לשבת על פסגת הר במדבר ולחוש את הרוח על הפנים, זיעת המאמץ ושחרור הגוף אחרי טיפוס קשה. נשמע מוכר והגיוני...לא לכולנו. היכולת להישב נות כך ממגע הרוח בגוף או הזיעה והשחרור אינם מנת חלקן של אוכלוסיה הולכת וגדלה של נערות ונשים שעברו תקיפה מינית ופיזית.
ברצוני לפתוח בבסיס נתוני לגבי האוכלוסיה עליה אני כותבת, שלצערי הינה גדולה והפגיעה רחבת היקף.
ב1970 התפעלו לגלות שהפוסט טראומה הרווח ביותר בעולם אינו של גברים שחוו מלחמה אלא נשים בחיי היומיום.
המחקר הגדול הראשון שנעשה בנושא היה של דיאנה ראסל בשנות ה80. מעל 900 נשים נבחרו באקראי. התוצאות היו מזעזעות - אחת מכל ארבע נשים נאנסה, אחת מכל שלוש עברה התעללות מינית בילדותה.
מחקרים חדשים ממשיכים להראות שאחת מתוך כל 3 בנות בארה"ב תעבור התעללות מינית עד גיל 18. אחד מתוך 5 לבנים. ברוב המקרים התוקף מוכר לנפגע. ב25% מהמקרים התוקף הינו הורה.
בארץ הנתונים "קלים" יותר ועם זאת עולים.
כטבע תראפיסטית מזה שנים אחדות אני רואה הלימה בין הצרכים של נשים שעברו פגיעה פיזית ומינית ובין גישת ה"טבע תראפיה". ברצוני להרחיב במעט על הגישה על מנת להראות את היחוד וההתאמה לצרכים שלהן.
" תראפיה בטבע " הינה גישה חדשה יחסית המתקיימת במרחב הפתוח, הדינאמי והחי.
המרחב הזה שונה מאד מהשגרה הרגילה ועל כן מזמנת לנו התנהלות שונה מהרגיל ומאפשרת למטופלים למצוא בתוכם דרכים חדשות להתנהגות, תקשורת והתנהלות.
בשונה מטיפולים קונבנציונלים, ה"מרחב הטיפולי" אינו בבעלותו של המטפל או המטופל. המרחב הזה היה לפניהם וישאר אחריהם. יש כאן עבודה "בגובה עיניים" בין המטפל והמטופל, ולכך נוסיף את ה"טבע" כמקור טיפול נוסף בתהליך.
גישת הטבע תראפיה טוענת, כי המגע הישיר של האדם בטבע ובמחזוריותו, יכולים לעזור לו להתחבר לתחושות של משמעות ורצף רחבים, כאשר מאפשרים לו להרגיש כי סיפור חייו האישי קשור ותלוי בסיפור הקולקטיבי - של יתר האנשים, בע"ח, צמחים ונוף.
באופן זה מתאפשר לאדם לראות מעבר לעולמו הפרטי המצומצם והפגיע.
התוצאה היא שאנו מודעים להתנהגות שלנו וליחסיות שלה לכל המעגלים סביבנו: המשפחה, הקהילה, החברה, האיזור, המדינה....(האקופסיכולוגיה)
מזה זמן רב נשים נותקו מן הטבע. אם בגלל תפיסות חברתיות שאינן מזכות את האשה בצד האתגרי או מפחד הפראי, מאלו ועוד נשים לא היו "בבית" בטבע.
ככל שנשים צוברות כוח ובטחון בחוץ המטאפורה משפיעה על חייהן בבית.
נשים לעיתים מיודדות מידי עם תפיסה עצמית של, הכחשת ה"אני", לומדות מגיל צעיר לוותר על הצרכים שלהם ולשרת אחרים. האתגר היא חגיגת ה"אני" והקבוצה המזינה. שליטה עצמית שנחוות בטבע מאפשרת חופש לסיפוק צרכים ומיקוד אישי. נשים גם רגילות לחוסר אונים מול דרישות פיזיות וטכנולוגיות. כשלומדים מיומנויות חוץ ואיך להשתמש בגוף כדי להשיג את הרצוי אז המחסומים סביב "אי אפשר" מתמעטים.
תראפיה אתגרית - תראפיה ששמה את המטופל בפעילויות שמאתגרות את ההתנהגות הדיספונקציונלית ונותן שכר על שינוי פונקציונלי.(גאס 93)
אם נוסיף לדברים שנאמרו לעי"ל את מצבן של הנשים שמתמודדות עם תקיפה אז בראש ובראשונה נשים אלו נמצאות במצב של צמצום. חלקן סגורות במקלט, למען בטחונן אך עדיין סגורות. אלו שבבית, אם הפוגע בסביבה, חיות בהתכווצות ובפחד. כשנשים אלו מגיעות לטבע הן חשות כמה המרחב קשה להן. קשה להן לסמוך, לקחת מקום ואפילו לקחת אוויר. אני רואה ביכולתן להשתחרר מחייהן הכבולים הלימה ליכולתן לשהות בטבע וליצור יחסי אמון, בטחון וכח.
העבודה היא ברובה מטאפורית ופחות מילולית. מנסיוני, גם אם החיבור השכלי נעשה לאחר זמן, החיבור הרגשי והתחושתי מיידי וכך גם הסיפוק.
ארצה לפרוס כאן את הנושאים העיקריים בהם ההלימה של הטבע נותן מענה לצרכי הנפגעת.
נושאים אלו כוללים:
התמודדות עם שליטה וחוסר אונים:
נשים אשר חוו אלימות חשות חוסר אונים וחוסר שליטה מול מצבן. השהייה בטבע מדמה סיטואציה של חוסר ודאות. גם בטבע אין לנו שליטה. ולעיתים אנו חסרי אונים מול גדולתו ותופעתיו. אין לנו שליטה על גובה המפל, מידת החם או כיוון הרוח.
נשים בטבע צריכות לקחת אחריות. אין את מי להאשים. מצבים בטבע כגון עייפות, צמאון, רעב, חם ועוד מאלצים לקיחת אחריות. אין כאן את מי להאשים.
אין לנו שליטה בסובב אותנו אבל יש לנו שליטה על גופינו ומה שאנו דורשים ממנו. ויש לנו בחירה בהתמודדות. בהתנהלות בטבע נדרשת מאיתנו להתמודד ולבחור את ההתמודדות.
ישנו מושג מוכר בפסיכולוגיה של "להלחם או לברוח". בעבודה בטבע המשתתפות חייבות להתמודד. אין ויתור בטבע. אנו מזמנים בטבע את החיבור לתחומים בהם כן יש לנו שליטה בחיינו, כגון, יכולת ההתמודדות שלנו, וכך הן מחזירות לעצמן שליטה מסוימת על הגוף, בחירת התגובות והחיים.
.
חיזוק והעצמה:
הטבע מזמן לנו אתגר, מכשולים והצלחות. כשנשים מטפסות חבלים ומפלים ומצליחות להגיע למעלה תחושת העצמה מרגשת וכנה.
במצבים אלו הפידבק מיידי ולא מילולי. כשמטפסים סלע לדוגמא, מייד מרגישים את ההצלחה כשמסתכלים על הנוף מלמעלה. כמו כן אנו יודעים כשאנו תקועים בדרך או אפילו כשחשים שיתוק מלמטה. יש כאן מטאפורה חזקה של כנות עם עצמינו שמלווה בהתמודדות.
בהרבה מאד מהפעילות בטבע יש אלמנט של פחד, זהו הרגש ממנו הכי רוצים להימנע קרבנות תקיפה.
כאן יש "חשיבות על" ביצירת בטחון. צריך המטפל להיות מיומן, לדעת באיזה שלב של הטראומה המטופלת. עליו לייצור סביבה בטוחה פסיכולוגית ו"מפת דרכים" פסיכולוגית על מנת שהמטופלת תבין את ההגיון של האתגר ואולי תוכל "לראות" את עצמה מגיעה לפתרון.
חיבור לרגש:
במפגש עם נשים אלו אנו נתקלים בהכהיית החושים והרגש עד לניתוק. בדרך זאת שמרו על עצמן בכל זמן האיום. בטבע אנו כל הזמן בחיבור - לאדמה, לריחות, לחושים, לנשימה, לדופק. אנו לא בורחים מעצמינו אלה נפגשים אותנטית עם מה שעולה.
אנו פותחים ערוץ של קשב אל הצרכים והמגבלות שלנו ומתאמנים על היכולת להביע זאת דרך רגשות ובשיחה. חיבור זה מאפשר התמודדות יעילה יותר והתנהלות שלמה ומאוזנת.
חיבור לגוף + הרגעה ושחרור:
עבור הרבה מהנפגעות הגוף הוא האויב שלהן.לעיתים עד לכדי מצבים של דיסוציאטיביות גופנית - ניתוק מן הגוף על מנת לשרוד נשים היו צריכות להתנתק מהכאב שגופן חווה. זה עלול להיות דפוס חיים.(Mitten,Dutton 1993)
על כן יש נשים שחוות רמה גבוהה של סבל מבלי לתת על כך את הדעת. כמו לא לשתות מספיק, ללכת שעות על יבלות, לסבול מקור.יש חוסר יכולת לסמוך על התפיסה ולפעול מתוכם, זה קשור גם להצבת גבולות. בטבע צריך לעבוד פיזית כדי להתחבר אל הגוף ממקום בריא. כדי להחזיר שליטה ומודעות. צריך לקחת בחשבון מצבים דיסוציאטיבים שהמטופלים נוטים להכנס אליהם בקלות רבה.
במצבי לחץ תופעות נפשיות של חרדה ופחד מקבלים ביטוי דרך בעיות נשימה ודפיקות לב מואצות. הסכנה והלחץ הינם חלק מהטיול בטבע. השחרור מתחושות אלו אחרי הצלחה מובילה לתחושה חזקה של סיפוק. שחרור ושמחה = הכרת החלקים הבריאים והחזקים שבי.
כשהאשה עוברת את הנחל הסוער או את המעבר הצר במערה היא יוצאת אל האוויר עם חיוך של נצחון. ואכן היא ניצחה, את הפחד וכל המגבלות שהמינד הציב בפניה.
הנשים הללו לומדות לסמוך על גופן, להתחבר ליכולת הגופנית, להיות ערות למה הן יכולות ולמה לא, מה מתאים להן פיזית ומה פחות. אנו פותחים כאן דיאלוג עם הגוף.
ישנה חשיבות בהכרות אישית עם גבולות הגוף במרחב. היכולת להציב את הגבול הפיזי במקום המתאים לי ולשמור על הגבול מול "פולשים" מן החוץ להרגיש בטוח ומשוחרר מאיום פיזי, מביאים הקלה שתורמת לאיזון ותפיסת פרופורציות בחיים.
מתחילים במהלך השהות בטבע להתייחס אל האדמה כמטאפורה לגוף, מקום מזין, מגן, ניתן ללמוד אותה, ללכת אותה, לגלות אותה ואת הניווט בה. מה אם המשתתפות יתייחסו כך אל גופן? נוצר כאן קשר ותקשורת אל ועם הגוף. אולי הדבר יוביל להערכה ואפילו קבלה ואהבה.
מארי מקהוג, קרבן אונס על העבודה בטבע " אני יכולה לעשות דברים למרות שאני פוחדת. הגוף שלי רועד ואני עדיין יכולה לסמוך על גופי. הוא עדיין עובד"
הנשים הללו לומדות בטבע לסמוך על גופן, להתחבר ליכולת הגופנית, להיות ערות למה הן יכולות ולמה לא, מה מתאים להן פיזית ומה פחות. אנו פותחים כאן דיאלוג עם הגוף. "למדתי מחדש לאהוב את גופי. הוא לא רק כלי לפגיעה, הוא גם משמש אותי לדברים אחרים וטובים...אני לומדת שהוא יכול להיות חזק ואני יכולה לעשות איתו דברים שאני אוהבת לעשות"
מתוך רצות עם זאבים " אשה בריאה היא כמו זאב, מלאה, כוח החיים זורם בתוכה, מודעת סביבתית, מחוברת לאינסטינקטים.. אך הניתוק מטבעינו הפראי גרם לאשה לאופי של האשה להיות דק, כצל, כפוף... זה הזמן לאשה הפראית להגיח..(פינקולה אסטס)
בידוד והימנעות
בעבודה בטבע בולט הצורך בשיתוף פעולה כדי לשרוד.הצורך לסמוך האחת על השניה והקשר שנוצר היא חוויה מצמיחה, כדי להצליח כולם צריכים להצליח. הדגש כאן הוא על האינטראקציה/יחס, ולא ההתגברות. היחסים של האחד עם האחר, היחס של האשה אל גופה, היחס אל הטבע. וכל אלו כמרחב שעלינו לכבד ולתת לו זמן.
אני רואה בהבנה של כ"א כמשמעותית לתהליך ולקבוצה גם איכות שיכולה לטפל בדכאון (או חוסר משמעות בלשוני.) בטבע אנו למדים שיש משמעות, כל דבר שהמשתתף עושה בטבע משאיר חותם ומכאן תחושת משמעות. לכך מצטרף גם החשיבות שלו בקבוצה.
גישת תראפיה בטבע טוענת, כי המגע הישיר של האדם בטבע ובמחזוריותו, יכולים לעזור לו להתחבר לתחושות של משמעות ורצף רחבים, כאשר מאפשרים לו להרגיש כי סיפור חייו האישי קשור ותלוי בסיפור הקולקטיבי - של יתר האנשים, בע"ח, צמחים ונוף.כמו צונאמי או הוריקן או סופת חול. ואחר"כ הטבע מרפא עצמו. כל אלו מטאפורות עליהם אנו עובדים בטיפול בטבע.
באופן זה מתאפשר לאדם לראות מעבר לעולמו הפרטי המצומצם עד למקום של שמירת טבע
התנהגות ומחשבות אבדניות /פגיעה עצמית - מול שמירת טבע.
היום הפסיכולוגיה החיובית מדגישה את הצורך האנושי בנתינה והכרת תודה כמפתח לאושר. במידה ונוכל לדאוג לסביבה, ליפות, לנקות ולטפל בה אזי מיידית יש הדהוד פנימה ש"מעירה" את החלקים המזינים, מטהרים ומיפים בתוכינו. ניתן לתת רק אם יש לנו ערך וכאן אנו יכולים להיות ערים לתרומה שלנו.
המרחב המקודש.
איזה מרחבים עושים לי טוב?, מה עוזר לי להרגיש מוגנת?.
פיתוח מודעות אל התנאים האישיים הדרושים לכל אחת על מנת לחוש בטחון, על מנת להעתיק תנאים אלו לתוך החיים. אנו עושים תרגילים כמו בניית מרחב אישי בטבע והדבר הוא כמו בניית בית פנימי. כאן אנו מחזקים את יסודות הבניה הפנימית, כך שגם אם דברים סביבינו נהרסים אנו יכולים להתחזק מבפנים. כתראפיסטית בטבע שמתבוננת בהשפעת המרחב על האנשים איתם אני עובדת, אני נחשפת כל פעם מחדש לתגובות של התפעמות ויראה מיופי המרחב.
