מאת: נסים גבאי
הכותרות זועקות: "החיילים הוצאו מהטנק פצועים... ונורו מטווח אפס".
המדינה, עאלק המדינה... עושה קולות של מדינה אחרי שמיעת עובדות אלה?!
החייל הפצוע מספר: "התחלתי לבכות"...
המדינה, עאלק המדינה... מסיקה מסקנות מהצבת כוח אדם כזה בחזית המלחמתית המסוכנת ביותר לישראל?!
עבדכם מוסיף: "בשנת 2000 הוכחתי שהצבא גייס ילד חולה באסטמה קשה, ובניגוד לחוות דעת רפואיות ? גייסו בכוח לשריון. רק פעולה נחרצת שלי גרמה לשינוי ההחלטה. הילד שכולו פטריוטיות ? סיים את שירותו הקרבי בהצטיינות".
המדינה... עאלק המדינה, מודה בטעותה... הודתה בטעותה... חושבת בכלל לתקן דרכיה לעתיד?!
קדחת !!
כל המחדלים, חוזרים על עצמם, ואפילו מקובעים כ"דרך חיים, דרך ארץ".
מעולם לא הלכתי בתלם הכותרות בעיתונים.
מעולם לא הסכמתי עם החלטות: "בשלב זה אין מה לעשות".
מעולם לא קיבלתי שדרוג המדינה ואזרחיה לבועות הייטק שאמורות להחליף כל מהלך חיינו הטבולים בזיעה ועשייה בשתי ידיים.
אין צורך לא להסכים איתי.
אני מבין שאין רבים המסכימים איתי.
אני חי בתוך מדינה מדרדרת לתהומות חדשים ועמוקים יותר, ואין גורם אחד שמוכן לבלום את הנפילה.
כולם עסוקים בעצמם ? ואין אחד שמנסה להבין כי בסופו של דבר נופלים כולנו ביחד.
זה צבא?
זה משרד בטחון?
זה משרד ראש ממשלה?
אלה חברי כנסת ? נבחרי העם?
אינני מתווכח עם הפרופסורים באקדמיה. הם חייבים לעמוד בבמת ההרצאות לפני הסטודנטים, ולקשקש: "אנחנו מדינת חוק. אנחנו מדינה דמוקרטית. ההחלטות מתקבלות בדרגים השונים, בהתאם למינויים. אין להתווכח עם המהלכים הדמוקרטיים הללו ? גם אם נדמה למישהו שזה לא לרוחו".
אינני רוצה להעליב את הפרופסורים הללו, שביד אחת נעלמה ? מגבים למעשה את ראשי המדינה לא לנקוף אצבע למען העם, למען הקידמה, למען שדרוג אמיתי של חיינו מחיי מדמנה לחיים סבירים, ישרים ותואמי מציאות אמיתית ולא וירטואלית.
אף אחד לא יכניס בינה וחובת נטילת אחריות לראש הממשלה, לאחר שהגיע למעמדו בבחירות הקרויות דמוקרטיות, שיוויוניות, חשאיות ונטולי כל תקלות בירוקרטיות.
ראש הממשלה יודע שאין כוח בארץ ובעולם שיטיל ספק בכל החלטה או מעשה שיוציא לפועל. לא משנה העובדה שאולמרט היה בסה"כ מס' 2 ברשימתו של שרון שמשך את כל המדינה באף, ולעת בחירות ? כשקרס בריאותית, החליטו כל חבריו שעצם מעמדם הפוליטי תלוי בשתיקתם הרועמת: וכך נבחר כמעט במהלך אוטומטי ? ראש הממשלה אולמרט לשלטון ללא מצרים בישראל.
זה בכלל לא משנה מה התוצאות של אותן החלטות ומעשים שראש הממשלה שוטח לפנינו.
אם הביטחון לא טוב ? סימן שאנחנו לא מבינים מה באמת הנתונים מאחורי הקלעים.
אם שר הביטחון של מדינת ישראל הוא עמיר פרץ שכל ניסיונו בארגון הפגנות עובדים (בד"כ מהמעמד החזק) נגד הממשלות... אז אלה הנתונים החוקיים שאין לנו אפילו זכות ערעור עליהם, שלא לדבר על הוכחתו של המנהיג בכתובים מעל דפי התקשורת.
זה בכלל לא דורש אפילו דיון, לגרד או לחפור בתוצאות אותו מהלך "היסטורי" (היסטרי?), לנטישת אזור ירוק ופורח ליד עזה ? ולתיתו כך סתם לאויב. אפילו הרס עשרת אלפי יהודים גאים ומתיישבים נהדרים ? לא ממש מעניין את המערכות ש"פעלו בהתאם לחוקים של מדינת ישראל".
אף אחד לא עוצר לרגע ? כי אף אחד לא מעורב בכל מה שקורה מעבר לסף דלתו הפרטית.
את זה למדו מצוין הנבחרים "והמורמים מעם", ושימו לב: בכל רגע קשה וכמעט מייאש את הפוליטיקאים המאוסים הללו, רגע לפני עוד בג"צ - מיד ישלפו איזו הטבה בת מאה שקלים לאזרח ? וכל מדורי הכלכלה יתחילו לצאת במחולות תהילה למנהיגים.
את האמת העירומה הזו טחו עינינו מראות.
את התוצאות של פלשתינאים המוציאים להורג חיילי צה"ל שבויים, בשנת 2006, כנגד כל אמנות בינלאומיות ? אין מי שיוקיע.
גם את בכיו של החייל שהותקף (כי לא היה כשיר ומתאים להיות שם), גם זה אין מי שילקט למסקנות חמורות.
כי יותר מידיי אנשים מחוברים ליותר מידיי עמדות כוח שלטוניות ? שהמעגל הדוק ובלתי סדוק.
מעבר למעגלי טובות ההנאה הישירות ? משורטטים מעגלי הוגי הדעות וחכמי הדור המגינים בגופם ובנפשם על כל "ערכי הדמוקרטיה".
כאשר על כל אלה נמצאת רשת הסוואה ענקית בדמות תקשורת של "עיתונאים ועורכים" אשר כל כולם בתוך העבודה של יצירת כותרות... משיכת רייטינג... בסבך קשרים עם המדליפים מהשלטון... תוך זהירות לא לאבד אותם קשרים... ועד זהירות עצומה להימנע מלזעזע את הממסד.
כן, כואב.
לא תמיד משחררים מאמרים כאלה לפרסום.
כי רבים אשמים.
יותר מידיי אשמים, יחסית לגודלה של המדינה.
הרבה מידיי אשמים, יחסית לכוח הסבל של אזרחי המדינה.
שלא יספרו לי על כושר עמידתם של האזרחים.
אני רואה את האמת על כל צעד ושעל ? ולא דווקא בזמן שהפוליטיקאים בוחרים להציג את "התמונה": בכנסים רבי רושם, בעת חלוקת פרסים, ובהדלקת המשואות ל... תפארת מדינת ישראל.
אז הכול מפוברק.
את האמת רואים בתור לקבלת דמי העוני בסניפי דואר ישראל.
את האמת רואים ושומעים בבלוקים הצפופים של העולים החדשים שמרוב שעמום וחוסר אמצעים כלכליים ? רוצחים מכל הבא ליד.
את האמת רואים ושומעים בעת חלוקת המזון ע"י העמותות הרבות הקורסות בניסיון מענה לנזקקים.
את האמת חווים אנו כל רגע בכבישים, שם לית דין ולית דיין... לית משרד תחבורה ולית משטרה, והדיין העמוס מכובד התיקים, קורס אפילו במתן פסקי דין הזויים לא מעטים.
את האמת רואים ושומעים רק אלה שרצה הגורל כי יהיו הרוב.
הרוב הזה חייב להיות דומם, כדי לא להפריע מנוחת המעטים הנהנים בכל רגע מחייהם ? נטולי הדאגות.
הדאגה היחידה שיש לאותם מושחתים וחסרי קוד אתי מינימאלי ? הוא הבחירה מחדש.
מעבר לזה... הסמבטיון.
אזרח
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
