דרכם של מנהיגים - חלק ראשון 

אגדתה - "אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה [תרגום: הואיל וכך היה, שהעם הלך אחרי ר' יהושע והיה בטוח בצדקתו, ורבן גמליאל בא אליו לביתו כדי לפייסו] לרבי יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן.[תרגום: כשבא לביתו ראה רבן גמליאל את כותלי הבית שחורים] אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים".

היסטוריה - רבן גמליאל הוא ראש הסנהדרין. באותה תקופה הוא היה המנהיג של העם היהודי בארץ ישראל. היה מתלמידי שמאי שממנו למד תורה ואת הקפדנות שבאישיותו. רבי יהושע היה חבר בסנהדרין, מקום שמנה שבעים ואחת מחכמי הדור שבו קבעו וליבנו את ההלכות.

מקור המקרה - "תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, ואמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה ? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, ואמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה ? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות!" [יש מחלוקת בין רבן גמליאל ור' יהושע האם תפילת ערבית רשות או חובה].

והתלמוד ממשיך: "... ועמד ושאל השואל: תפילת ערבית רשות או חובה ? אמר לו רבן גמליאל:חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה ? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך והעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את האמת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי ?. היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו ..." [רבן גמליאל מרכז את כול החכמים ושואל ברבים - תפילת ערבית רשות או חובה ? ואף חכם לא חולק עליו. רבן גמליאל מבייש בסוף של דבר את רבי יהושע ומעמיד אותו כול השיעור. העם לא אהבו את העונש היחס והביזיון של רבן גמליאל כלפי רבן גמליאל ומורידים אותו מכס נשיא הסנהדרין. לאחר כול זאת רבן גמליאל מגיע לביתו של ר' יהושע ומבקש מחילה]

לסיכום: כול הסיפור הזה בין רבן גמליאל לרבי יהושע והמחלוקות שלהם - האם תפילת ערבית רשות או חובה ? לא רלוונטית כול - כך למאמר זה, אלא המשפט שרבי יהושע אומר לרבן גמליאל: "אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים" - הוא הנושא המרכזי.

כמו שכתבתי כאן רבן גמליאל הוא ראש הסנהדרין. באותה תקופה הוא היה המנהיג של העם היהודי בארץ ישראל, ומנהיג אשר לא מכיר את העם שלו הוא לא מנהיג. מנהיג שרק כשקורה איזה מקרה מיוחד הוא יורד אל העם הוא לא מנהיג.

אז כן היום - המנהיגים של היום, תמיד לפני בחירות יורדים לדבר גבוה אל העם הפשוט שברחובות ובשווקים. המנהיג מחבק, מנשק, שומע ונוגע בכול רצונותיו של העם. אבל כאשר הכול נשכח ועבר והמנהיג הגיע לכס המלכות הוא שוכח את מי שהוא השאיר מאחור, את העם. וכך חוזר חלילה. אסור לנו שמנהיגינו היו כאלו, אסור לנו שמנהיגינו לא ידע בצערן של העם. אסור לנו. הלוואי ויבוא היום שמנהיגינו ידעו את צרותיו ובעיותיו של העם ברחוב.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי