אלברט איינשטיין 

אלברט איינשטיין.
האם אלברט איינשטיין, טעה בתיאוריה שלו?
אלברט איינשטיין נחשב לאחד המדענים החשובים, אשר המציא תיאוריה מסוימת, שאותה הוא הנחיל לאנושות, וזאת הוא עשה על מנת להבין את מהות עצם קיומו של היקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו.
אציין שלא קראתי את מאמריו וספריו, אבל ממה שכן קראתי והבנתי אני כותב את דעתי במאמר זה.
אלברט איינשטיין טעה בתיאוריה שלו, ובניסיונו לתרגם ולהבין את עצמו, כלומר את זהותו האמיתית, וגם את מהות ומטרת עצם קיומו, כהרכב אנרגטי שהוא בעל צורה.
וכן את המהות והמטרה של החיים בתהליך האבולוציה.
כמו כן, הוא לא השכיל להבין את מקורו של היקום, ומהות היווצרותו ומטרתו.
וגם מהי המציאות האמיתית?
והאם יש בורא לכול?
וגם האם הבורא תכנן וברא הכול, מתחילת הבריאה ועד סופה?
האמרה של אלברט איינשטיין שטען, "אלוהים לא משחק עם קוביות".
אמירה זו משקפת קונפליקט.
כלומר, איינשטיין לא הבין שהוא משחק עם עצמו, ואם אתה לא מבין שאתה משחק עם עצמך, אז יצרת את האלוהים, באמרה זו איינשטיין המחיש את הקונפליקט התודעתי, הניגוד התודעתי שבו הוא היה שרוי, ושנמצאת בה האנושות בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, שאנושות אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה.
אישיות שנמצאת במצב של קונפליקט, כמו המצב שבו היה שרוי אלברט איינשטיין, היא אינה יכולה לפתור את השאלות שציינתי.
כלומר, רק לאחר ביטול הקונפליקט, וההבנה שאנחנו מנסים להבין את מי שאנחנו, את עצמנו, יהיה ניתן להבין באופן הברור והשפוי את היקום שאנחנו חלק מהתהליך, כי הכול מתחיל בנו, ואיך שאנחנו מתרגמים את עצמנו ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
הטעות הבסיסית של אלברט איינשטיין היא בכך, שהוא ניסה לתרגם ולהבין את המציאות באמצעות שפת המתמטיקה שיוצרת אשליה, וליצור מידעים שהם אינם קיימים במציאות האמיתית, ובעיקר שהם קבועים בחישוביו.
כמו כן, קיים בלבול בניסיון שלו להבין את המציאות שבן האנוש יצר, לבין המציאות הקוסמית שנוצרה ללא התערבות בן האנוש.
דוגמה למספר מידעים שאליהם התייחס אלברט איינשטיין, שגרמו לו ליצור בתודעתו מציאות דמיונית שהיא אינה התרגום השפוי למציאות האמיתית, שבעקבות כך נסחפה האנושות, ברובה.
1. ממד הזמן.
2. אנרגיה, חומר, אטום.
3. מסה.
4. מהירות האור.
5. שפת המתמטיקה.
1. ממד הזמן.
איך רצוי להתייחס לממד הזמן?
ממד הזמן, מבחינת תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, בשלב זה אנחנו חיים ומרגישים בגופנו הפיזי את רגש הלחץ.
רגש הלחץ שנובע מהורמון הלחץ, הוא הגורם העיקרי, להמצאת ממד הזמן.
כתוצאה מרגש הלחץ, אנחנו כלואים תודעתית כדמות בדמיוננו, וכתדמית שחיה במציאות שהיא אשליה.
כלומר, לממד הזמן אין כל קשר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
תודעתית, רגש הלחץ שיוצר בדמיוננו את ממד הזמן, גורם לנו לחיות במצב של הזיה רגשית, מציאות שבה אנחנו כביכול יכולים לשחק עם ממד הזמן, מה שהוביל אותנו להתייחס לעצמנו ולמציאות במושגים של מהר ולאט, ולהמציא נוסחאות על מהירות, ולחיות את האשליה שיצרנו.
רגש הלחץ הוא בסך הכל הורמון, כימיקל, שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי שגורם לנו להזיה, שגורמת לנו למחשבות שווא, לדמיונות, ולהתנהגויות שהן בהתאם.
כלומר, ממד הזמן לא קיים בתהליך שעובר על היקום, אלא אך ורק בדמיונו של בן האנוש שחי בלחץ עם עצמו.
איך החל הכל ?
בתחילה גילינו וחשבנו, שקיימת מחזוריות קבועה של הכוכבים, שנעים סביב הכוכב שלנו.
המחשבה הזו גרמה לפחד מהלא נודע, ולחשוב שאת הסדר של מחזוריות הכוכבים שנעים סביבנו, יוצר ומנהל איזה שהוא כוח עליון, ואז התחלנו את הטקסים והפולחנים התרבותיים דתיים, שבהם התחלנו להאמין.
כלומר, כתוצאה מחוסר ההבנה למתרחש סביבנו בחלל, התחלנו ליצור לעצמנו אידיאולוגיות, תרבויות, ואז התחלנו להתייחס למחזוריות הכוכבים שנעים סביבנו, ואימצנו מחזוריות זאת לאורח החיים שלנו, שבתהליך האבולוציה הפך להיות כחלק מדפוס ההתנהגות ותפיסת החיים שהושרש בנו.
וכך, במשך דורות רבים, שיפרנו ושיפרנו את המחזוריות הטקסית עד שהגענו למצב שאנחנו נמצאים בו כיום.
פעם זה נחשב למחזוריות טקסית, פולחן רגשי, והיום אנחנו מתייחסים למחזוריות הכוכבים כאל ממד הזמן.
המצאנו לעצמנו את ממד הזמן, ובנינו לעצמנו בהתחלה את שעון השמש, ובמשך הדורות השתכללנו ובנינו לעצמנו שעונים משוכללים יותר ויותר.
החלטנו לחלק את היממה לעשרים וארבע שעות, וקבענו שבכול שעה יש שישים דקות, ובכול דקה יש שישים שניות, ובתחרויות ספורטיביות אף חילקנו את השנייה לעוד ועוד, קבענו לעצמנו שיש בחודש בערך שלושים ימים, שבעה ימים בשבוע, ארבע שבועות בחודש בערך, ובשנה יש שניים עשר חודשים, שהם שלוש מאות שישים וחמישה ימים, וזו המחזוריות שרוב בני האנוש חיים לפיה, ואנחנו מזכירים לעצמנו את יום ההולדת שלנו כל שנה. 
הטקסים והפולחנים בתרבויות ובדתות, מאז ועד היום, נבעו מהצורך שלנו להביע דרכם את הרגשות הפנימיים שבו.
כאשר התחלנו לשלב את רגש הלחץ עם כל הטקסים והפולחנים, הכנסנו מחזוריות קבועה לאורח החיים שלנו, שנבעה בעיקרה באמצעות כביכול מחזוריות קבועה של הכוכבים, אז התחלנו להתנהג בהתאם למה שיצרנו, כלומר הכנסנו את עצמנו למצב תודעתי דמיוני של לחץ רגשי פנימי, ויצרנו לעצמנו את האשליה. 
למה ?
כיוון, שאם אנחנו חיים במצב תודעתי של ממד הזמן, אשר אינו קיים במציאות האמיתית, גרמנו לכך שהתנתקנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ומהמציאות האמיתית.
כתוצאה מכך, אנחנו חיים במציאות אשלייתית, ומתנהגים באופן סהרורי.
מצב התנהגותי סהרורי זה, נובע כתוצאה מקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, שנובע כתוצאה מרגש הלחץ.
כלומר, המצאנו את מה שלא קיים במציאות האמיתית, אלא בהרגשתנו הפנימית בלבד.
מבחינה אבולוציונית קוסמית, מרגע המפץ הגדול ועד לסיומו של היקום, מתרחש לו תהליך שיש לו מהות ושיש לו מטרה, וכך צריכה להיות ההתייחסות שלנו בניסיון שלנו להבין את המציאות האמיתית.
מדענים ריגשו אותנו עם תיאוריות שהן מהדמיון הפורה שלהם על ממד הזמן.
אלברט איינשטיין, נחשב בעיני רבים כגאון, בעיקר בנושא תורת היחסות שהוא המציא.
בתורת היחסות של אלברט איינשטיין, הוא השתמש בממד הזמן, כמרכיב חשוב ועיקרי בבניית התיאוריה שעליה הוא התבסס.
ברגע שהמדען אלברט איינשטיין, תודעתית חי בלחץ של ממד הזמן, הוא הכניס את עצמו למצב תודעתי של הזיה רגשית, וברגע שהוא התייחס לממד הזמן, הוא פשוט הכניס את עצמו למצב שבו הוא מדמיין דברים.
מצב אישיותי זה גרם לו להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, ומהיכולת שלו להבין מהי המציאות האמיתית, ולקונפליקט תודעתי, ובכך לתרגם באופן שגוי.
ברגע שהמדען אלברט איינשטיין, הכניס עצמו תודעתית להזיה של ממד הזמן, הוא כלא את עצמו בממד זה, ולכן כל הנתונים ועיבודם והמסקנות הסופיות שהוא הגיע אליהן, היו שגויות.
אז איך רצוי להתייחס לממד הזמן ?
אם רוצים להבין מהי האמת, רצוי שלא להתייחס לממד הזמן, ורצוי ללמוד ולהבין מהו אותו מצב פיזיולוגי של רוגע פנימי.
הרוגע הפנימי, הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הורמון הלחץ.
הרוגע הפנימי, מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ולתרגם באופן הברור, באופן השפוי יותר את המציאות.
הרוגע הפנימי, מאפשר לנו לאסוף את הנתונים האמיתיים, לעבד אותם, ולהגיע למסקנות האמיתיות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו ?
הרגשות הפנימיים שבנו, הם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים שבנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, צער, עצב, לחץ, ועוד.
מצב זה גרם לאישיות שלנו, מבחינה תודעתית, להתנפץ למגוון רחב של דמויות שהפכו לתדמית היום יומית שלנו.
למה ?
כיוון, שזהותנו האמיתית היא, כאשר אנחנו רגועים.
מהו רוגע פנימי ?
הרוגע הפנימי מתאפשר לנו, כאשר אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים הטובים, ולא את הרגשות השליליים הרעים שבנו, שציינתי קודם לכן.
לכן, במצב זה אין בנו את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שבין הרגש החיובי הטוב לבין הרגש השלילי הרע שבנו, ולהפך.
רמה התפתחותית מתקדמת זו, מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי, שמשתקפת בהתנהגות רגועה.
הרוגע הפנימי שבנו, מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית.
כלומר, זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
כאשר אנחנו רגועים, מתאפשר לנו להתנהג באופן רגוע, באופן רציונאלי, שמתאים ובריא לגוף הפיזי שלנו ותואם למהות ומטרת החיים.
כמובן, שנושא הרגשות הוא נושא אחד, מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי לחיות לפיהם, כמו: רוגע, שינה, תזונה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא בעיות הישרדותיות, ועוד.
ללא אורח חיים שיש בו סדר ושיגרה, שכוללים את הנושאים שציינתי, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, וזה הבסיס לכול, אם רוצים לתרגם את המציאות באופן השפוי.
כמובן, שיש לאורח חיים רגוע ושלוו השלכה ישירה על בריאותנו, שתשתפר באופן משמעותי אם נתקן את עצמנו, מה שימנע מאיתנו את הסבל.
אבל, כמו שציינתי קודם לכן, לפני שמבצעים את השינוי, הלא קל, קודם כל רצוי להבין מהו אותו האני העצמי שלנו, ומהי המטרה שאליה עלינו לשאוף.
כלומר, עלינו להבין שהמטרה שלנו היא, לשאוף ולהתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
כשנתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, תתאפשר לנו היכולת לתרגם באופן ברור יותר, שפוי יותר, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
אפשר להשתמש בהמצאת השעון ולוח השנה כאמצעי עזר בחיינו, אך רצוי להתנתק במודע מרגש הלחץ, שמשפיע ופוגע בבריאותנו ושפיותנו, ורצוי שלא לחיות באשליית ממד הזמן.
לכן, אם ממד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית, אלברט איינשטיין בהתייחסו לממד הזמן, טעה.
