סיכום.
כבר מראשית ההצגה נראה כי הצופה מוזמן להכנס לעולם תאטרלי מובהק. גם היות המחזה מוסיקלי(שבירת ריאליזם בהגדרה),גם העיסוק הקומי במסמך דתי הסטורי, גם התפאורה האגדתית וגם הם פאבולה שסובבת מסע בזמן ודמויות מתקופות שונות בהסטוריה מביאים את הקהל להבנה מהירה של התאטרליות בטקסט. אמנם אלתרמן רושם, כאמור את הוראות הבמה שלו יותר כסופרמשורר מאשר כמחזאי אך אין ספק כי כמות השיחים בין הדמויות, לבושם והמיזנסצנות הלקוחות מעולם דמיוני מזרחיתנכ"י מרכיבים יחד מחזה שנועד להיות מוצג ואיכותו אמורה להפגע באם ייקרא בלבד.
"אסתר המלכה" הנו מחזה שמנסה לשלוח ידו במגוון נושאים גדול על ידי מגוון גדול עוד יותר של מתודות וגישות וכל אלו מהזווית ההופכית של הומור וסאטירה. ייתכן שהתעלמות המבקרים, האקדמיה והעיתונות המקצועית ממחזה זה החל מ1966 עד היום מבוססת על ראיית השאיפה הזו לגיוון כסמן לבינוניות אך עם זאת לדעתי יש לזהות במחזה זה נסיון חשוב לקשר בין זמניו של העם היהודי בגישות מפוכחות ומלאות השראה. האם התבשיל קדח בקדרה-אולי, אך תבשיל שכזה ללא ספק ראוי לתשומת לב ממשיכי דרכו של אלתרמן בקרב האומנים שרואים עצמם כחייבים להביע עמדה בשם ודרך אומנותם.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



