ירושלים 

הנושא: ירושלים, מאת-יוסי קרמר.

שאלה.

מה מיוחד בירושלים?

תשובה.

ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל.
ירושלים נחשבת כעיר הקודש לכתות וגם לדתות, כמו, היהדות, האסלאם, הנצרות ועוד.

דוגמה:
הייחודיות של נעיר ירושלים לדת היהדות היא במיקומו שהיה בעבר של בית המקדש שנחשב המקום הקדוש ליהודים.
בית המקדש הוא מבנה שנועד היה להיות משכנו של האלוהים, כך מרגישים, חושבים, מדמיינים ומאמינים בדת היהדות.
המטרה של בית המקדש היא שאותם האנשים שמשיכים את עצמם לדת היהדות יעבדו את האלוהים שנמצא במשכן, יעלו קורבנות, יביאו ביכורים ויתפללו לאלוהים בדרך הייחודית ששייכת להם.

היהדות, היהודים בנו את בית המקדש לשם הפולחן הרגשי, כדי לעבוד באמצעות הלויים והכוהנים שהם הנציגים לשם כך, להתפלל לאלוהים שיהיו לו, לבן האנוש זכויות כאן בעולם החיים, ובעולם הבא לאחר מותו, וגם מתוך מחשבה שבמעשהו זה בן האנוש הוא שליח האלוהים, ושכביכול תפקידו לשרת את רצון האלוהים בעולם החיים ולאחר המוות, וגם מתוך מחשבה שאלוהים ירחם עליו ויסלח לו על חטאיו, ויתקן אותו.
מחשבה זו היא טעות!
האלוהים שאליו פונים המתפללים אין לו כל קשר לבורא עצמו.
הפולחן הרגשי הדתי הומצא על ידי בן האנוש לשם מטרה אחת, והיא הצורך והנזקקות הרגשית שלו להשתחרר מאותם הפחדים שבו, מהחרדות, מהדיכאונות, מהייאוש ומהרגשת הנרדפות שגורמים לו להרגיש רע, כשהפולחן הרגשי מאפשר לו ליהנות, לשמוח, לאהוב ולצחוק ולהרגיש טוב עם עצמו.

הדת היא תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית.
כתוצאה מחוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית, התרגום למציאות האמיתית שבה הוא חי נעשית באופן שגוי.
רק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר לא מפעיל את הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתי, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי תעשה באופן ברור יותר.
כלומר, בן האנוש מפעיל את גופו הפיזי באופן שגוי ולכן הוא אינו מכוון, וזה קורה בגלל הרגשות הפנימיים שבו.

לדתות ולכתות שהמאמינים שלהם פונים, מדברים, מתחננים ומתפללים, כביכול לאלוהים אין כל קשר לרוחניות, אלא אך ורק לתהליך ההתפתחות האישית והחברתית, והניסיון שלנו להבין את עצמנו, כלומר את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית שבה המין האנושי חי בה.
הדתות נוצרו כתוצאה מחוסר ההבנה למעשים שנחשבו כניסים.
הדתות גם נוצרו גם כתוצאה מחוסר ההבנה לנעשה ביקום.

הבריאה היא תוכניתו של הבורא.
הפתרון לחידה הרוחנית צריך להתחיל מהשאלה למהות ומטרת החיים של בן האנוש, כצורה שהיא בעלת הרכב אנרגטי.
הבריאה של הבורא זהו תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות אבולוציונית של המין האנושי.
על בן האנוש להבין שהוא צריך לדבר לעצמו, ולהתחבר לעצמו, ולפתור לעצמו את השאלה, מהי זהותו האמיתית?
ההבנה לזהותו האמיתית של בן האנוש מעצם הדיבור והברור העצמי שלו עם עצמו לזהותו האמיתית, אלה הם התיקונים החשובים והמשמעותיים ביותר שעל בן האנוש לבצע לעצמו בעצמו.
בן האנוש צריך לתקן, לשנות ולבנות את עצמו בעצמו.
מעצם המחשבה של בן האנוש שהוא מדבר, מתפלל, משרת או עובד את, כביכול האלוהים בחיים הנוכחים שלו הוא טועה, להבנתי.
כל מעשהו אלו משקפים את הפחד והבלבול הקיימים בו.
כל מחשבה אחרת שהיא מלבד ההבנה שבן האנוש צריך לדבר לעצמו בלבד, ולהבין את עצמו, ולתקן את עצמו ולהשתנות, בן האנוש פשוט גורם לעצמו לסבל רב בחייו ומכשיל את עצמו, ומבזבז גלגול חיים שלם.

מהות החיים היא תיקון של בן האנוש את עצמו בעצמו כאן בעולם החיים, לחיות באורח חיים רגוע ושלוו שיוביל אותו להיות בריא יותר שיאריך חיים, ולהבין איך לגרום לגוף הפיזי שלו לרפא, לתקן, להתחדש ולנקות את עצמו בעצמו באופן תמידי, ובכך לא להזדקן, ולחיות חיי נצח כבן אנוש.
ללא ההבנה הנ"ל בן האנוש לא יתקן את עצמו בעצמו, ולכן הוא אינו יכול להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, והוא אינו יכול להבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו.

מבחינה רוחנית, לאחר סיום חייו של בן האנוש, כנשמה במידה ובן האנוש לא תיקן את עצמו בעצמו בעולם החיים והמוות הוא אינו מודע לעצמו ולעצם קיומו כנשמה, ולכן הוא יעבור גלגול חיים נוסף עד לתיקון הסופי של הנשמה.
הקשר בשני המקרים, גם כאן כבן אנוש בעולם החיים והמוות, וגם כנשמה מבחינה רוחנית בעולם האמיתי הוא שללא התיקון כבן אנוש לא תוכל הנשמה להיות מתוקנת.
לכן, כל בן אנוש החושב שהדרך היא לבנות את בית המקדש בפעם השלישית הוא שוגה ומטעה.
למה?
כיוון, שמבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו בני האנוש, שזו תוכנית הלימודים של הבורא, אנחנו כבני אנוש צרכים להבין שהבניה היא פנימית, הבניה היא אינה חיצונית של בן האנוש את עצמו בעצמו, כלומר לעבור תיקון ושינוי עצמי, להשתנות ולשנות את אישיותו.
כלומר, תהליך ההתפתחות שלנו בני האנוש בתוכנית הלימודים האבולוציונית שברא הבורא זה אינו משהו שצריך להיבנות חיצונית לגופינו הפיזי, אלא בניה תודעתית ופיזית שהיא פנימית, בנית בית המקדש זו בניה שהיא חומרית חיצונית, כלומר בנית מבנה במציאות.
בית המקדש נחרב פעמיים וישנם אנשים שרוצים לבנות את בית המקדש בפעם השלישית ולחזור על אותה טעות שוב.

לכן, כדאי שלא נשכח ירושלים היא בסך הכל עוד עיר בעולם, עיר שבנויה על הר בשביל תושביה, והיא לא עשויה מנחושת והיא גם לא עשויה מזהב, והר הבית הוא בסך הכל הר, והכותל המערבי הוא בסך הכל ערמה של אבנים שנשארו מחורבן הבית שאנשים בנו בעבר וזה הכל, וכל התרגשות ומחשבה ודמיון יוצר אצל בן האנוש הזיה שגורמת לבן האנוש לבנות לעצמו מציאויות שהן אשליה.
מציאות שהיא אשליה תתנפץ במבחן המציאות האמיתית.

אם להתפלל לאלוהים, שאין לכך כל קשר לבורא עצמו, ולעבוד אותו באמצעות הפולחן הרגשי בבית המקדש, כדי שהבורא יתקן אותנו או כדי לזכות בזכויות כלשהם בחיים הנוכחיים ולאחר המוות זה היה מהות החיים שלשם כך, ברא הבורא את בן האנוש, העולם והיקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו, אז לא היה נחרב בית המקדש לא פעם אחת וגם לא בפעם השנייה.
מתחילת הבריאה ועד סופה הבורא אינו כלל את עצמו בתוכנית ההתפתחות האבולוציונית.
הבורא אכן קיים מבחינה רוחנית והוא גורם לנו להבין בדרכו שלו שזו לא הדרך הנכונה לבנות את בית המקדש לשם הפולחן הרגשי.
לכן, נהרס בית המקדש לא רק פעם אחת אלא פעמיים.

מסקנה:
הדתות והכתות הן תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית שבה הוא חי.
דמות קדושה, מת קדוש, בן אנוש קדוש, מקום קדוש, אלה הם דמויות ומקומות דמיוניים בתודעתו של המאמין, שאין להם כל קשר לזהותו האמיתית של בן האנוש ולמציאות האמיתית שבה הוא חי.

סיכום.
הבניה צרכה להיות של בן האנוש את עצמו בעצמו, ובכך לעבור מוטציה גנטית, מתוך חקירה, למידה והתפתחות אישית וחברתית כדי לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות, ולכן כל הניסיון לבנות משהו שהוא חיצוני לגופו הפיזי ושהוא חומרי כמו למשל את בנית בית המקדש מחדש בהר הבית בירושלים לשם הפולחן הרגשי זו חזרה נוספת על אותה אותן טעויות היסטוריות שקרוב לוודאי יביא לחורבן בית המקדש פעם נוספת, פעם שלישית, להרג ולסבל רב של אנשים.
במידה ויבנה בית המקדש בפעם השלישית, מבחינה התפתחותית עדין המאמינים לא הבינו ולא ביצעו לעצמם את התיקון שהם היו אמורים להבין ולבצע.

המסר במאמר:
כאשר בני האנוש בונים לעצמם מציאויות שהן אשליה, אז במבחן המציאות האמיתית האשליות מתנפצות להן, כלומר אם בית המקדש נחרב בעבר פעמים, האשליה התנפצה פעמיים במבחן המציאות האמיתית, הן מהבחינה האבולוציונית והן מבחינתו של הבורא, מבחינה רוחנית.
ירושלים היא אינה עשויה מזהב והיא גם אינה עשויה מנחושת, ירושלים היא עיר שבה גרים תושבים כמו בכל עיר בעולם.


ברצוני להבהיר שהמאמר נכתב לשם יצירת אפשרות נוספת להבנה, שהיא הגיונית מבחינתי, ואין בכוונתי שהמאמר יתפרש כאיסור כלשהו על עשית משהו.
רק בן האנוש בעצמו צריך להבין בעצמו מתוך רצון ובנית היכולת לשינוי הרגלים שגויים, ולא מתוך כפיה.
זכותו של כל בן אנוש לחיות כרצונו, להבנתי.

יוסי קרמר - מרצה ומסביר על המחקרים העצמאיים שערך ועל המאמרים שכתב במגוון רחב של נושאים.
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
כניסה לבלוג - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון + פקס - 04-8224275-6.

יוסי קרמר - מלווה ומכוון למודעות והתפתחות.
לבלוג שלי - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון + פקס - 04-8224275.
טלפון - 04-8224276.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי