לפי סעיף 47א המתוקן לחוק מע"מ, כל קבלן המשלם לספק תשלום עבור שירותים או נכסים אשר שווים בין 249 ? - 20,000 ?, חייב לדרוש מהאחרון חשבונית מס. לחילופין, קובע החוק, אותו קבלן יכול לשלם בהעברה בנקאית, בכרטיס אשראי או בשיק שהוא חתום עליו כמושך (להבדיל מהסבת שיקים של לקוחות); השיק יהיה ערוך על שם הספק בלבד, ולא יהיה ניתן להסבה לספק אחר על-ידי מקבלו. אם עלה ערך הנכסים או השירותים שקיבל הקבלן מהספק על 20,000 ?, הרי שבנוסף לחשבונית מס הוא מחוייב לשלם בשיק, בכרטיס אשראי או בהעברה בנקאית - ולא בשטרי כסף; אם שילם בשיק מוסב הוא חייב להוסיף פרטיו על גב השיק.
על פי הפסיקה (סלע, נ.ר.ש.א) ועל פי החוק, קבלן שקיבל חשבונית מס מספק כאמור, לא יוכל לקזז או לקבל החזר מס תשומות שכלול בחשבונית אם יתברר כי הספק לא מבצע את העבודה בעצמו, או אם יתברר כי אינו הבעלים של החברה הספקית, בעל זכות החתימה בה או שהוא נוהג להחליף חברות ספקיות; כך הוא הדין גם מקום בו הקבלן המשלם לא בדק את זכות חתימתו של הספק, את דבר היותו המעסיק האמיתי של עובדיו (במקרה של קבוצות עבודה), ואת היותו בעל רצף ואמינות בדיווחים לרשויות המס. לא נתקיימה אחת מהעובדות דלעיל, הרי שאותה חשבונית תיחשב ככזו "שהוצאה שלא כדין".
לכאורה, קבלן שימלא אחר התנאים שנקבעו במזכר ההבנה שנערך ונחתם בשנת 93 בין אגף המכס והמע"מ ובין התאחדות הקבלנים בישראל (להלן: "המזכר") ישמר מחריצת דין החשבונית שקיבל לחומרא. מטרת המזכר להבטיח כי קבלן ראשי, הנוהג בהתאם לנוהל ובתום לב, לא ינזק עקב בעיות שתתעוררנה במישור שבין קבלן משנה "בעייתי" לבין שלטונות מע"מ. לשון אחרת, במקרים בהם עמד הקבלן הראשי בנוהל שכלל זיהוי קבלן המשנה באמצעות תעודת זהות, בדיקת קיומם של תעודת עוסק מורשה מקורית ופנקס חשבוניות מס מקורי, בדיקת זהות מספרי הרישום בין התעודות השונות ושמירת עותק צילומי מאחת מהן, ותשלום לספק המשנה באמצעות שיק "למוטב בלבד" הערוך על שם הקבלן (כאשר סכום השיק נמוך מ- 5,000 ש"ח) ? במקרה כזה יראה האגף בחשבוניות המס שהוצאו לקבלן ככאלו שהוצאו "כדין" לצרכי ניכוי מס תשומות.
הלכה למעשה, נוהג האגף להוציא שומת תשומות אף לקבלנים שמילאו אחר דרישות המזכר. במיוחד נפוץ הדבר במקרים בהם ספק המשנה מוכר כ"קבלן" של חשבוניות פיקטיביות או שקיימות בעיות גביית מס עסקאות ממנו.
מדיניות זו של האגף מקבלת כיום משמעות מרחיקת לכת ? לפי הוראות סעיף 50(א1) לחוק מע"מ, לא זו בלבד שישלל מאותו קבלן ניכוי מס התשומות בשל אותה חשבונית, אלא שבנוסף הוא יחוייב בכפל מס בגינה ! כל זאת, אלא אם יוכיח הקבלן, להנחת דעתו של המנהל, כי לא ידע שהחשבונית פיקטיבית (לאמור: לכאורה, המבחן הוא סובייקטיבי, ולא אובייקטיבי כפי שנקבע בפס"ד ג'וליוס). יש לזכור בהקשר זה, כי התרשלות חמורה העולה עד כדי "עצימת עיניים" עלולה לסכל טענה של קבלן כי לא ידע שהחשבונית פיקטיבית (פס"ד חילו).
סנקציה כפולה זו מובילה למסקנה כי קבלנים המבקשים להישמר, אל להם להסתפק ביישום הנחיות המזכר. עליהם לאמץ נהלי עבודה זהירים ביותר הטומנים בחובם אחריות כמעט מוחלטת ביחס לספקיהם. הדרך המבטיחה זאת, לדעתנו, הינה התניית כל תשלום מאוחר באישור רשויות מע"מ על העברת המע"מ שנכלל בתשלום הקודם. ניתן לוודא זאת על-ידי בדיקת מצב חשבון הספק במע"מ; באמצעות תשלום המע"מ של הספק על-ידי הקבלן עצמו; או משיכת 17% מהתשלום בשיק לפקודת מע"מ בלבד, ללא יכולת ניכוי או הסבת השיק על-ידי הספק, אלא העברתו למע"מ בלבד. על גב השיק ניתן לרשום גם את פרטי הקבלן המשלם ואת חשבון הספק אותו יש לזכות במע"מ.
לדעתנו, ייטיב המחוקק באם יתקן את סעיף 20 לחוק מע"מ ואת תקנה 6ב לתקנות מע"מ ויתן לקבלן הבוחר בכך אפשרות לשלם את מע"מ הספקים בעצמו, כדרך להגנה מפני שומת מס תשומות וכפל מס. במקרה כזה ראוי כי המנהל יקבע הגנה מוחלטת לקבלן מפני שומת תשומות או כפל מס בעצם תשלום מע"מ של הספק על-ידי הקבלן. מעין ניכוי במקור של המע"מ.
רעיונות מקוריים מסוג זה או דומים להם הם שיפתרו את מכת החשבוניות הפיקטיביות, ולא החמרת הסנקציות על עוסקים. הכבדה נוספת על האחרונים עלולה להגדיש את הסאה עבורם ולהוביל לתחושת יאוש, שסופה - אפתיות לגבי מידת הענישה או הסנקציות המוטלות עליהם.
ניסיון לסחוט מהלימון היבש של העוסק עוד טיפת מע"מ תגרום לאובדן הלימון ולא לעוד טיפה. מקוריות במקום אגרסיביות חקיקתית היא התשובה לירידה בגביה!
ד"ר אברהם אלתר, עו"ד
avi@altertax.co.il
איתי הוכברג, עו"ד
משרד ד"ר א. אלתר ושות'-עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