2. אנרגיה, חומר, אטום.
אנרגיה להגדרתי היא עצם קיומו של משהו, והיא כוללת בתוכה את מה שמוגדר כחומר, כאטום.
רצוי לזכור, שכאשר אנחנו רוצים לתרגם מציאות מסוימת, שפת הדיבור והכתב, וגם שפת המתמטיקה מגבילים אותנו, וגורמים לנו לעוות דברים.
היקום שנוצר לאחר המפץ הגדול, שאיפתו לחזור למצב הצבירה של האנרגיה של רגע לפני המפץ הגדול.
ביקום שנוצר לאחר המפץ הגדול, קיימות שתי קבוצות אנרגטיות.
קבוצה אחת היא, אנרגיה שמושפעת ומשפיעה על אנרגיות אחרות, ושאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ולכן היא אינה נחשבת כישות.
קבוצה שנייה היא, אנרגיה שאינה מושפעת מאנרגיות אחרות, והיא נחשבת לאנרגיה ניטראלית ונקייה, שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, והאחראית הבלעדית לעצמה, והיא נחשבת כישות עצמאית ונצחית. 
בתהליך שנוצר כתוצאה מהמפץ הגדול, נוצרה אנרגיה, ויש לאנרגיה שנוצרה מטרה.
המטרה היא לגרום לאנרגיה שקיימת ביקום להפוך מאנרגיה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לאנרגיה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
מגוון האפשרויות ביקום הקיימות, וזאת כדי לשנות את האנרגיה, שתהפוך ותהייה מודעת לעצמה ולעצם קיומה להיות אנרגיה שהיא ישות עצמאית ונצחית, הוא אין סופי.
תהליך זה, שאיפתו ומטרתו להביא את האנרגיה למצב הצבירה.
למצב הצבירה שהאנרגיה ביקום שואפת ליצור ולהגיע אליה היא, האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול. 
כמה דוגמאות לכך:
בן האנוש הוא בעל הרכב אנרגטי, שיוצר צורה מסוימת.
בעלי חיים, צמחים ואף כוכב הלכת שלנו ושאר הכוכבים ביקום, הם הרכבים אנרגטיים בעלי צורה.
כול אותם ההרכבים שציינתי, השאיפה שלהם בתהליך וכחלק מהיקום, ליצור ישות שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
כלומר, היקום הוא בית חרושת לייצור ישויות מודעות ונצחיות.
כתוצאה מחוסר הבנה, ההתייחסות של המדענים לנושא שגויה, וזאת כיוון, שהם אינם יודעים מה מהות ומטרת עצם קיומם, חייהם, והמציאות, כחלק מהתהליך שעובר היקום.
3. מסה.
קיימת טענה שהמסה של החומר היא קבועה.
כשמבינים את התהליך שעובר היקום, ומהותו ומטרתו, ניתן להתייחס למסה אחרת.
לאחר שהבנו מה מהות ומטרת האנרגיה ביקום, ואת כל התהליך שהאנרגיה עוברת מרגע המפץ הגדול ועד חזרתה למצב הצבירה הראשוני שלה, המסקנה היא שאת המסה של האנרגיה ביקום לא ניתן להגדיר ולקבוע שהיא קבועה, כי האנרגיה משתנה ביקום, והיא עוברת שלבים רבים בתהליך, ולכן המסה אינה יציבה.
אנרגיה שהפכה מבעלת טמפרטורה, מסה ושדה אלקטרומגנטי, לאנרגיה ניטראלית ונקייה שהיא ללא טמפרטורה, מסה ושדה אלקטרומגנטי, היא מודעת ונצחית, היא אנרגיה שהשתנתה לאורך כול התהליך באופן תדיר, כי היא השתחררה מהתלות מעצם השינוי שעברה.
כלומר, התהליך מאנרגיה שהיא בעלת הרכב וצורה בעלת מסה, לאנרגיה שהיא ללא מסה, הוא תהליך שהאפשרות היחידה כדי להבין אותה בתהליך המעבר, היא רק באמצעות צפייה והתבוננות בשינוי ההתנהגות שלה בלבד, כלומר, המסה אינה ניתנת לחישוב, אם רוצים להבין את המציאות האמיתית.
המסקנה שלי היא, שמסה משתנה, והיא אינה קבועה, והיא אינה ניתנת למדידה באמצעות משקל.
4. מהירות האור.
האם חישוב מהירות האור אפשרית במציאות האמיתית? 
מדענים קבעו, שמהירות האור בריק, היא כשלוש מאות אלף ק"מ לשנייה לערך ושהיא קבועה.
מהירות האור זהו מושג דמיוני, שמתורגם באופן שגוי, ולכן היא אינה יכולה להתקיים במציאות האמיתית, שבמרחבי היקום.
מהירות האור, גם אינה יכולה להיות קבועה במרחבי היקום, במציאות האמיתית.
למה?
כי, המושג מהירות, כולל בתוכו את ממד הזמן, שאינו קיים ביקום, במציאות האמיתית.
מה שכן רצוי להגיד הוא, שהאור נע, זז, עבר, גמע.
כמו כן, המושג קבוע, אינו יכול להתקיים ביקום, שנוצר כתוצאה מהמפץ הגדול, כיוון שהכל משתנה ואין שלב אחד בתהליך שעובר על היקום, שזהה לקודמו.
לכן, אם הכל משתנה, לא יכול להיווצר מצב שמשהו ביקום יהיה קבוע, ניתן להבין את המציאות המשתנה ביקום, אך ורק מתוך צפייה והתבוננות, מתוך ניסיון להבין את תהליך השתלשלות האירועים, המתרחשים ביקום שלב אחר שלב, אבל חשוב להבין מה יעדו הסופי של היקום בסוף התהליך.
הניסיון לחשב את מהירות האור בואקום, ולייחס זאת לתהליך שעובר על האור הקיים ביקום הוא שגוי, כיוון שעל האור פועלים כוחות, שמשפיעים עליו במרחבי היקום, כיוון שחלקיקי האור הם בעלי טמפרטורה, מסה ושדה אלקטרומגנטי שמשפיע ומושפע ביקום.
כדי להבין למה האור גומע, נע, זז, ובאופן שהוא אינו קבוע, ושאינו ניתן למדידה ביקום, רצוי לחזור ולהבין בעיקר מהו ממד הזמן?
מהו ממד הזמן ?  
כמו שכבר ציינתי, ממד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית, אלא בדמיונו של בן האנוש, שיצר לעצמו מציאות שהוא נמצא וכלוא בה תודעתית, ושכתוצאה מכך, הוא חי את חייו בלחץ על פי ממד הזמן.
זמן הוא תולדה של ייצור רגש פנימי, של הורמון, של כימיקל, שמייצר בן האנוש בגופו הפיזי, הנקרא הורמון הקורטיזון, אשר גורם לו לחיות במצב של הזיה רגשית, מצב אשר גורם לו לתרגם באופן שגוי את זהותו האמיתית, ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, ולתרגם אותה כאשליה.
כלומר, מי שחי בלחץ של זמן, חושב שגם היקום מתפקד כך.
לאט ומהר, הם מושגים שמשקפים לחץ רגשי פנימי, מה שגורם לתרגום שגוי בהתייחסות למעבר, לתזוזת, לתנועת האור ביקום.
כתוצאה מכך, בן האנוש מנהל וחי את חייו, בלחץ של זמן על פי מכשיר שנקרא שעון, ולכן הוא מרגיש, חושב ומדמיין, שהוא יכול לשחק עם הזמן, וכמו שציינתי מקודם, לאט ומהר משקפים זאת.
לכן, המושג מהירות האור, מעצם סיפוח המילה מהירות, שכולל בתוכו את ממד הזמן, אינו קיים במציאות האמיתית, ביקום.
ההתייחסות רצוי שתהיה, מעבר, תנועה, תזוזה, גמיעה, של אנרגית האור, המשקף באופן ברור יותר את התהליך שעובר על אנרגית האור ביקום, תהליך שאינו יכול להיות מתורגם באופן האמיתי על פי נוסחאות, וזאת כיוון, שהאור אשר נמצא בדרכו מושפע ומתעוות ביקום.
רצוי לזכור, שאין שלב הזהה, השווה, לשלב קודם בתהליך שעובר על היקום, שכולל גם את התהליך שעובר האור .
