השואה.
למה זה קרה?
התשובה לשאלה למה התרחשה השואה, מחולקת לשני נושאים עיקרים, שאומנם הם שונים במהותם, אך הם קשורים אחד לשני.
הנושא הראשון הוא אבולוציה:
נושא האבולוציה מתייחס לשואה מבחינת תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, תהליך שבו בני האנוש נמצאים במסעם להתפתחות אישית וחברתית, שיש לה מהות ושיש לה שאיפה למימוש מטרה מוגדרת.
המהות והמטרה של החיים היא, שבשלב מסוים בהמשך ההתפתחות של המין האנושי, בני האנוש יבינו מהי זהותם האמיתית, יבינו מהי המציאות האמיתית, ילמדו להכיר את כל מרכיביו של הגוף הפיזי, יהיו מודעים לעצמם ולעצם קיומם, יבינו שהם האחראים הבלעדיים לתכנון חייהם, יחיו ברוגע ובשלווה, יבטלו את תהליך הזיקנה, יאריכו שנים, ואף יהיו נצחיים.
כשאירוע השואה הוא שלב אחד מיני שלבים רבים, בהתרחשויות ובהתנסויות של המין האנושי שהיו בעבר וחווינו אותם, אירועים שקורים כיום ואנחנו חווים אותם, ואירועים שיקרו ועוד נחווה אותם בעתיד, אך האכזריות שהתרחשה באירוע השואה היא בעלת הסבל הפיזי וההשפעה הרגשית החזקה ביותר שהמין האנושי חווה מעודו עד שלב זה.
הנושא השני הוא הנושא הרוחני:
ההתייחסות לשואה מהבחינה הרוחנית, השאלות שצריכות להישאל הם:
מה הקשר של התרחשות השואה מבחינתם של האנשים שלא שרדו את השואה, מבחינת תיקון הנשמה שלהם?
מה הקשר של התרחשות השואה מבחינתם של אלה שכן שרדו וחווה את השואה ונשארו בחיים, מבחינת תיקון הנשמה שלהם?
מה הקשר של התרחשותה של השואה שפקדה את המין האנושי, מבחינה רוחנית?
מה הקשר בין אבולוציה לרוחניות ולבורא?
הקדמה:
מבחינת תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, הבנתי שברגע שאני אבין את התשובה לשאלה:
למה בן אנוש אחד רוצה ו/או רוצח בן אנוש אחר? רק אז אדע את התשובה שלהבנתי תשנה אותי ואת חיי, וגם את התייחסותי למהות החיים, ובעיקר אבין את התשובה לשאלה, למה התרחשה השואה?
תובנה זו שהגעתי אליה, גרמה לי להבין את המצב שבו היטלר חי את חייו, האיש שהיה האחראי העיקרי להתרחשות השואה, וניסה ליישם מציאות אישית וחברתית מסוימת שאותה הוא גם ניסה לממש, וזאת ללא צירופם של בני האנוש השייכים לקבוצות אחרות, קבוצות שהן שונות לקבוצת האנשים שהיו עימו ולצידו ותחת שליטתו, אשר שויכו על ידי היטלר לקבוצתו באמצעות סלקציה.
התובנה שלי היא פשוטה "פחד", היטלר פשוט פחד מהיהודים ושאר הקבוצות ששונות ממנו ומקבוצתו.
הפחד מהשונה גרם להיטלר לממש את הרוע הקיים בו ולרצוח אנשים.
לכן הוא הרגיש מאוים על ידם, הרגיש רדוף על ידי היהודים, ושאר הקבוצות האתניות שאותם הוא רצח, ושאר העולם שהוא נלחם בהם, ושאת קיומם הוא לא רצה במציאות שבה הוא חי עם האידיאולוגיה שלו, שמטרתה הייתה ליצור בני אנוש שהם זן חדש עם זהות חדשה, שחיים במציאות אחרת שהיא המציאות האידיאלית שצריכה להתקיים בעבורו, לכן היה לו את הצורך האובססיבי לשלוט באנשים, כי אחרת רגש הפחד היה משתלט עליו, ואז הוא היה מרגיש ששולטים בו, כלומר אז הוא פחד והרגיש רדוף.