אני מאמינה שחלק מההתפעלות קשורה לטבע עבורינו כ"מרחב מקודש"
בעבודתי בטבע עם אנשים אני מרבה לשלוח אותם לבחור מקום מיוחד "מרחב מקודש" ולשהות במקום הזה. זהו זמן שקט של התבוננות, להיות עם עצמינו. בזמן השהיה חלק כותבים, חלק נותנים לעצמם רק להיות וכמעט כולם מתיחסים פתאום אחרת למרחב שמחזיק אותם בזמן הזה. הם יוצרים סביבם מעגלי אבנים, בונים מחסה, משטחים את האדמה, מציירים בחול ועוד.
מה מייחד את המקום הנבחר על פני אחרים ולמה המקום הזה אחרי השהות בו הופך מיוחד?
קודם כל על מנת שמרחב יהיה קדוש עליו להיות שונה מהשאר. יצוג של מקום משמעותי בתוך מרחב גדול והומוגני (אליעד 1959) "האיזור הלא הומוגני מקבל ביטוי בהבדל בין המרחב הנתפס כקדוש לבין כל שאר המקום." וכאן יש חיבור לאלמנטים הקדושים במרחב והמאפשרים את השונה והמבריא בעצמינו.
(למאמר בנושא יש לפנות לאתר שלי)
ישנו מרכיב בטבע שמעבר למה שאפשר להשיג בשיעורי הגנה עצמית או טיפוס. מעבר להתגברות על פחדים או לקיחת אחריות, מעבר להתנהגות ותוצאה. יש חוויה רוחנית של הוויה. תחושת העצמה בטבע, ואת מקומינו בעצמה הזאת.
כלי ההתערבות:
הבעה ויצירה:
המרחב של הטבע הינו מרחב המגרה יצירתיות ורצון לביטוי שהוא ילדי/משחקי. זה המקום לתת דרור לנפש בדרכים יצירתיות ולא מילוליות, כגון דרך תנועה, סיפור, יצירה בחול, דמיון מודרך ועוד.
הנאה ושמחה:
אתגר בטבע:
כאן נתנסה באלמנטים מתוך הטיפול האתגרי בטבע- ( Adventure (Therapy
כאן נתייחס אל הטבע כמרחב שמזמן לנו אתגר ומכשול. כאן על הפרט והקבוצה למצוא דרכי התמודדות ופתרון בעיות. המשתתפות יכולות למצוא בתוכן כוחות ודרכי התמודדות חדשים ויעילים. כאן תבוא לידי ביטוי מנהיגות, עבודת צוות, יצירתיות ומיומנויות תקשורת. אני רואה מקום לעבוד עם הבנות דרך מכשולים פיזים, פחד וחוסר ודאות על מנת שהתגברות על הנ"ל בטבע יוביל לאפשרויות פתרון של תחומים אלו בחיים.
טקס:
הטקס הינו חלק מאד חשוב בחיינו. הוא נותן תוקף למעברים, טרנספורמציה, מצבים משפחתיים, בגרות. וגם מחבר אותנו לטבע, כגון החגים וחיבורם לעונות השנה ועוד.
מכאן שהטקסים מאפשרים יצירת הרגשת שייכות וסדר ומספקים תחושת שליטה מול אי הודאות (שבא לידי ביטוי כאן במפגש עם איתני הטבע)
לכל הנ"ל אני חייבת להוסיף את הכלי החשוב ביותר שיש באמתחתי אמונה.
אמונה במרחב כמרחב מדוייק לריפוי, אמונה בכלים שיש למקום להציע ככלים בריאים ויצירתיים, אמונה באנשים שיוצאים איתי וביכולות שיש להם. ואמונה שאוכל בדרך זו לחבר אותם אל המקום הבריא והמאמין בתוכם.
ליה נאור www.leanaor.com
ליה נאור: תרפיסטית בטבע, M.A בדרמה תראפיה, B.A בעבודה סוציאלית, רשיון מורה דרך (מטעם משרד התיירות). חוקרת ומלמדת את נושא ה"תרפיה בטבע" בעשור האחרון. מרכזת מסלול "תרפיה בטבע" במכללת "וושינגטון. www.leanaor.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
