השימור הרוחח הוא :" יש לי את הספר " . אם נומר "יש לי הספר " נישמע כמו עולים חדשים . אך זהו המשפט התקני .
למה ?
יש + שם = הוא משפט קיום . במשפט זה אין פועל יוצא ( כגון : "אכלתי את הסנדוויץ'",או "קיבלתי את המשכורת".)
המילה " יש " מציינת כאן את קיום הנושא : "ספר" הוא הנושא , ו - "יש " הוא הנשוא המציין את קיומו.
באנגלית המשפט יהיה : I HAVE A BOOK , המילה have משרתת אותנו כפועל עזר .הנושא במשפט זה הוא I , כלומר "אני have ספר " , ואילו בעברית בגלל חסכנותה של השפה הצטרף הנושא הפסיכולוגי :" אני " למילת היחס : ל ' . ולכן נוצר חוסר התאמה בין הנושא הפסיכולוגי לנושא התחבירי . ל' + אני = יצר לי . לפני נושא לא תבוא מילת יחס .
זו הסיבה שבמשפט "יש לי את הספר" , לא קיים למעשה נושא תחבירי . וזו גם הסיבה שמשפט מעין זה אינו תקני , שהרי תנאי הכרחי לקיום משפט הוא קיומם של נושא ונשוא .
הסיבה לקיום המשפט הוא הנושא , הנשוא מוסר מידע על הנושא .
ולכם : "יש לי ספר" , או" יש לי הספר ". עדה שנים , מורה אקדמאית ללשון עברית .
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