את הסתירה שמהירות האור היא קבועה ניתן למצוא בעולמנו, כמו במכשירי הטלסקופ והמיקרוסקופ, שמעוותים את האור, וגם מתוך מחקרים שנצפו בחלל.
איך להתייחס לאור ?
התזוזה, התנועה, המעבר של אנרגית האור, נעשית באופן יחסי, אבל השאלה היא יחסי למה?
ההתייחסות המדויקת עד כמה שאפשר, יכולה להיות אך ורק למקור, כלומר לאותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
כמו כן, שפת המתמטיקה היא אינה מאפשרת לנו לתרגם באמצעות נוסחאות את המציאות האמיתית, ואם נבטל בנוסחה את ממד הזמן לחישוב המהירות, נבין שהנוסחה אינה רלוונטית.
5. שפת המתמטיקה.
דבר נוסף שהמדען אלברט איינשטיין הסתמך עליו בתיאוריה שהוא המציא זוהי שפת המתמטיקה, שדרכה הוא ניסה להבין בעצמו ולהסביר לנו את המציאות, שעליה הוא חשב ושאותה הוא ניסה לחשב.
השפה שאנחנו מכנים אותה כשפת המתמטיקה, ושהמדענים ברובם אם לא כולם משתמשים בשפה זו כבסיס, היא אינה יכולה לשקף את המציאות האמיתית.
שפת המתמטיקה מעוותת את יכולת התרגום שלנו לגבי המציאות האמיתית, כיוון שביקום, והטבע הוא חלק מהיקום אין בו חוקים, כי הוא משתנה באופן תדיר, ולכן אי אפשר על ידי תרגום לנוסחאות מתמטיות להבין את המציאות האמיתית.
בשפת המתמטיקה אחד שווה לאחד, במציאות האמיתית אין שום דבר ביקום כולו ששווה, שזהה, אולי דומה.
בין שתי נקודות לא יכול לעבור קו ישר.
קו לא יכול להיות ישר.
עיגול לא יכול להיות עגול.
ואלה הם רק חלק מהדברים שהמציא בדמיונו בן האנוש, כי הכל ביקום משתנה ומתעוות.
לכן, באמצעות שפת המתמטיקה, אי אפשר להבין את המציאות האמיתית.        
אם רוצים להבין, ניתן לעשות זאת באמצעות התבוננות במציאות באופן ישיר, ללא פילטרים למיניהם שמעוותים כמו שפת המתמטיקה.
מה כול זה קשור לאלברט איינשטיין?
הקשר הוא בכך, שכול בן אנוש לפני שהוא מנסה להבין את המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, רצוי שיבין מהי זהותו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין את המציאות בסדר ההפוך לזה שציינתי, קודם להבין את המציאות, ורק אחר כך להבין את עצמנו, זה לא עובד כך, כשרוצים להבין את האמת.
מודעות עצמית קודמת לכול.
מסקנה:
זמן, מהירות, מסה, מתמטיקה, חומר, אטום ועוד, מילים, הגדרות, דיבור וכתיבה שיוצרים משפטים, שיוצרים שפה, שפה שיצרה שפה בתוך עצמה, שנקראת שפת המתמטיקה.
שתי שפות, שמשמשות כפילטר ומעוותות את היכולת שלנו לתרגם ולהבין את המציאות האמיתית.
השפה האמיתית שלנו היא שפת הטלפתיה, שפה שהמסר עובר בה באופן הברור והשפוי ביותר.
סיכום:
אלברט איינשטיין לא הבין את עצם קיומו, את מהות עצם קיומו כאנרגיה שהיא בעלת הרכב וצורה, שצריכה לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר, לישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, כמטרת החיים בתהליך האבולוציה.  
חוסר הבנה בסיסי זה, איפשר לו לתרגם את המציאות באופן המוגבל ליכולותיו.
המסר במאמר:
כאשר נבין את זהותנו האמיתית, את מהות ומטרת חיינו בתהליך האבולוציה, נוכל לקשר זאת לנושא הקוסמי ולנושא הרוחני, ובכך להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.

יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית. לבלוג שלי  http://blog.tapuz.co.il/yosikramer  טלפון  048224276.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי