פרשת השבוע, פרשת "במדבר" פותחת את הלימוד בחומש במדבר. חומש במדבר קרוי גם בשם חומש הפקודים (באנגלית Numbers). שם זה מציין את המפקד שבו נפתח החומש. עם-זאת, ייתכן מאוד שהכינוי "פקודים" קשור גם לכך שהשורש פק"ד נפוץ מאוד בחומש במדבר [1].
הפעם נשנה ממנהגנו ונתחיל בדיון בהפטרה הקשורה לפרשת השבוע, הושע ב, א-כב [2]. לאחר דיון זה נחזור גם לפרשת השבוע.
ההפטרה נפתחת בפסוק: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" [3].
את פרשנותו לפסוק זה פותח רש"י בשאלה: "מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד" [4].
איזו פורענות נרמזת בפסוק א, שיכולה להבהיר את תמיהת רש"י?
ובכן, רש"י מתייחס לפרק א ובמיוחד לפסוק החותם אותו, בו נאמר: "ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" [5].
רש"י שואל ואף משיב על בסיס מסכת פסחים שם נאמר: "כיון שידע [הנביא הושע] שחטא, עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן" [6].
נבהיר, בדברי הנביא הושע בפרק א מסופר על כך שאלוהים מנחה אותו לשאת "אשת זנונים" ולהוליד ממנה בנים ובנות כדימוי לחטאים של בני ישראל: "כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'". שמות הנולדים מ"גמר בת דבלים", הלא היא "אשת זנונים" שהושע נשא, הם: "יזרעאל" [7], "לא רחמה" [8] ו"לא עמי" [9].
גם בהפטרה, הנדונה בזה, אנו מוצאים תיאור של סבל, צרות ומרורים שבני ישראל נשאו בשל החטאים [10].
נשאלת השאלה, האם לחטא אין כפרה ותשובה? ואם יש האם אין לשנות את הנבואה?
אכן, רד"ק גם מצודת דוד לא רואים בפסוק הראשון קושי אלא תיאור המצב לאחר שיבת בני ישראל לדרכי ה' [11].
לכן, נראה לנו שתמיהה על הצירוף אינה במקומה [12], להיפך צריך לחזק את הגישה שאינה הופכת סטייה או חטא לאות קין בלתי-מחיק לנצח [13].
בצד ענישה צריכה להיות גם תקווה.
יותר מכך, בדברי הושע אנו מוצאים היפוך מלא: "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" [14]. ההיפוך הינו קודם-כל באירושים המבוססים על "בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים גם באמונה" בניגוד לקשר עם זונה.
האירושין המתוארים כאן אף משנים את הנוסח הרגיל של נישואין במקרא בביטוי "וילך ויקח את" העלמה, העלמה נלקחת. בא הושע ואומר: לא עוד לקיחת אישה אלא תהליך של אירושין ולכן "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" [15].
נוסח חשוב גם היום לכל הזוגות, האיש אינו בעל. אין לאיש בעלות על האישה, כל אישה צריכה לזכור "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" וכל איש צריך בהבנה ובאהבה לאמץ זאת!!!
ומהו המקום או האתר להיפוך חטא וזנות להליכה בדרכי המוסר והערך האנושי?
כאן אנו חוזרים לפרשת השבוע, ליתר דיוק לקשר נוסף של ההפטרה לפרשת השבוע, פרשת במדבר: "לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה" [16].
דווקא למדבר, כי אין כמו המדבר בו יכול אדם להתבודד, להינתק מכל קשר. אבל, מכיוון שאי-אפשר לחיות לאורך זמן במדבר לבד. לכן, רק אנשים שמשתפים פעולה יכולים לנהל חיים במדבר.
מצד אחד יכול אדם להינתק ולהיות עם הרהוריו, מחשבותיו, ספקותיו והחלטותיו. מצד שני אם אין מערכת תרבותית משותפת ומחייבת אין סיכוי לקיום אנושי במדבר.
ועוד היבט מדברי: במדבר, לפני המצאת הדירה והמכונית הממוזגות, במדבר, בנדודי בני ישראל כולם גרו באהלים. משה ואהרון חשו וסבלו מהקור מהחום וגם מהרוח כמו כל אחד אחר, כמו כל איש, אישה וטף. גם משכן אלוהים היה אוהל, אוהל מועד. וחשוב לזכור דבר נוסף, במדבר קשה מאוד לשמור על מסיכות חומריות או רוחניות, הבדלי החום והקור, האבק והרוח מבקיעים מהר מאוד כל מסיכה.
מכאן, המדבר הוא מקום המאפשר מפגש אנושי ישיר, כן ושויוני.
האם יש אתר מתאים יותר מהמדבר לחזרה כנה ואמיתית לערכי מוסר ואדם [17]?
והאם יש תקווה טובה יותר מכך כדי לפתוח את הלימוד בחומש במדבר?
הארות ומראה מקום
[1] השורש פק"ד מופיע בכל המקרא 384 פעמים, 108 פעמים הוא מופיע בחומש במדבר!
[2] הפטרה כוללת פסוקים מספרי הנביאים שנקראים בבתי הכנסת בתפילת שחרית בשבת ומועדי ישראל. ההפטרה הנקראת יש לה קשר כלשהוא לפרשת השבוע.
[3] הושע ב, א. הביטויים "מספר בני ישראל" וגם "לא ימד ולא יספר" מייצגים קשר תכני לפרשת השבוע.
[4] רש"י להושע ב, א.
[5] הושע א, ט.
[6] בבלי, פסחים פז, ב.
[7] "ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל. והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל" (הושע א, ד-ה).
[8] "ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם. ואת בית יהודה ארחם והושעתים בה' אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים" (שם, ו-ז).
[9] "ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" (שם, ט).
[10] הושע ב, ה-טו.
[11] "אף על פי שעתה קרואים לא עמי עוד יבא זמן שיהיה מספר בני ישראל כחול אשר לא ימד ולא יספר" (רד"ק להושע ב, א); "בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר אי-אפשר למדוד אותם ולספרם" (מצודת דוד לשם).
[12] המידה מסוימת זה מזכיר את הנביא יונה ש"כועס" על כך שה' נסוג מתכניתו להרוס את נינווה לאחר שהם חזרו לדרך טובה.
[13] אין כוונת הכתוב לומר שחוטא אינו בר ענישה. להיפך, אבל גם עונש הוא קצוב, ולאחר זאת, אם-אכן יש חרטה ושיבה מלאה לערכים ומוסר, אין יותר אות קין.
[14] הושע ב, כא-כב.
[15] שם, יח.
[16] שם, טז.
[17] היבט זה נדון בהרחבה במאמר: פרשת במדבר: מדבר כסדנת צמיחה [http://www.notes.co.il/moti/44524.asp].
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
