האהבה בראי כוח האותיות והשמות- שבחכמת הקבלה 

על מנת לממש עצמו ע"פ חוקי הבריאה יצר אלוהים לאדם שתי ידיים,
כאשר באמצעותן בן- האנוש: מוציא לחמו מן הארץ בכל מישורי התעסוקה
בחייו, נותן ומקבל אהבה, מתפקד בכל פעילויותיו היום יומיות
למיניהן (התלבשות, רחצה, כתיבה, אכילה, נהיגה, דאגה למשפחתו,
וכולי) וכיו"ב. מכאן, מתבקשת השאלה מדוע יצר הבורא לבן האנוש
דווקא שתי כפיים?...ולא אחת, או שלוש, או כשתים עשרה כפות
ידיים?... בתנ"ך מצוינים מספר צידוקים לעובדה זו, לדוגמא:
"נעשה אדם בדמותנו ובצלמנו..."; "בצלם אלוהים ברא את האדם..."
בראשית א').
ישנה חפיפה מסוימת בין האדם לאלוהים, כשניתן לראותה במרומז
בקורלציה שבין מבנה גופנו לחלקיו השונים, לצורת הכתיבה של
שמו של האל (בימי אבותינו נכתבו המלים והשמות במאונך) -

י
ה
ו
ה

האות יו"ד - מייצגת את הראש, באות ה"א אנו רואים את שתי
הידיים כביכול,את האות ו"ו אנו משליכים כגוף, ולבסוף האות
ה"א מייצגת את שתי גפינו התחתונות...והמסקנה בכלליותה- גוף
האדם מייצג הרבה יותר מסתם עוד "כלי שרת" למימוש קיומי
בחיינו... ובפרט, מהווה גופנו תבנית מחושבת המייצגת את
האלוהות ברמת "המיקרוקוסמוס הייעודי"...הכיצד תופעה זו
מתרחשת בפועל במישוריי חיינו?... ניקח כדוגמא בסיטואציה
שכיחה ובנאלית, צעידה עם בן זוגנו, או עם אדם אהוב אוחזי
ידיים, נשים לב, שע"פ רב האדם הדומיננטי מבין שנינו ישתמש
בד"כ בידו הימנית על מנת לאחוז את האדם הפחות דומיננטי
במערכת היחסים, בידו השמאלית... מכאן נוכל להסיק, גוף האדם
"עוצב" מכוח הבריאה, מתוך הוויית מיצוי הבריאה בדרך(שמעבר
לתפקודיו הפונקציונאליים) החבויה ונסתרת לעתים מעינינו,
וכאשר אנו מבצעים לכאורה מעשה שיגרתי זה של אחיזת ידינו,
קיימת הראייה סמויה על אחוד ושיתוף הנפשות לאחת...

ובנוסף לכך נבחין במהות הבריאה העוסקת מראשיתה בהגדרת
השלם האולטימטיבי בעולמנו כזוג המשלים האחד את השני...
נוכל להבחין שכאשר אנו לוחצים ידיים ברוטינת חיינו, אנו
מושיטים את ידנו הימנית ומקבלים אל תוכה, את אותה היד-
הימנית גם כן, של האדם מולנו... יד ימין משמשת כאמצעי
ההתקשרות הפורמאלית בעולם המערבי- להסכמה וליישום סופי
במישור החומרני, מעבר לכך יד ימין מקושרת כאמור לעשייה
ופעלתנות פיזית...לעומת זאת, היד השמאלית נחשבת 'תומכת
ומגבה' ביד הימנית, מאחר והינה מקושרת לצד הרגשי- מנטאלי
צד הלב...כלומר כשאנו- "משיקים ידינו הימניות", אנו יוצרים
החצנה של צידנו הפרקטי והחומרי...וכאשר אנו מחברים את ידנו
הימנית, המייצגת שליטה, המופקדת על האחריות הגשמית קיומית
עם ידו השמאלית (הנשלטת) של בן או בת זוגנו המקושרת לצד
המנטאלי ואחראי

על האווירה החמימה, קבלה ונתינת האהבה, וכולי אזי, אנו
מבצעים הלכה למעשה 'בשתי ידינו' את תכליתה המוגמרת והעיקרית
של הבריאה, כהווייתה וכתיקונה...בדוגמא נוספת, נוכל לצפות
בבחירת מושא אהבתנו... כאשר בחור מבקש לשאת בחורה לאשתו,
הוא ניגש אל אביה "ומבקש את ידה"... כלומר "ידו" של הבחור
ו"ידה" של הבחורה מהווים מכלול משותף ובלתי נפרד- "שסלל
לפנינו שביל הבריאה"... כפי שהדבר נראה בקשר הזוגי ובחיי
האהבה, לקראת חיבור הנשמות...