אנסה להסביר את השלב שבו נמצאת האנושות מבחינה אבולוציונית:
ראשית, צריך להבין מהו פחד?
פחד זהו רגש פנימי, אישי, אינדיבידואלי, שאותו מרגיש אך ורק בן האנוש בעצמו, ואין לרגש הפחד שבו כל קשר לכל גורם חיצוני כלשהו.
לכן, מי שפוחד פוחד אך ורק מעצמו.
התרגום השגוי של בן האנוש שפוחד הוא בכך, שאת מה שהוא מרגיש הוא מייחס לגורם חיצוני כלשהו, שהוא או הם בעצם הקורבן או הקורבנות לייחוס הפחד שבו.
רגש הפחד, זה בסך הכל כימיקלים, סם, שמיצר בן האנוש בגופו הפיזי לרוב שלא במודע.
כאשר הכימיקלים, הסם, הם אלו שגורמים לבן האנוש להתנהג בהתאם, במקרה הזה לרגש הפחד.
כאשר בן האנוש פוחד הוא נמצא במצב של הזיה.
כאשר בן האנוש פוחד הוא נמצא במצב של הזיה הוא מסומם, ולכן הוא מדמיין דברים.
כאשר בן האנוש נמצא בהזיה, והוא מדמיין דברים, הוא מתנתק מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
כאשר זה קורה לו הוא הוזה ומדמיין דברים, הוא מנסה לממש את הדמות שבדמיונו, והוא חושב שהדמות זה הוא, והמציאות שבדמיונו היא המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.
אבל, בגלל שמציאות דמיונית שנמצאת בתודעתו היא אינה המציאות האמיתית, וזאת בגלל תרגום שגוי שלו, היא נחשבת לאשליה, לפנטזיה.
מציאות שהיא אשליה, פנטזיה, תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
היטלר גרם לרציחתם של מיליונים, ולסבלם של מיליונים אחרים שנותרו בחיים, ולהרג של מיליונים נוספים בגלל המלחמה שנמשכה שנים רבות.
ללא היכולת של היטלר להיות מודע לרגש הפחד שבו, ולהיות מודע להשפעות רגש הפחד שבו על מחשבותיו ועל דמיונות שבהם הוא היה שרוי, נתון, שבוי, כלוא, כתוצאה ממצב זה, הוא גרם לכך שהוא יתנהג בהתאם.
את ייחוס רגש הפחד שבו כלפי אותם גורמים חיצוניים לו, ומעצם הרצון שלו והניסיון שלו להצליח וליישם את האידיאולוגיה הרגשית הדמיונית שלו, הוא תכנן מציאות שתהיה תואמת את זהותו הדמיונית.
חשוב להבין שכל מה שניסה היטלר לממש התאפשר לו בגלל היכולת שהייתה לו לשלוט באנשים ולחנך, לאלף ולתכנת אותם על פי רצונותיו הרגשיים, ובכך להשפיע עליהם רגשית, שגרם להם להיות מהופנטים ולהתהלך כסהרורים, כמובן שהשפעה היא על אותם האנשים ששיתפו עימו פעולה ושהלכו בדרכו ללא היכולת שלהם להבין מה הם עושים.
היטלר התנהג והתנהל באופן סהרורי.
היכולת של היטלר לשלהב ולהפנט את האנשים מבחינה רגשית, ומצד שני לגרום להם ליראת כבוד כלפיו, כלומר שהאזרחים יפחדו ממנו, אפשרה לו לעשות באנשים שהלכו בדרכו כרצונו, ללא היכולת שלהם להתנגד לו, כיוון שהם לא היו מודעים למעשיהם, כלומר הם לא היו מחוברים לעצמם, לזהותם האמיתית, ובטח שהם לא הבינו את המציאות האמיתית.
ואם קרה שמישהו יצא מההפנוט שבו הוא היה שרוי והתנגד להיטלר הוא הוצא להורג.
לאחר מעשה, אפשר ללמוד ממה שקרה במבחן המציאות האמיתית, שבסוף כל התהליך שהיטלר יזם אותו, כלומר מה שהיטלר ניסה ליצור ולממש במציאות שהוא תכנן, יצר, שהאשליה שאליה הוא נכנס התנפצה לו במבחן המציאות האמיתית, וגם הדמות, הזהות, שהוא המציא, יצר, דמיין ובנה לעצמו בדמיונו כתוצאה מהמצב הרגשי שבו הוא היה נתון, כלומר רגש הפחד שבו עם כל ההשלכות לכך, הדמות, הזהות הזו התנפצה לה גם כן במבחן המציאות האמיתית.
לכן, המסקנה שלי היא שבן האנוש יכול להיות רגוע ושפוי רק כאשר הוא מפעיל את גופו הפיזי ללא הרגשות הפנימיים שבו, ללא הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני, ועוד, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע, כמו: פחד, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ ועוד, שגורמים לנדנדה רגשית, לזיגזג רגשי, שמלווים עם מחשבות, דמיונות, הזיות, קונפליקט, הרגשת הנרדפות, החלומות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, ולהתנהגות שהיא אינה יציבה ולכן היא גם אינה צפויה.
בן אנוש שהוא בעל אישיות מגובשת שהיא רגועה, רציונאלית ושמתייחס באופן ענייני לחיים, שאיינו מייצר, מפעיל ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, הוא אינו ניתן לחינוך, אילוף, תכנות והפנוט, ולכן לא ניתן יהיה להשפיעה עליו.
עם התובנה הזו, מי שמודע לעצמו וחי עם עצמו ברוגע פנימי, הוא לא ישייך את עצמו לאף קבוצה, כלומר אנשים ניטראליים לא ישתפו פעולה עם אנשים וקבוצות בעלי אידיאולוגיות שמנותקות מהמציאות האמיתית.
רק כאשר בן האנוש הוא רגוע, והוא אינו מפעיל את רגשותיו הפנימיים והוא עושה זאת מתוך הבנה ורצון ולא מתוך הדחקת הרגשות הפנימיים, כי אז הם יהיו קיימים בו, רק אז הוא יהיה מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי תתאפשר לו באופן ברור יותר, שפוי יותר.
אנסה להסביר את השלב שבו נמצאת האנושות מבחינה רוחנית:
מבחינה רוחנית, להבנתי יש בורא לבני האנוש, לעולם וליקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו.
אלוהים שמאמנים בו בדתות ובכתות הוא אינו הבורא האמיתי.
כלומר, אלוהים הוא אינו הבורא.
חשוב להגיע לתובנה הזו מתוך הבנה לפתרון החידה באופן רציונאלי ולא מתוך אמונה.
לבורא יש תוכנית לימודים להתפתחות אישית וחברתית של המין האנושי.
תוכנית הלימודים של הבורא להתפתחותו של המין האנושי היא תוכנית האבולוציה.
תוכנית האבולוציה היא תוכנית בעלת תהליך של התפתחות הדרגתית, שבה אנחנו בני האנוש מתפתחים בשלבים, תחילת התוכנית ההתפתחותית נעשית כאשר בן האנוש הוא אינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, כשהוא חי מתוך אינסטינקט ופועל ומתנהג באופן אוטומטי, כשמהות ומטרת התוכנית היא לגרום לכך, שבן האנוש יעבור תהליך עם עצמו ובעזרת החברה האנושית שאיתו, וזאת כדי לעבור תיקון, שינוי אישיותי, טרנספורמציה ומעבר לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, ומודע לכך שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, ונצחי.
כך באמצעות תוכנית האבולוציה בן האנוש עובר תיקון, שינוי ומשתנה, מה שמאפשר לו לצאת מדפוס ההתנהגות שאיתו הוא נולד ושאיתו הוא חי ללא כל מודעות עצמית עד לתחילתו של אותו שלב של מעבר.
התיקון, השינוי והמעבר מאישיות אחת לאישיות אחרת מתוקנת, שמאפשר לבן האנוש להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, ואת ההבנה שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו ונצחי, מאפשרת לו בסוף כל התהליך מבחינה רוחנית כנשמה להיות נשמה מתוקנת, וזאת כאשר היא תתעורר בעולם האמיתי.
נשמה מתוקנת היא נשמה שבסוף כל תהליך האבולוציה שהיא עברה, כביכול כבן אנוש, כלומר בסוף כל התיקונים, השינויים והמעברים שנעשים על פני גלגולים רבים, היא הופכת להיות נשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ומודעת לאחריות שלה על עצמה ונצחית בעולם האמיתי, מה שהיא לא הייתה לפני כן.
הנשמה המתוקנת שמודעת לעצמה תהיה כמו הבורא ולצידו של הבורא בעולם האמיתי.
מה כל זה קשור לשואה?
בשלב ההתפתחותי שבו התרחשה השואה מבחינתו של בן האנוש שעבר את השואה מבחינה רוחנית זהו שלב של תיקון, שינוי עצמי לקראת התיקון הסופי.
חשוב להבין, שללא אירועים בחיינו לא נוכל להתפתח ולממש את מהות ומטרת החיים.
אם בשואה בן האנוש נרצח, אז תהליך התיקון, השינוי בגלגול החיים הנוכחי שלו בוצע והסתיים, ושאר התיקונים והשינויים יעשו בהמשך, כלמור בגלגול החיים הבא של אותה נשמה.
כל נשמה עוברת מספר רב של גלגולים, וזאת כיוון שתהליך התיקון והשינוי הוא אינו קל ליישום בגלגול של חיים אחד בתהליך האבולוציה.
אם בן האנוש נשאר בחיים לאחר השואה, אז המשך תהליך התיקון, השינוי יעשה בהמשך חייו.
התיקונים הם תהליך בעלי שלבים רבים, שנעים בין אירועים בעלי סבל פיזי ועוצמה רגשית טובה, לבין אירועים בעלי סבל פיזי ועוצמה רגשית רעה.
עד שנגיע לשלב של רוגע, כלומר ללא אירועים שהם בעלי עוצמות רגשיות טובות או רעות, וזהו מצב של רוגע של שקט, וזה יכול להתאפשר ללא האמוציות הרגשיות, אלא מתוך רציונאליות, ענייניות והבנת מהות ומטרת החיים הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
השואה התרחשה בסבל רב ובעוצמה רגשית שלילית, רעה, כדי שהמין האנושי ילמד להכיר את עצמו, וכדי שנבין שלא כדאי לנו להפעיל את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
אם נבין זאת ברמה האישית והחברתית, אז נתקן את עצמנו ונמשיך להתפתח וללמוד ולא נחווה אירועים כמו השואה ואירועים אחרים.
אם לא נבין, אז לא עשינו לעצמנו את התיקון והשינוי הנדרש, ולכן מה שקרה עוד יכול להתרחש בעתיד עד לשלב שהמין האנושי יבין.
המטרה היא שצרכים להבין כולם, הכוונה היא לכל בני האנוש החיים בעולם, כשהשינוי יתרחש בדורנו או בדורות הבאים.
צריך לזכור, שהמין האנושי היא קהילה אחת, שצריכה להיות מאוחדת עם מטרות משותפות, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית, שני הנושאים הללו קשורים אחד לשני, וקשורים לכל אחת ואחד מאיתנו באופן אישי.
מסקנה:
היטלר היה נתון במצב של הזיה רגשית, שגרמה לו למחשבות מוטעות ולדמיין דברים.
לכן, הוא התהלך כסהרורי בחייו.
כתוצאה ממצב זה הוא יצר לעצמו זהות, שאיתה הוא ניסה ליצור מציאות.
אבל הזהות שהוא יצר לעצמו, והתוכניות שהיו לו ליצירת המציאות האידיאולוגית שהוא ניסה ליישם, לא הצליחו לו במציאות האמיתית.
כלומר, האידיאולוגיה שהיטלר ניסה ליישם במציאות התבררה כאשליה, ואשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
כמו כן הדמות, הזהות, שהיטלר יצר בדמיונו ובנה לעצמו, שהייתה יכולה לחיות אך ורק במציאות שהוא דמיין ושהוא ניסה לממש, הדמות הזו לא הייתה יכולה להמשיך להתקיים ולחיות במציאות אחרת ממה שהוא יצר, ולכן היטלר נכשל ומת.
סיכום:
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, בני האנוש מפעילים את גופם הפיזי עם הרגשות הפנימיים.
מצב שבו בן האנוש מפעיל את רגשותיו הפנימיים, גורם לכך שגופו הפיזי אינו מתפקד ופועל באופן מכוון, כלומר יש בו גם את הרגש החיובי הטוב, ויש בו גם את הרגש השלילי הרע.
מציאות שבה יש טובים ומציאות שיש בה גם רעים, יוצרת פילוג, מציאות שבה תקום קבוצה אחת או יותר שתרצה לכפות ולהפיץ את האידיאולוגיה שלה על קבוצה אחרת, או כמו שקרה בשואה לרצוח את כל מי שאינו שייך או שאינו עונה על הקריטריונים.
כתוצאה מרמת מודעות זאת, קם לו מנהיג שקראו לו היטלר.
היטלר רצה ליצור מציאות שבה תוכל להתקיים הזהות, הדמות הדמיונית שלו.
כיוון שהיטלר רצה לממש את האידיאולוגיה שלו במציאות שהוא רצה ליצור לעצמו ולעמו, היהודים ושאר הקבוצות הפריעו לו במימוש תוכניותיו.
לכן, הוא פחד מהם והחליט לרצוח אותם, ויצא למלחמה כמעט כנגד כל העולם.
אישיות מורכבת כמו שהייתה להיטלר, בסופו של דבר לא הייתה יכולה להתקיים במציאות אחרת ממה שהיטלר עצמו דמיין לעצמו ויצר, ולכן הוא נכשל במציאות שיש בה טובים ושיש בה רעים.
מבחינה רוחנית, תהליך האבולוציה היא תוכניתו של הבורא.
בתוכניתו של הבורא כל נשמה ונשמה צריכה לעבור מספר גלגולי חיים, כאשר בכל גלגול חיים אחד הנשמה עוברת תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיותי.
תהליך האבולוציה היא תוכנית שבה המין האנושי חווה אירועים בעלי עוצמה רגשית חיובית טובה, וגם אירועים בעלי עוצמה רגשית שלילית רעה.
עד לשלב שבו נחיה ברוגע ובשלווה, במציאות כזו ייעלמו להם כל אותם האירועים הרגשיים הטובים וייעלמו להם גם האירועים הרגשיים הרעים, כי בן האנוש ילמד איך לתקן את אישיותו ולהשתנות.
כאשר אישיותו של בן האנוש תשתנה, רק אז המציאות שבה הוא יחיה תשתנה.
כלומר, בן האנוש מעצם התיקון והשינוי האישיותי יהיה מכוון, מה שהיום הוא לא, כיוון שיש בו את הרגש הטוב ויש בו גם את הרגש הרע.
המסר במאמר:
המציאות שהמין האנושי נמצא בה, משקפת את רמת המודעות מבחינת תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית והרוחנית.
שלב זה הוא השלב הקשה מכל, וזאת בגלל הרגשות הפנימיים, שאינם מאפשרים לבן האנוש להיות רגוע ושפוי.
כלומר, להיות בעל אישיות רגועה, רציונאלית ועניינית, ולא אישיות אמוציונאלית, רגישה ולא עניינית, שזוהי רמת המודעות העצמית שלנו כיום.
בן אנוש אמוציונאלי, רגיש ולא ענייני נמצא בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי עם עצמו, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
