הצהרותיו הפוליטיות התכופות של בעל פרס נובל,פרופסור ישראל אומן-חשובות כמו דעותיהם של אזרחים אחרים- לא פחות ולא יותר.
מאת: צבי גיל.
לאחר מותו של הנשיא הראשון חיים וייצמן בשנת 1952 הציע בן גוריון לאלברט איינשטיין להיות נשיא המדינה.ע"פ התיעוד בכתובים הפיסיקאי היהודי הדגול,בעל פרס נובל, השיב לבן גוריון שהוא נרגש מאוד מן ההצעה אך הוא אינו מתאים לתפקיד.אמירה שיפה לכל עת.לפי סיפור אחר, איינשטיין השיב לבן גוריון שהוא מבין גדול בפיסיקה,אך הוא ילד בפוליטיקה.ואכן מעטים היו המדענים שהחזיקו בכתר הכפול של מדינאי ואיש מדע דגול.עם היוצאים מן הכלל נמנה חיים וייצמן.וגם הוא,כפי שכבר ידוע, התבטא ש"המקום היחידי שנשיא ישראל יכול לתחוב בו את אפו הוא הממחטה".
מאז הקמת המדינה ניתנו לישראלים חמישה פרסי נובל.שי עגנון,משותף עם הסופרת נלי זק"ש,
ב 1966 ,מנחם בגין,משותף עם נשיא מצרים אנוואר סאדאת, ב 1977 ,יצחק רבין ושמעון פרס,משותף עם יאסר עראפת,בשנת 1994 ,אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו מן הטכניון שקבלו פרס נובל לכימיה ב-2004,ופרופסור ישראל אומן שקבל את פרס נובל ב 2005 על מחקריו בתחום
"תורת המשחקים".שני המדענים מן הטכניון ראו לנכון לפרסם הודעה שבה נאמר:"זכייתנו היא מסר שרק השכלה גבוהה תוליך את המדינה בדרך הנכונה".
ואכן הפרסים שניתנו ליוצרים ולמדענים בישראל ניתנו להם על מאמציהם והישגיהם היצירתיים והמדעיים,שלהם, ולא הודות למדינה ,שאינה מטפחת את ההשכלה הגבוהה, כפי שניתן היה להבין מן המסר של המדענים מן הטכניון,אלא למרות שהיא אינה מקציבה את המשאבים הראויים להשכלה.אילו מדינת ישראל הייתה מפיקה מדי שנה בעל פרס נובל אחד אפשר היה לדבר על הישג שהמדינה יכולה להתברך בו. במציאות זה דומה פחות או יותר להתבשמות של צמרת המדינה מניצחון של קבוצת ספורט אשר מרבית שחקניה אינם ישראלים.כדי שהקילוסים יהיו קוליים ככל האפשר,צועק ראש הממשלה לתוך השפופרת: "כאן אולמרט , כאן אולמרט,אתה שומע אותי?" ופיני גרשון, מאמן מכבי תל אביב,סגן אלוהים,נמצא אי שם לרגלי הר סיני ולא שומע.
עם זאת לא שי עגנון,ולא הפרופסורים צ'חנובר והרשקו,לא הפכו את הפרס לכידון פוליטי.לעומתם הפרופסור ישראל אומן מרבה להתבטא בנושאים פוליטיים,גם במסגרת אקדמית טהורה,כאשר היא מביכה את המתכנסים וגם בנסיבות אחרות.ככה למשל הוא הביע את דעתו כי "הרחקתו של החייל חננאל דיין מיחידתו בשל סירוב ללחוץ ידו של הרמטכ"ל היא התנהגות בולשביקית" תוך כדי ציון " כמעט טוב" לשמאל הקיצוני "שגם הוא התגייס לטובת החייל".
הפרופסור אומן הוא מדען דגול, איש בעל הדרת פנים, והזקן הלבן הקונפוציאני מוסיף לו הוד.זכותו ואולי חובתו המוסרית, כפי שהוא רואה אותה,למתוח ביקורת על הממסד.אולם אין לדבריו משמעות מעבר לחופש ביטוי של כל אחד,לא פחות אך לא יותר.זהו מסר לתקשורת, בעיקר,שכדרכה צובעת דברים תחילה בכחול לבן ואחר כך בצהוב כהה.פרופסור אומן אמר אז אמר.אחרים חושבים אחרת- האם תוקעים בשל כך תרועה גדולה בשופר המדיה?
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
