(בשבוע יום הזיכרון לשואה ולגבורה).
צויץ-צויץ, כמה יפה היה השדה בעונה זו.
שרידי פריחת החורף עדיין צבעו את העולם, וחום הקיץ המחריב לא פשה לייבש את כל הירוק, את כולם.
אני ניתרתי בזהירות, הלוך ושוב, אבל גם הסתתרתי היטב מאחורי גבעול פרח ומתחת לשיח. לא העזתי להתבלט, אולי זו טעות, חשבתי, אולי שוב ילכדוני? צריך להיזהר מאוד [2].
נותרתי לבד, עצובה ובודדה. חברתי כבר לא הייתה אתי, גם לא עם אף אחד אחר. היינו שתיים ממש טהורות, כך אמרו עלינו. למען האמת, איני מבינה מה זאת אומרת. אבל זה כנראה עצוב וקשה להיות טהור. חברתי ואני ניתרנו בשדה להנאתנו, בין פרח לעלה. פתאום עטה עלינו רשת, פרפרנו, צייצנו, דבר לא עזר, נלכדנו. אחרי שלכדו אותנו נתנו אותנו לאחד מאותם הולכי על שנתיים ללא כנפיים, שקוראים לו כהן. הוא היה לבוש בבגדים מאוד-מאוד מפוארים [3].
בתחילה זה נראה דווקא די נחמד, באוויר נשמע קול מזמר, גם המית כלי נגינה עלתה.
חשבתי, הנה יהיה מעניין אולי אפילו טוב.
ואז, אוי אני עדיין לא רגועה. ואז אותו הולך על שתיים ללא כנפיים, שקוראים לו כהן אמר משהו, ומישהו הוציא סכין כזו גדולה ו... וחתך את הצוואר של חברתי, והדם שזרם הופנה לכלי עם מים צלולים שמיד האדימו ופעפעו [4].
פחדתי, הייתי ממש חרדה, רעד עבר בצווארי, כמעט נחנקתי.
לקחו אותי, אוי נשמתי כמעט פרחה. אבל לא, לא נגעו בצווארי, הטבילו אותי וגם חתיכת עץ בתוך המים המפעפעים עם דם חברתי [5].
לא יכולתי להתנגד, אבל זה היה נורא, מאוד נורא!
ואתם יודעים מה קרה אחרי זה?
לקחו כמה טיפות מן הנוזל המפעפע והתיזו שבע פעמים (כן, עד תשע אני יודעת לספור) על איזה הולך על שתיים אחר חסר כנפיים, שנראה מאוד מסכן ועל עורו היו פצעונים. רק אחרי זה הם שחררו אותי [6].
לא תאמינו אבל לאחר שנרגעתי מעט, פרשתי כנפיים ועפתי לצמרת האלה הגדולה, כדי להתרחק מן הסכנה.
עלי הצמרת האלה חשו בסערה וניסו לסוכך עלי ולהרגיעני.
ואז עץ האלה רחש אלי: "כאלה הם בני האדם, לא רק לציפורים, הנה ראי מה קורה שם למטה."
גוזלים שלי, קול געייה זועק הגיע אלי. עיני ראו שני כבשים תמימים וגם כבשה בת שנה נגררים בכוח אל המזבח הגדול. ושם מעלים אחד מהם על אש המזבח ואת השני שוחטים [7].
אני רועדת כשאני נזכרת.
ואז לקח אותו הולך על שתיים ללא כנפיים הקרוי כוהן מעט מן הדם שפרץ ומרח על האוזניים ועל הראש ועל הכפות של אותו הולך על שתיים חסר כנפיים שנראה מסכן ואומלל מאוד [8].
למה הולכי על שתיים ללא כנפיים עושים זאת, שאלתי את אילן האלה החכם.
והוא ענה: כך הם מנקים ומבריאים זה את זה, וגם מה שקוראים מטהרים אפילו יולדת לאחר הלידה בדרך דומה [9].
כבר לא ידעתי מה לומר. נורא. ואז שאלתי רק לנו, לבעלי חיים הם, הולכי על שתיים חסרי כנפיים, מתייחסים כך?
עץ האלה החכם והנבון זע כולו, כמעט נפלתי. הוא הניע את עלוותו הירוקה ולחש: "לא, להיפך, ראיתי שאת הדומים להם הם מתקיפים, קושרים, הורגים, תולים ואפילו שורפים."
למה, שאלתי?
"עץ האלה שתק זמן מה, ואז אמר: "באמת שאיני יודע. אתם בעלי החיים, לעיתים מתקיפים זה את זה, אבל תמיד כדי לאכול. ואילו אותם הולכי על שתיים חסרי-כנפיים, הם הורגים זה את זה, תולים זה את זה, שורפים זה את זה. כאילו סתם. לא בשביל לאכול, הם הרי אוכלים אתכם, את בעלי החיים. הם רק פוגעים."
יש סיכוי שזה ישתנה, שאלתי?
"לא, פעם הם השתמשו באבנים אחד מול השני, אחר-כך במקלות, והיום יש להם כבר חרבות ומטילי אבנים. ומי יודע מה עוד הם ימציאו." אמר עץ האלון ושתק.
גוזלים שלי, אני מספרת זאת לכם כדי שתיזהרו. השגיחו היטב מי לידכם, שמרו על עצמכם.
הולכי על שתיים חסרי כנפיים הם מאוד מסוכנים, הם מאוד אכזריים.
צריך להיזהר מהם.
===
ונשמות רבות שמרחפות מאז תקופת השואה, ומפגעי-אדם אחרים, בכל העולם נאנחות בכאב: אילו בני האדם היו מקשיבים לציפור ולעץ האלה החכם, אולי הם היו חוזרים להיות פשוט בני אדם שנבראו בצלם אלוהים, כולם?
הארות ומראה מקום
[1] המעוניין בכתוב עיוני בהקשר לפרשת השבוע מוזמן לעיין במקורות הבאים:
תזריע-מצורע: טיהור כתהליך ריפוי מודרני, תשס"ז: http://www.notes.co.il/moti/31175.asp
תזריע: ריפוי בידי קטני עולם, תשס"ח: http://www.notes.co.il/moti/42608.asp
מצורע: לא מקור המידע קובע את ערכו: תשס"ח: http://www.notes.co.il/moti/42885.asp
[2] "ושלח את הצפר החיה על פני השדה" (ויקרא יד, ז).
[3] "וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות" (שם, ד).
[4] "וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים" (שם, ה).
[5] "את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים" (שם, ו).
[6] "והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר החיה על פני השדה" (שם, ז).
[7] "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה [...] ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם [...] ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת" (שם, י-יג).
[8] "ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית. וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים [...] ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית על דם האשם [...] והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר" (שם, יד-יח).
[9] "וכפר עליו הכהן לפני ה'. ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה. והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר" (שם, יח-כ).
"ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן. והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה. ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה" (ויקרא יב, ו-ח).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