פרט נוסף הראוי לציון, מצוי בפשט שבספר בראשית בו אלוהים
מראשית הבריאה, ברא את אדם וחוה כגוף אחד, ולאחר מכן הפרידם
בראשית - פרשה א') כלומר, כבר כאן אנו יכולים להבחין שתוחלת
חיינו ומטרת הווייתנו בעולם מסתכמת משחר האנושות בשיתוף מהותי
שבין דמות הגבר לדמות האישה, בסך כל התמודדויות וניסיונות
החיים... כעת, ננסה לנתח את המלה "יד" ע"פ סוד האותיות בקבלה.
נקדים ונסביר שבמטרה ליצור מימוש ותוחלת אופטימאלי במלה נתונה
כל שהיא (שם, שם פועל, תואר וכולי) עליה להכיל כארבע אותיות,
כשהאות האחרונה מייצגת את תכליתה של אותה המילה,(למעט מילים
בהן קיימות "אותיות עולות", כלומר בגימטריה, האותיות עולות
בערכן המספרי החל מהאות הראשונה שערכה המספרי הוא הנמוך ביותר,
והאות האחרונה הינה בעלת הערך המספרי הגבוה ביותר;
לדוגמא: המילה בן- ב' = 2 - ן = 50

כאן הערכים הגימטריים מופיעים בסדר עולה, דבר המצביע על סגולה
ייחודית, חיוניות, ומזל במילה "בן". דוגמאות נוספות כדוגמא זו
של "אותיות עולות" הן מלים, כגון:אור, אמר, בר, חי גיל, ועוד).
בהמשך לנאמר לעיל, במילה "יד" ניראה כשתי אותיות בלבד- יו"ד=10;
דל"ת= 4 בדוגמא זו נבחין שהערכים הגימטריים מתחילים בערך המספרי
- גימאטרי הגבוה (10), ומסתיימים בערך הגימאטרי הנמוך (4) שבאות
השנייה, זו היא תופעה קבלית הפוכה הנקראת "אותיות יורדות",
ותכונותיה באות לידי ביטוי בדעיכה אנרגטית ומנטאלית בקרב השם
או המילה המיוחסים, ובפער בין הגדרת יעדים קיומיים לחוסר היכולת
לסיימם בפועל (חוסר מימוש ומיצוי)...

דוגמאות נוספות ל"אותיות יורדות": שטח, פנה, שרף , ריח, שד, רע,
שרה. ועוד, מאחר ובמלה "יד" כ- 2 אותיות בלבד, כשלא קיימת עלייה
בערכיה הגימטריים- ("אותיות עולות") ו-2 האותיות האחרונות הנדרשות
על מנת ליצןר מימוש אופטימלי בכל שם/מילה לא קיימות בה, ואף
'נופלות לעול' על האות השניה והאחרונה (ד')- דבר המבטא חוסר
מימוש במהות ה"יד" היחידה (כשבמצב האופטימאלי והממצה, 4 אותיות
"ממקסמות" יתרונות במלה)...

ניתן להבין מהנ"ל, מה שכולנו מיום היוולדנו כמעט יודעים "אין
מימוש ביד אחת"... יתירה מכך, האות דל"ת, כאמור כאות אחרונה
"המתפקדת כמצביעה" על המימוש במלה, מסמלת בקבלה עושר או דלות,
שמבוטאת בצורה חד משמעית במקרה שלנו כדלות, מאחר ומימוש ה"יד"
מוגבל באותיותיו, (2 אותיות במקום 4 הנדרשות למיצוי פוטנציאל
המילה).'האותיות היורדות' יוצרות במקרה זה "אימפוטנציה",
בכל הנוגע לשגשוג היד הבודדת.
(האם מישהו יכול לדמיין עצמו מאושר ושלם כשבחזקתו אחת מידיו
בלבד בשגרת חייו?...) לדוגמא: פושט יד, בחוזק יד, כלאחר יד,
מלאכת יד, וכולי.לעומת זאת, אם ננסה לבחון את המילה- "ידיים",
נבחין ראשית שמדובר בזוג... שנית, מספר האותיות הינו 4 ומעלה
וזו היא, במקרה זה, אינדיקציה למימוש אופטימאלי במלה "ידיים"
כמהות... לכן, המסקנה היוצאת מהנאמר לעיל היא שכוח האותיות
בקבלה מחזק וממחיש שנבראנו לחיות במסגרת חיי זוגיים... ולאלה
מבינינו אשר עדיין לא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בהקשר זה:
"אל לכם להרים ידיים"... היו שלווים ובטוחים- "בלא להיגרר
להורדות ידיים"... העיקר בחיים הוא - "לא לשבת בחיבוק ידיים"...
"אני מחזיק לכם אצבעות"...





בברכת שפעת מאורות ומתנות הבריאה לכם


ממעמקי לבבי


מ. איל חזיז

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי