פרשת צו נפתחת בצווי:
"וידבר יהוה אל משה לאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו: "
חכמי המוסר מתמקדים בסוף הפסוק "... ואש המזבח תוקד בו" ומביאים אגדתה על דרך התלמוד [סוכה כח',א'] :
"היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי... אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף"
פירוש: "היו להלל הזקן כמה תלמידים, אחד מהם - יונתן בן עוזיאל שהיה עוסק בתורה כול עוף שפורח מעליו מיד נשרף" ואם יונתן בן עוזיאל היה התלמיד מי היה רבו הלל ? אלא משיבים חכמי המוסר: גודלו של הלל היה כשהוא שמר את כול אש התורה בתוכו "אש המזבח תוקד בו" ולא כיונתן בן עוזיאל שפגע גם באחרים.
מושג השכל בכול מה שלימדנו הוא - אסור לאדם דתי או מאמין לכפות את דעתו ומחשבותיו על אחרים אלא כדרך "אש המזבח תוקד בו". וכן רבי מנדל מקוצק פירש את הפסוק שבשיר השירים "מה יפו פעמייך בנעלים" - פעימות הלב, רגישות הלב שיש בתורה. יפים הם כשהם נעולים בתוך מסגר ובריח.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
