קווים לדמותו ותפקידו של השליח המיוחד הבא לשחרור גלעד שליט 

במהלך חודש אפריל 2009, הודיע עפר דקל על סיום תפקידו כשליח המיוחד לניהול המשא ומתן לשחרור גלעד שליט. כמו כן פורסם כי נתניהו עדיין לומד את הסוגייה וטרם גבש את הכיוון הרצוי להמשך המשא ומתן. נתניהו שוקל כמה מועמדים אפשריים להחלפת דקל. מדובר באנשי מקצוע בעלי ניסיון קודם בתחום עסקאות חילופי השבויים, אך כנראה גם באנשים הנהנים מיחסי אמון ממושכים עם ראש הממשלה.

בטרם פרסום שמו של השליח החדש- מספר נקודות למחשבה על התפקיד הכה חשוב ועל מי צריך לאייש אותו וכיצד.

העיתוי והסיבה

לא ברור מי יזם את סיום התפקיד- נתניהו או דקל בעצמו. השאלה אינה רק שאלה פוליטית או פרסונלית, אלא שאלה מקצועית. האם החלפת הנציג משרתת את הדינמיות של המו"מ- אם לאוו. עובדתית, המו"מ תקוע הרבה זמן. במצב כזה לעיתים אין מנוס מלהחליף את הנציג. יש לזכור, סיום תפקידו של דקל משרתת גם את האינטרסים של השב"כ (שלפי פרסומים היה חלוק על דעתו של דקל), את האינטרסים של משפחת שליט, אך מצד שני, אינו מייצג את האינטרסים של המתווך המצרי שרואה בזה הבעת אין אמון בתהליך שהוא מנהל. בנסיבות הנוכחיות, רב הפוטנציאל של ההחלפה על הסיכון.

התפקיד העתידי

עד כה, היה נהוג כי נציג המשא ומתן הוא שליח מיוחד של ראש הממשלה אשר עושה את תפקידו בהתנדבות וזאת לנוכח נסיונו הבטחוני ו/או כישוריו ולנוכח אמון לו זוכה מראש הממשלה. כל זאת, לצד עיסוקים עיסקיים ואחרים שלו.

בשלב זה, ראוי לבחון איוש מקצועי לחלוטין; אדם אשר יהיה מועסק במשרה מלאה. על אותו אדם להיות בעל רקע וניסיון מקצועי בתחום של ניהול משא ומתן (משברי) וכן לפחות הבנה- אם לא יותר- בנושא עסקאות חילופי שבויים ואסירים. בנוסף, על אותו אדם להיות בעל מיצוב ברמה בינלאומית ושיתפס כך גם על ידי השותפים הבינלאומיים למשא ומתן כמו גם גורמים בינלאומיים אחרים. במקרה שאין, אדם כזה בנמצא, לא מן הנמנע לאייש את התפקיד על ידי שניים- האחד בעל אוריינטציה מקצועית והשני בעל אוריינטציה מתחום יחסי החוץ.

צוות המשא ומתן

הפיכת פונקצית השליח לפונקציה מקצועית, מחיבת גם הקמת צוות משא ומתן מקצועי  הכולל מומחים בתחומים רלבנטיים שונים (עסקאות שבויים, חמאס, תקשורת, תעמולה נציגי גורמי הבטחון השונים ועוד). צוות משא ומתן כזה מיצר את הידע והערכות מצב ולמעשה משמש כגורם מייעץ לרוה"מ. עד כה הדגש היה פרסונלי.

המשימה הראשונה

המשימה הראשונה של אחראי ניהול המשא ומתן היא הכנת תוכנית משא ומתן אסטרטגית המתייחסת למספר שאלות יסוד:

שמירת רצף המשא ומתן- האם המשך ישיר ורציף של המשא ומתן שהתנהל עד כה, או משא ומתן חדש. לאחראי המו"מ יש דוקא הזדמנות מצויינת להציע מתווה חדש, אסטרטגיה חדשה  וכללי משחק חדשים במקום להישאב למקום בו לא היתה הצלחה קודם לכן.

"מחיר העסקה"- שאלת המחיר (כמה אסירים לשחרר) אינה שאלת משא ומתן, אלא שאלה פוליטית מדינית של קבלת החלטות. עד כמה שהדבר מרגיז, שאלת נכונות המחיר היא שאלה סובייקטיבית. במקום שאלת המחיר, על אחראי המו"מ להתמקד בשאלות המשא ומתן העוסקות בבניית המתווה להסכם, לנוסחה ולעקרונות- מי היא קבוצת המשוחררים; לאן ישוחררו, מה יעשה עימם וכיוצ"ב. על רכיבים אלה יש להרכיב את "המחירונים".

שימוש במנופים- משא ומתן כדוגמת המשא ומתן לשחרור גלעד שליט מצריך שימוש רב במנופים. הצורך במנופים נדרש ככל שמקורות הכוח של צד הם מוגבלים (אפילו האפקטיביות של שימוש בכוח- בין היתר בעופרת יצוקה- היתה מוגבלת ביותר, אם בכלל).

במו"מ גלעד שליט, יש שני מנופים עיקריים- התקשורת ומתווך. במסגרת זו, על ישראל לבחון מחדש את דרכי ההפעלה של המתווך המצרי- שאינו מתווך קלסי, היות ואינו מנותק מהסיטואציה  הגיאו- פוליטית באיזור. הדרך המרכזית להשפיע על מתווך מעורב היא בהעצמת משמעות ההישג או הכשלון שלו.

לעניין התקשורת, יאלץ האחראי על המו"מ לקבוע מדיניות תקשורתית ושימוש בתקשורת. דוקא בשלב זה, ראוי לבחון ערפל תקשורתי, להימנע מהצהרות והתבטאויות מסנדלות. מטה המאבק לשחרור שליט והמשפחה מאפשרים 100 ימי חסד שכדאי לנצל אותם גם לצורך התקדמות תחת מעטה תקשורתי.

בניית מנגנוני השפעה פנימיים בחמאס

על התוכנית האסטרטגית לכלול פרק השפעה פנים חמאסי. יש לנצל את הציפיה של משפחות האסירים לשחרור מתקרב- מתרחק. יש לגרום להם באמצעות תעמולה ודוברות יעודיים להשפעה על ההתקרבות במקום ההתרחקות. יש ליצר אצלם חוויה רגשית שהשחרור קרוב (למשל, בתזמון הנכון, להקים מחנה זמני בסמוך למעבר אליו יועברו האסירים המיועדים לשחרר – 'רגע לפני שחרורם').