גיל ההתבגרות חוויה שלא תיאמן להורים ולמתבגרים בלבד  

מתאמנת נשאלה ביום סיום כתה י"ב כתרגיל בביה"ס: מהו גיל ההתבגרות? היא אמרה: מדליק.
שאר ההורים בכתה ניגשו אליה בהפסקה וביקשו לדעת כיצד זה קרה. ניתן היה לראות שמצוקת ההורים גדולה מאוד. הם חיפשו דרכה תשובה.
כיצד קרה שהבן האהוב שלהם פתאום מוציא אותם מכליהם?
כיצד קרה שהבת האהובה מדאיגה אותם ברמה שללא כוונה רעה דוחפים אותה לקצוות שהם לא חלמו שיעשו זאת.
אחת האמהות שיתפה אותה, שילדתה , עם הפרעות אכילה קשות ואינה יודעת כיצד לפתור זאת. כל מילה נאמרת, הבאה כדי לעזור לילדה מחריפה את הבעיה.

אני אישית מניסיון רב עם גיל זה ראיתי במקומות אחרים הורים וילדים מכים אחד את השני ,
ראיתי כעס בלתי נשלט שגורם לילד לקרוע עם סכין את הספה בבית,
ראיתי ילד ששותה אלכוהול ברמה מוגזמת, ואת דאגת ההורה שמא זה לא יפסק, וההורה, כדי לעשות טוב, או מתוך רצונו לעשות את הטוב ביותר, אומר לילד בדיוק את המילה הלא מתאימה, והילד מסתער על השתייה. זה נכון גם לגבי הלימודים.

ובמילים אחרות - לנוער והוריהם, זה בדיוק הגיל שמאבדים את יכולת התקשורת, זה בדיוק הגיל ש "מאבדים שליטה" על הילד המופלא.

אנו כולנו יודעים שבעוד שנתיים עד ארבע שנים זה יעבור, זה ישנה צורה.
זה נכון רק בחלקו !!!

? אם לא נדאג ללמוד לתקשר בצורה פתוחה, מתוך בטחון עצמי, ומוכנות להגיד את האמת הכואבת באהבה, ללא ביקורת ושיפוט,

? אם לא נלמד לקבל את האמת הכואבת מהבן שלנו, ולהבין, שאלו הן מצוקותיו, זו אולי לא הייתה בהכרח כוונתנו, אך תרומתנו הייתה שם ביצירת מצוקותיו,

? אם נבין שזו לא אשמתנו, אפילו שזו אכן תרומתנו,

? אם נוכל לעשות את כל העבודה המופלאה הזאת עם הנער המתבגר שלנו,

? נזכה במפעל הפיס של תקשורת נפלאה, עם הבן או הבת, ועם בןבת זוגם והנכדים לשנים רבות,


אך אם לא נעשה את המסע הזה.

הרי שאנו משאירים את הילד במצוקה גדולה
ונכון שהוא יתגבר עליה באופן חלקי בעוד שנתיים שלוש.
הוא כבר לא יהיה חצוף ,
הוא כבר לא יהיה בוטה.
הוא לא יעז להסתבך עם החוק ולמראית עין הכל יהיה בסדר.

אבל הוא ישא איתו את אותן צלקות שאנחנו לא התכוונו ליצור,
והוא לא ידע איך להיפתר מהן, והוא יעביר את ילדיו, את אותה מסכת רב דורית של כוונות טובות ומעשים מעולים עם צלקות שלא ברור כיצד נוצרו ואכן נוצרו.

היום, כשהנער עוד נער, ואפילו לפני כן ,

אפשר להתחיל לבנות את תהליך מחיקת הצלקת ולשחרר את השרשרת הרב דורית,
לאפשר לנער הפרטי שלנו חיים חופשיים מצלקות.

אז נכון שהתקשורת איתו בשנתיים שלוש של גיל ההתבגרות תהיה הרבה יותר טובה,
ונכון שאת בחינות הבגרות הוא יעשה יותר טוב,
ונכון שאנחנו נוכל להגיד שגיל ההתבגרות מדליק,

אבל הפרס האמיתי הוא בתרומה האדירה שאנו נותנים לכל חייו,

ביכולת להתהלך ולהתנהל ולתקשר שלא מתוך הצלקת,
אלא מתוך חופש בחירה של מקצוע.
של זוגיות.
של תקשורת שבונה זוגיות.
של גידול ילדים עם הרבה פחות צלקות.
של הזכייה שלכם להיות סבים וסבתות לנכדים רגועים.
של להיות הורים לילד שהופך לאבא חופשי בבחירותיו ובעל תקשורת מצוינת.


אני רוצה לתת דוגמאות להורים שהגיעו וכיצד הם יצאו מהתהליך.

כשהגיעו הורים לתהליך של הורה ילד או נער ומה קרה:

דוגמא ראשונה : סוף הוא התחלה חדשה.

אם הגיעה חסרת אונים לאחר שפגשה מכתב התאבדות של בתה,
ילדה בת 10. כמה מחרידה הייתה המחשבה,
כמה מחרידה הייתה האשמה שהאם לקחה על עצמה.
כמה וויתורים תחושה הזאת גרמה לאמא לעשות מתוך הצלקת הפרטית שלה מתוך הפחד שמא פן היא אשמה ושמא פן הילדה אכן תעשה זאת.
התהליך שלנו כמובן הוא לא פסיכולוגי. אז מה הוא כן?
שחקנו משחקים, האם והבת , הבנת המצוקה בזמן המשחק הייתה הדרך לפתרון הבעיה הן לאם ולבת היו קודים של מצוקות ביניהן, הן היו מפעילות אחת את השניה, אחת את רגשות השניה ,
כל אחת עשתה זאת ממצוקותיה ומכוונה טובה ,
זה היה פשוט מרתק לראות כיצד משבוע לשבוע משתנה דרך התקשורת ובמקום להפעיל רגשית אחת את השניה הן התחילו לדבר אחת עם השנייה.
האם למדה מה טוב עבור בתה וכיצד היא יכולה להשיג לבתה את מה שרוצה מבלי להפעיל אותה רגשית אך גם מבלי לקבל את התגובה הקשה הרגשית.
זה נכון, לפעמים היא הייתה צריכה ללמוד או להכיל את זה שהיא לא קיבלה את מה שרצתה.
היופי היה לגלות שהן מאוד דומות, ובזכות זה הן נעשו חברות כ"כ טובות הן התחילו לנהל את המצב המשפחתי , ביחד.
הביטחון העצמי של הילה עלה והיא מצאה את עצמה מוכנה לנהל את בחינות הבגרות שלה בשקט , ברוגע וללא חרדות.
תארו לעצמכם מה יקרה כשהיא תתגייס לצבא... במקום חרדות, פחדים, ודרמות .
משפחה זו חווה היום יצירתיות, הצלחות והרבה עזרה הדדית.


דוגמא נוספת- מאלימות ליוזמה ותקשורת:

אם שהגיעה עם בנה: הלימודים גרועים , ילד אלים עד לרמה של להוציאו
מהבית למסגרת של ילדים בסיכון, או למסגרת סגורה של ילדים בסיכון.
קצב ההתלהטות של האירועים בבית עד לקצה אלימות מילולית ולעתים אלימות פיזית.
האם אמרה שבסה"כ רצתה לעשות לילד טוב, הילד אמר לא מבינים אותו.
אני ילד טוב משגעים אותי.
התהליך נמשך במושב בו הם גרים.
כשהחיבור לאדמה לחיות ולטבע היו אחד המוטיבים החזקים בתהליך.
הילד למד לאלף כלבי תקיפה ובדרך למד כיצד לשלוט בחלק התוקפני שבו.
האם למדה שיש לו קצב התנהלות שונה משלה ולכן בכל פעם שהיא עושה את הדבר הטוב ביותר בקצב שלה הוא מתפרש ע"י הבן האהוב שלה כמעשה תקיפה.
המשחקים הפכו לנעימים, היכולת לאזן בין קצב האם בקצב הבן הפכו לסוג של ריקוד. היום הוא מדריך נערים וכלבים והיא נהנית מהקצב שלו ומהקצב שלה במקביל.
הם בנו מתכון מיוחד שכבר מחזיק מעמד מספר שנים.


מסמים והזיות לניהול כריזמטי.

המקרה האחרון: שאני רוצה לספר היה זוג הורים וילד שנפל אל תוך סמים.
שנה שלימה של התמודדות, קושי עם סמכות ומסגרת, חוסר בלקיחת אחריות, קלאסטרופובייה, מסע של תעתועים שבסופו הם קיבלו במתנה ילד, נער - אחראי, מנהל תקציב מאוזן, חיל נפלא,
בן שמשתף פעולה וארבע שנים אחרי שנת מסע זו ,
הקשרים ביניהם מופלאים.
סמים אין,
הילד לוקח אחריות על עבודה קבועה ויציבה,
הוא אפילו נסע להודו - חזר, והמשיך לימודים, עבודה והרבה שמחה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי