אחדות - אחריות - עבודה 

 

זוהי הסיסמא החדשה של ממשלת נתניהו.

לא מאה ימי חסד - אלא מאה שעות - זה מה שיש. ביבי - 20.000 מפוטרים (עד כה) זועקים אליך לעזרה ולפתרונות + אחד גלעד שליט.

עוד לא עברו 30 ימים לממשלת 30 שרים - וההתקפות הסרקסטיות, הצביעות התקשורתית והפוליטית חוגגים בראש חוצות.

"שבכול דור ודור קמים עלינו לכלותינו - והקב"ה מצילנו מידם".

 

* מאת: עו"ד אברהם פכטר

 

ממשלת נתניהו החלה בתפקידה, כשברקע 20.000 מפוטרים, מערכת הבריאות זועקת לשר - והטייקונים מצפים לגמישות ודחיית התחייבותם לבנקים כדי להתאושש.

מההיבט הביטחוני - המצב גם לא מזהיר.

בביטחון פנים - יש התעוררות בפיגועים ספוראדיים (בשלב זה), ללא קשר מוכח ביניהם, אבל האור האדום חייב להידלק במערכת הביטחון, כדי שהתעוררות הבודדת לא תהפוך לאינתיפאדה מזוינת.

בביטחון חוץ - איראן (והגמד הרשע) ממשיכים באיומים כלפי ארה"ב וישראל והם ממשיכים בפיתוח הגרעין, ללא פחד וללא השעיה.

אז אמנם, אין עדיין סכנה מיידית, אבל אסור לזלזל בסכנה המוחשית הקיימת כאשר הם יהיו מוכנים. הקהילייה הבינלאומית אמנם עושה קולות של דאגה, אבל בפועל אדישה למדי. הסנקציות הכלכליות לא עושות רושם על אחמניג'אד ואינן יעילות במיוחד.

המסקנה - על ישראל, בעידוד או בשיתוף עם ארה"ב לעמוד בראש החץ של פעילות צבאית, אם הדבר יתאפשר, כנגד האיום האיראני.

גם ארה"ב וגם איראן - יודעות שישראל מסוגלת צבאית לגרום נזק גדול, לתכנית הגרעין האיראנית. ולמרות הקושי לחסלה, בשל הפיזור הרב של הטורבינות ובסיסי ייצור גרעין ההפעלה, אבל בעלת יכולת לגרום לדחיית הסיום למספר שנים - שגם זה הישג בפני עצמו.

כפי שנאמר: שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו... רצוי שבדור זה אנחנו גם נעזור במו ידינו ובמטוסינו כדי להצילנו מידם.

הפן הסורי - מקבל בימים אלה דחיפה רצינית וגיבוי מאסיבי מצד צפון קוריאה, ששלחה או תשלח טיל מונחה בליסטי בעל יכולת גרעינית לחלל - כלומר: גם למטרות צבאיות על הקרקע.

המסקנה - מאחר וצפון קוריאה עומדת בקשרים הדוקים עם סוריה ועוזרת לה בפיתוח הגרעין וטילים ארוכי טווח, בניחוח ואישור רוסי, לא תהיה ברירה לישראל אלא לבצע מספר ביקורים נוספים בסוריה, אם וכאשר יתחשק להם שוב "לפצח גרעינים" - לפי מקורות זרים, ובעניין זה כדאי שנהיה לראש ולא לזנב.

ועכשיו יש לממשלת נתניהו - משימות מיידיות ורב שנתיות שיתנו תעסוקה מלאה לכל השרים וסגני שרים מלא חופניים.

אבל התקשורת והסלבריטאים מהפוליטיקה לא יתנו לו, לנשים וליהנות מרום תפקידו.

נביאי הזעם - של הממשלה החדשה - הם אותם נביאים "שאיתרגו" את ציפי לבני, וקיוו בסתר ליבם, בכתבותיהם ופרשנותם להצלחתה ולהרכבת ממשלה עם השמאל לאמור עבודה - מר"צ בתוספת ליברמן או ש"ס.

כן - ציפי לבני שעכשיו תוקפת בחריפות ובעוקצנות מושחזת את ליברמן וברק, חיזרה אחריהם במרץ, כמעט התמסרה להם פוליטית, רק כדי שתוכל להרכיב ממשלה.

למי ששכח - נציגי "קדימה", בראשות צחי הנגבי הופיעו בכל כלי התקשורת, והודיעו חגיגית, כי רוב הדרישות של ליברמן (למעט אזרחות תמורת נאמנות) מקובלות עליהם ויוכלו לקבל מלבני יותר מאשר מביבי - לפני שידעו שהוא כבר החליט ללכת עם הימין.

התוצאה - אותם נביאים ופרשנים שלחצו לאורך כל מערכת הבחירות על הקמת "ממשלת אחדות" - או "ממשלת חירום" בשל צוק העיתים, לאמור: המצב הביטחוני והכלכלי - פתאום נאלמו דום.

הציבור, כנראה שכח, שביבי נתניהו במהלך כל הקמפיין טען שמטרתו ורצונו להרכיב ממשלה רחבה - וכשעשה זאת בהצלחה, תוקפים אותו על גודל הממשלה ושריה.

הטענות העיקריות אינן רק כלפי התקשורת אלא כלפי השיטה והציבור.

אם הציבור היה רוצה, היה נותן רוב מכריע לאחת המפלגות והממשלה היתה נראית אחרת. הציבור - בחר בתיקו וזאת התוצאה המצערת.

האם יישנו את שיטת הבחירות או יעלו את אחוז החסימה, אני בספק גדול. הרצון להגיע לשתי מפלגות גדולות, הוא אמיתי אבל קשה לביצוע.

הציבור בישראל בנוי ומורכב מדי, כדי להתאחד במפלגות גדולות ומובילות. התמונה המצטיירת, שכנראה תישאר גם בעתיד, מפלגת ימין (תעמוד בראש גוש ימין), מפלגת מרכז שמאל (שיהווה גוש שמאל). גוש מפלגות דתיות, גוש מפלגות ערביות ומספר מפלגות לוויין קטנות לא חשובות.

העלאת אחוז החסימה - יכולה להוביל למהלך כמפורט לעיל, ל-6-5 מפלגות מובילות ומשפיעות. הסיכוי לכך קיים - אבל הביצוע שלו נראה לי לא סביר.

אם יישנו את שיטת הבחירות - יש סיכוי לשינוי ובשלב זה, זה נישאר תחת הכותרת אולי, או סבירות נמוכה.

הסיסמא של נתניהו אחדות - אחריות - עבודה, מעניינת וקליטה השאלה מה יישאר ממנה לאחר סיום הקדנציה.

אחדות: בשלב זה יש, אם התיאום יעבוד, זה יכול להוביל לקדנציה ארוכה ופורייה.

אחריות: כבדה מאד על ביבי ושותפיו להוביל ולנווט את "אניות ישראל" במים הסוערים של המשבר הכלכלי והביטחוני שעיקרו לחימה בטרור ביד אחת ולהוביל להדברות ולניסיון להסדר מדיני, בתנאים קשים, מאידך.

אם ציפי לבני - יש לה ביקורת על הממשלה ועל התרגיל שעשו לה יוצאי הסיירת - ההפסד כולו מונח לפתחה, בשל טעויות בחישוב ובמיוחד טעויות ניווט פוליטיות.

בגדול ניתן לומר: לציפי לבני יש דרך, לביבי נתניהו - יש ממשלה.

כפי שאמרתי - לביבי אין 100 ימי חסד - בקושי 100 שעות והשעון מתקתק.

יש עליו הרבה לחץ מחד והרבה תקוות מהציבור שבחר בגוש הימין מאידך.

ברור - שלא הכל יקוים, ולא במהרה אבל חייבים לראות מאמצים כנים ותוצאות ביניים חיוביות בהקדם האפשרי.

ניתן לביבי צ'אנס - ונאחל לו הצלחה כי הצלחתו הצלחתנו - שהרי אין לנו ארץ אחרת.

 

נקודות למחשבה והרהורים:

1. ליברמן - יצא בהצהרות קיצוניות ובוטות, יש עליו ביקורת קשה מבפנים ומבחוץ.

2. אמנם דבריו - לא דיפלומטיים, אבל מאידך הלא לא דיפלומט הוא - פוליטיקאי, והעתיד יוכיח מי צודק.

3. לא לשכוח - "מפת הדרכים" גובשה על-ידי ממשל ארה"ב בתקופת בוש, בתאום עם ישראל והפלסטינאים. ועידת אנאפוליס - באה בשלב מאוחר יותר. העובדה שממשל אובמה תומך בה, היא בעלת משקל רציני - נראה מה תחליט ממשלת נתניהו.

4. אומנם אין לנו שר בריאות - אבל סגן השר ח"כ ליצ'מן הוא שועל ותיק, בעל ניסיון ויכול להועיל למערכת הבריאות יותר משר תירון לא מנוסה.

5. חג חירות שמח ושקט, פסח כשר לעם ישראל ולכל הקוראים.

 

 

 

 

הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי