי - שבא מאנשים שאינם מוגדרים כאנשי שלומנו, אותה קבוצה קטנה וסגורה של אנשים ששומעים להם ורק להם, אותו מילייה אותם מקורבים וידועני צמרת למיניהם - אינו מזין את המערכת הפוליטית וגם לא מפרה אותה.
הייטקיזציה זה לומר תודה לדורות הקודמים, לקחת מהם את הדברים הטובים והרלוונטיים לנו, ובאומץ לב נחישות ובגרות להגדיר לעצמנו את תפיסת הממשות על פי המציאות בה אנו חיים, לבנות ממנה את התובנות החשובות שלנו על החיים ולעצב על פיהם מחדש את מערכות חיינו וערכיהם.
הייטקיזציה זה יצירתיות, תעוזת הרוח, החשיבה בגדול, וטיפוח ועידוד מרכיבי היוזמה והאחריות האישית והציבורית בחברה הישראלית. והייטקיזציה זה האומץ להגיד ביי ביי למרכיבים השבטיים שבנו, להתנהגותנו כתנועת נוער ולהפוך סוף סוף לחברה של בוגרים המנסים באופן אוטונומי ואינטלקטואלי להתמודד עם המציאות.
הבוגרים והמנוסים יותר שבקרב אנשי ההיי טק מסתכלים היום אחורנית על החברה הישראלית והם רואים שם מציאות הזויה. הם, שידעו לנצל עד תום את ההזדמנות שנקרתה לידם ומימשו את עצמם בהצלחה מרובה, מוכנים היום להרתם לטובת החברה הישראלית ובגדול. רק אתמול הם שיחקו כדורגל עם חבריהם בימי השישי, בפארקים ובמגרשי בתי-הספר, ואיפוא הם, איפוא המדינה ואיפוא חבריהם שלא השכילו לחבור אליהם או לא יכלו לעשות כן.
ישנן עוד פינות חמד בחברה הישראלית העושות חייל, אך הבולטת מכולם היא תעשיית ההייטק. הכלל הוא נוקב וברור: ככל שהינך רחוק יותר מיידהן הארוכות של המדינה, הממשלה והמערכת הפוליטית סיכוייך רבים יותר. ככל שפעילותך פחות ופחות תלויה במדינה רב הסיכוי להצלחה. פריצת דרך גדולה עושה בשנים אלה האמנות הישראלית, שנציגיה השונים מככבים על בימות מיטב המקומות והערים בעולם. התפתחות החברה האזרחית בישראל היא גם כן סוג של סיפור הצלחה גדול. כך גם האקדמיה, אל אף תלותה בתקציבים ציבוריים, וגם משהו בסקטור העסקים הקטנים והבינוניים והחברות המסורתיות שאינן הייטק.
על רקע מציאות זאת זועקת לשמיים העובדה, שדווקא החלשים בחברה הישראלית שכה זקוקים לתמיכת המדינה אינם מקבלים אותה באופן ראוי ואיכותי. וזאת בגלל חולשת המערכת הפוליטית בישראל ופגיעתה החמורה בעקרון ייציבות השלטון, יכולת המשילוט שלו ובטיב פעילותו. ורק לחשוב על שיפור, ולו התחלתי בלבד, של המערכת הפוליטית בישראל - איזה מכפיל כוח ועוצמה היה לו.
נמרוד נוי
מרצה על 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל' בפני פורומים שונים ומקיים שיח משתתפים על הדברים (להזמנות - 3611500 052).
פיתוח עיסקי וייעוץ ארגוני ואסטרטגי
בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול
בוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
חבר לשעבר בפורום האסטרטגי של המועצה הציונית בישראל בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור
רב תחומי וקורא (ספרות יפה וספרים ומאמרים העוסקים בשאלות חברה ומדינה ובתחומים רלוונטיים נוספים) וכותב מאמרים ועבודות מקצועיות.
3611500 052
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
