אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) eli-doron@taxlawyers.co.il
בפסק הדין בעש"מ 4790/04, מדינת ישראל נ´ אברהם בן חיים (טרם פורסם), אשר ניתן מפי השופטת בייניש, נתקבל ערעור המדינה על החלטת בית הדין המשמעתי ונקבע כי המשיב, מנהל מחלקת דוורים בסניף של רשות הדואר, אמנם הטריד מינית עובדת שהועסקה באמצעות חברת כוח אדם ואשר היתה כפופה לו (להלן: " המתלוננת").
פסק הדין קבע כי מעשה "הבעילה האסורה בהסכמה", לפי סעיף 346(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוה"ע"), כולל בתוכו את כל יסודות "המעשה המגונה" (סעיף 348(ה) לחוה"ע), ולפיכך, העבירה לפי סעיף 346(ב) נכללת בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ה), ומכאן שהיא גם נכללת בעבירת ההטרדה המינית, הגם ש אינה מנויה מפורשות בהגדרה הסטוטורית של "הטרדה מינית", לפי סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: " החוק למניעת הטרדה מינית"). כן נקבע כי אין בעובדה שהכפוף לא הביע התנגדות למעשים המיניים שביצע הממונה עליו בכדי לסייע להגנת הנאשם וכי לצורך העבירה של הטרדה מינית מסוג של "מעשה מגונה", אין הכרח להוכיח כי העובד או העובדת חששו מפני הממונה עליהם במקום העבודה, אף שיש בכך משום אינדיקציה משמעותית לכך שהמעשים בוצעו תוך ניצול יחסי המרות.
במקרה דנן, טענה המתלוננת כי המשיב ביקר בדירתה וקיים עמה יחסי מין בניגוד לרצונה, בעודו מבטיח לה שיעזור לה לקבל מעמד של עובדת ארעית בשירות המדינה (מעמד המהווה שלב בדרך לקבלת מעמד של קביעות). המתלוננת, שהרגישה מושפלת ומנוצלת, החליטה לאחר מספר חודשים לשים קץ למערכת היחסים ובתגובה לכך, לטענתה, החליט המשיב שלא לקבלה כעובדת ארעית. לפיכך, נטען בתובענה כי המשיב הטריד מינית את המתלוננת והתנכל לה, והוא הועמד לדין משמעתי לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: " חוק המשמעת").
ביה"ד המשמעתי קבע כי המשיב היה ממונה באופן עקיף על המתלוננת וכי בידיו היו סמכויות המלצה והחלטה ביחס אליה, כי נוצרו ביניהם יחסים בין-אישיים טובים וכי "אותו קשר של סימפטיה הדדי בין-אישי הצמיח בחלוף הזמן קשר מיני עם הנאשם... קשר שהיה רצוי גם למתלוננת". באשר לאופי הקשר בין המשיב למתלוננת ונסיבותיו, אימץ ביה"ד את עדות המתלוננת, וקבע כי בין המשיב למתלוננת התקיימו יחסי מין מלאים, בהם היו מידה של שיתוף פעולה מצד המתלוננת, הגם שהיו רגעים שבהם המשיב והמתלוננת "הרגישו שלא בנוח, במהלך מימושו של הקשר, או אם לאחריו". בנוסף, קבע ביה"ד כי המתלוננת ראתה זיקה בין הבטחת המשיב לקדמה לבין מערכת היחסים ביניהם וכי הקשר המיני היה שזור בתקוותה של המתלוננת שהמשיב יטפל בענייני קידומה טיפול מיוחד, ואמנם, משבושש הקידום להגיע, החליטה המתלוננת לשים קץ ליחסים.
כפי שקבע ביה"ד, המשיב "היה מעוניין בהמשך קיומו של הקשר המיני, וניסה לשמרו על בסיס הקידום, שאותו ביקש לממש", אך יחד עם זאת, ראה הוא ספק באם אכן היה ניצול מרות מצידו של המשיב, שכן לא היה בידו לקבוע שבבסיס היחסים הללו היה טמון פחד וחשש של המתלוננת שמא תיפגע במקום עבודתה אם תמאן לממש את הקשר המיני עם המשיב. לפיכך, זיכה הוא את המשיב מעבירת ההטרדה המינית. עם זאת, לאור הקשר האישי שקיים המשיב עם כפופה לו, הרשיע ביה"ד את המשיב בעבירות משמעת של התנהגות בלתי הולמת לפי סעיפים 17(1) ו-(3) לחוק המשמעת.ו
בערעור זה, ערערה המדינה על ההחלטה לזכות את המשיב מעבירת ההטרדה המינית ואכן, בית המשפט העליון, מפי השופטת בייניש, קיבל את הערעור, בקובעו:
סעיף 4 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי " לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו", כאשר סעיף 3 מגדיר מהם המעשים האסורים הנופלים בגדר הטרדה מינית. ככלל, המעשים המוגדרים בסעיף 3 לחוק עוסקים בנסיבות בהן אדם אחד כופה את רצונו על אדם אחר, תוך פגיעה בכבודו של האדם ובאוטונומיה שלו על רקע מיניותו, עליהם בא החוק להגן. כך, סעיף 3(א)(2) קובע כי ביצוע מעשים מגונים, כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוה"ע, מהווים הטרדה מינית.
סעיף 348 לחוה"ע מונה שורה של התנהגויות אסורות המוגדרות כ" מעשה מגונה", מעשה הנעשה, לפי ס"ק (ו), " לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים ". בענייננו, רלוונטית הוראת סעיף 348(ה), לפיה "העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו- מאסר שנתיים".
ככלל, ההגדרה של המושג "מעשה מגונה" קובעת רכיב התנהגותי רחב ביותר בהיקפו והשאלה האם אכן בוצע "מעשה מגונה" תלויה בעיקר במטרה או בכוונה הסובייקטיבית שנלוותה לעשיית המעשה. ראוי לציין, כי בכל הנוגע לקיום יחסי מין מלאים תוך ניצול יחסי מרות בעבודה, נקבעה בסעיף 346(ב) לחוה"ע עבירה נפרדת- " בעילה אסורה בהסכמה", אשר קובעת כי "הבועל אישה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות...דינו מאסר שלוש שנים"".
דא עקא, העבירה לפי סעיף 346(ב) אינה מוזכרת בגדר החלופות להטרדה מינית המנויות בסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית. אף על פי כן, מאחר ואין ספק כי מעשה של בעילה אסורה על-פי חוה"ע כולל בתוכו את כל רכיביו של המעשה המגונה, הרי שניתן להרשיע את המשיב במעשה מגונה לפי סעיף 348(ה) לחוה"ע (חלופה הנזכרת בחוק למניעת הטרדה מינית), וזאת בגין "בעילה אסורה בהסכמה", המהווה עבירה על-פי חוה"ע, אף שאינה נזכרת מפורשות בסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית. שהרי, העבירה לפי סעיף 346(ב)- בעילה אסורה בהסכמה- נכללת בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ה), ומכאן שגם היא כלולה בעבירת ההטרדה המינית, אף כי היא איננה נזכרת מפורשות בהגדרה הסטאטוטורית. כל פרשנות אחרת תוביל למסקנה שקיומם של יחסי מין מלאים, להבדיל ממעשים מגונים אחרים, שולל קיומה של הטרדה מינית וברי כי תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת.
על-פי אופייה ורקעה, הורתה ולידתה של עבירת ההטרדה המינית, להבדיל מעבירות מין בד"כ, הוא ב ניצול יחסי מרות. יסוד זה כולל שני רכיבים עובדתיים. הרכיב העובדתי הראשון של "ניצול המרות" בהקשר של יחסי עבודה, הוא קיומה של מרות. מרות במשמעותה הפשוטה היא שליטה של הממונה על מי שכפוף לו, אך מרכיב זה כולל בחובו גם השפעה וסמכות עקיפה. מונח זה אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד וקביעת קיומם של יחסי מרות מחייבת בראש ובראשונה בדיקה של יחסי העבודה באמות מידה אובייקטיביות, היינו, אין די לעניין זה בהתרשמות סובייקטיבית של הנפגע.
הרכיב העובדתי השני של יסוד "ניצול המרות" הוא מרכיב הניצול או ה"שימוש לרעה". רכיב זה בסיטואציה של מעשה מגונה בא לידי ביטוי בכך שהממונה משתמש בסמכותו או בכוחו להשפיע על מעמדו או עתידו של הכפוף למרותו, וזאת בכדי להשיג את הסכמתו לביצוע המעשים המיניים בו וכדי לכפות את רצונו עליו.
לא למותר לציין, כי התנהגות העולה כדי "ניצול מרות" עשויה ללבוש צורות רבות ושונות. התנהגות כזו יכולה להיות מפורשת או מרומזת והיא יכולה להיעשות במישרין או בעקיפין.
יובהר, כי נסיבותיה של העבירה לפי סעיף 348(ה) לחוה"ע אינן כאלה שבמסגרתן נשלל לחלוטין חופש הרצון והבחירה של נפגע העבירה. עם זאת, ההסכמה האמורה הושגה בנסיבות של ניצול יחסי מרות מצד הממונה. בנסיבות אלה, קמה הנחה סטטוטורית לפיה ההסכמה שניתנה פגומה, שכן היא אינה פרי רצון חופשי ואמיתי. ממונה המנצל את מרותו על-מנת להשיג ממי שכפוף לו הסכמה לכאורה לביצוע מעשים מיניים בו, עושה שימוש לרעה בכוחו תוך פגיעה משמעותית בכבוד האדם של המוטרד ובאוטונומית הרצון שלו. במעשים אלה מתייחס הממונה לעובד או לעובדת כאל אובייקט מיני גרידא, מכשיר לסיפוק דחפים, ורומס הוא את כבודו ואת רצונו החופשי של המוטרד. לפיכך, אין בעובדה שהכפוף לא הביע התנגדות למעשים המיניים שביצע הממונה עליו, בכדי לסייע להגנתו של הנאשם. ניסיון החיים מלמדנו כי פער הכוחות הקיים בין הממונה לכפוף לו במקום העבודה, מונע לא פעם מהמוטרד את היכולת להביע את העדר הסכמתו למעשים מיניים כאמור.
יובהר, כי לצורך העבירה של הטרדה מינית מסוג של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ה) לחוה"ע, אין הכרח להוכיח כי העובד או העובדת חששו מפני הממונה עליהם במקום העבודה. הוכחה כי הכפוף חשש מהממונה עליו ולפיכך הסכים לביצוע המעשים המיניים בו, עשויה אמנם להוות אינדיקציה משמעותית לכך שהמעשים בוצעו תוך ניצול יחסי המרות, אך אין מדובר בדרישה הכרחית.
לדעת בית המשפט, ככל שפערי הכוח והפרשי הגילאים בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר; ככל שלממונה יכולת השפעה ניכרת יותר על מעמדו או עתידו של העובד; וככל שהיוזמה לביצוע המעשים המיניים נתונה בידיו של הממונה; כך עשויה להתבקש המסקנה כי המעשים המיניים היו בגדר ניצול יחסי המרות; כל זאת, מבלי למצות את השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין אשר ייבחנו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
יודגש, כי בכל הנוגע להטרדה מינית מסוג של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות לפי סעיף 348(ה) לחוק, הרי שגם במישור המשמעתי נדרש להוכיח קיומה של מודעות בפועל או למצער עצימת עיניים מצד הנאשם בנוגע ליסוד של "ניצול המרות". לשון אחר, יש להוכיח כי הממונה היה מודע בפועל, או למצער חשד באופן מהותי, כי הכפוף לו הסכים לביצוע המעשים המיניים בו משום מרותו עליו. שאלה זו שעניינה מצבו הנפשי-סובייקטיבי של המטריד בעת ביצוע המעשים, תיבחן על רקע מכלול נסיבות העניין.
במקרה דנן, הסכמתה של המתלוננת למעשים המיניים ניתנה עקב ניצול מרותו של המשיב עליה ולפיכך אין מדובר בהסכמה חופשית ואמיתית. המתלוננת העידה מפני בית-הדין כי בעת הרלוונטית לאישומים חשה שאין בכוחה להתנגד למעשיו של המשיב נוכח כוחו ומעמדו במקום העבודה, ואף אם תחושה זו לא עלתה כדי פחד מפני המשיב, הרי אין יסוד ניצול המרות תלוי בקיומו של פחד.
בנוסף, המשיב ניצל במודע את מרותו על המתלוננת וידע, או למצער חשד, כי הסכמתה לקשר המיני נובעת מניצול סמכותו וכוח השפעתו ביחס אליה במקום עבודתם. לפיכך, הערעור התקבל ונקבע כי המשיב הטריד מינית את המתלוננת בניגוד להוראות סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית בצירוף סעיף 348(ה) לחוה"ע, וכן סעיף 43.421 לתקשי"ר, ומשכך, הורשע הוא אף בעבירה לפי סעיף 17(2) לחוק המשמעת.
רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
משרד עורכי דין
דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי - עורכי דין ונוטריון,מתמחה במגוון תחומי משפט ומספק שרותים כגון:
יעוץ מס
מקרקעין
בנוסף למשרדים הפזורים בארץ מפעיל המשרד את שלוחת רומניה המתמחה בהשקעות ונדל"ן במדינה.
המשרדים שלנו:
רמת-גן: החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446,
חיפה: שד' המגינים 58
טל': 04-8526693,
טבריה: הירדן 100א'
טל': 04-6717201,
רומניה-בוקרשט: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2
שאלות נא שלחו למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
