ציינתי באחד ממאמרי ( הרמת מסך וחבות אישית של בעלי חברה קבלנית לבנין ) שפורסמה אף באתר זה, כי "סקירת הפסיקה בסוגיית האחריות האישית והרמת המסך מלמדת, כי תביעות אישיות נגד בעלי/מנהלי חברה קבלנית לבנין חורגות בהצלחתן מול הממוצע המקובל בתביעות להרמת מסך ואחריות אישית".
נביא להלן פס"ד נוסף אשר יצא מטעם בית המשפט העליון בעניין זה.
בשנים 1991-1994 ביצעה חברת וי.ג'י.אפ לבנין והשקעות בע"מ פרוייקטים שונים של בניה.
במהלך 1994 פרעה החברה את מלוא חובותיה לבנקים אשר ליוו את עבודותיה, הסירה את השעבודים הקיימים ובעלי מניותיה קיבלו בחזרה את ערבויותיהם האישיות.
לאחר מכן לא ביצעה עוד החברה עבודות בניה.
בשנת 1995 מכרה החברה כל רכושה וכל מלאי הדירות שבנתה, ומשנת 1996 ואילך לא הייתה למעשה חברה פעילות עסקית כלשהי.
זוג אשר קנה מהחברה דירה בשנת 1992, הגיש במהלך 1994 תביעה כנגד החברה לפיצויים בגין ליקויי הבניה בדירתם, והחברה חויבה לפצותם.
לאחר שהתברר כי לא ניתן לגבות את הסכום הפסוק בשל הפסקת פעילותה של החברה, הגישו בני הזוג תביעה אישית כנגד בעלי המניות והמנהלים של החברה הקבלנית, בטענה שהם חבים באחריות אישית לנזקי המשיבים, בין מחמת טענת רשלנות ובין מכוח הרמת מסך ההתאגדות מעל החברה .
בית המשפט העליון שב וקבע כי העיקרון המנחה לעניין עילת הרמת מסך הנו הוכחת שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
בית המשפט אף הוסיף וקבע כי לצורך הרמת המסך, אין צורך בהוכחת תרמית, אלא די בהוכחת התנהגות שלא בתום לב מצד מנהלי החברה, שכל תכליתה לנצל את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת על מנת להסתתר ולברוח מפני נושים תמימים.
בנסיבות העניין שלפנינו קבע בית המשפט, כי פעולות בעלי המניות לרוקן את קופת החברה ולחדול מכל פעילות עסקית באמצעותה, בשעה שידעו כי עומדת תביעה כנגד החברה, מעידה על שימוש לרעה במסך ההתאגדות, באופן שהחברה לא הייתה אלא "קליפה" ריקה מתוכן לפעילותם, והסתתרותם מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתביעה, מהווה ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה,
לפיכך, נפסק, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות, ולחייבם באופן אישי לשלם לבני הזוג את הפיצוי שנפסק לטובתם כנגד החברה.
ה"שימוש לרעה במסך ההתאגדות" נעשה, בלשונו של בית המשפט, נוכח "חלוקת דיבידנד לבעלי המניות לאחר הפסקת פעילותה העסקית של החברה, וסיום מרבית התקשרויותיה עם הבנקים המלווים אותה בשעה שעומדות נגד החברה תביעות על ליקויי בניה, וכאשר ידוע הצורך הקרוב לפרוע הלוואות בעלים מהווה ניצול לרעה של מסך ההתאגדות משנעשתה לשם קידום אינטרסים אישיים בלבד".
יצוין, כי בנוסף לנימוק זה, הוכח כי אחד מבעלי המניות גם ביצע כלפי בני הזוג את עוולת הרשלנות, בשל מעורבותו האישית והמקצועית בפרויקט הבניה בו קנו דירתם, ולפיכך הוא חב אף מטעם זה.
בעלי מניות בחברה קבלנית וכן אלו שיש להם עילות תביעה כנגד חברות קבלניות ? לתשומת לבכם !
(רע"א 6039/04 , אורי פלזשטיין ואח' נ' עובדיה דוד ושושנה,טרם פורסם).
עו"ד,נוטריון ומגשר זילברפלד אבי עוסק במשפט אזרחי - מסחרי זה כעשרים וחמש שנה, עם התמחות מיוחדת בתחום דיני הבנקאות, לאור עברו כמייצג בנקים בעבר.
כבוגר(ממר"ם), בו שירת כמתכנת וכמנתח מערכות מחשב, הרצה במכללת המחשבים "סיון", בנושא "היבטים משפטיים בפיתוח פרוייקטים", וכן נותן שירותים משפטיים בתחום הקנין הרוחני.
עו"ד זילברפלד הנו מחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך: דין, פסיקה ופרקטיקה? , העוסק בתחום הבעייתי ופופולארי כאחד ? גביית חובות באופן אישי מבעלי מניות ו/או מנהלים של חברות שקרסו.
הספר משווק ע"י בורסי ? הוצאה לאור משפטית.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
