אל מלא רחמים 

הנושא: אל מלא רחמים, מאת - יוסי קרמר.

שאלה.

מי הוא האל שבן האנוש חושב שהוא רחמן ולכן הוא מבקש ממנו רחמים?

תשובה.

אל מלא רחמים זה סוג של תפילה שאותה אומר החזן לעילוי נשמתם של הנפטרים בעת ההלוויה, בעת עליה לקברו של הנפטר, בימי זיכרון ובמקרים נוספים שמזכירים את זכר הנפטר.
כאשר החזן אומר את התפילה, אל מלא רחמים, הוא פונה לאל.
האם החזן או כל בן אנוש אחר יכול לפנות לאל?
להבנתי, לא!

אנסה להסביר:
להבנתי יש בורא לבן האנוש, לעולם וליקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו.
אבל, הטעות היא בכך שבן האנוש אינו מתרגם נכון את תוכנית הלימודים וההתפתחות האבולוציוני שאותה תכנן וברא הבורא לתיקון ולשינוי שעל בן האנוש לעבור בחייו.
הבורא יצר את הבריאה והבריאה מאפשרת לבן האנוש ולבני מינו לתקן ולשנות את עצמם בעצמם, כשהמטרה הסופית מבחינה רוחנית היא תיקון הנשמה בסוף כל גלגולי הנשמה בתהליך הבריאה.
לכן, מרגע הבריאה ועד סיומה על בן האנוש להבין בעצמו ובעיקר באמצעות בני מינו איך לבצע זאת.
מרגע הבריאה ועד לסיומה, מבחינה רוחנית הבורא לא מתערב בתוכנית הלימודים ובתוכנית ההתפתחות של בן האנוש לתיקון ולשינוי שעליו לעבור מבחינה אבולוציונית.
לכן, על בן האנוש לדבר וללמוד איך להתחבר לעצמו בעצמו באמצעות ובעזרת בני מינו ולא לדבר, להתפלל לאלוהים שזו דמות דמיונית בתודעתו של בן האנוש שהוא יצר לעצמו בגלל רגש הפחד מהלא נודע שלאחר המוות, וגם לא לנסות לדבר, להתפלל ולהתחבר לבורא עצמו, כי זו לא כוונתו ולא תוכניתו.
להבנתי, כך תכנן הבורא את הבריאה.

מסקנה:
בן האנוש שפונה ומדבר לאל, לאלוהים הוא בעצם מדבר אל עצמו בלבד.
מצב כזה שבו בן האנוש פונה ומדבר לאל והוא אינו מודע לכך שהוא בעצם מדבר לעצמו גורם לו למצב של קונפליקט פנימי, ניגוד פנימי וזאת כיוון שהאל, האלוהים שאליו פונה בן האנוש זה בעצם הוא עצמו, כלומר בן האנוש מדבר לעצמו אך הוא אינו מודע לכך.
האלוהים שמוזכר בדתות הוא אינו הבורא, אלא דמות דמיונית בתודעתו של בן האנוש.
חשוב גם להבין שהבורא הוא ישות אנרגטית והוא אינו בן אנוש ולכן ההתייחסות שלו לכל נושא הבריאה היא עניינית ובעלת מטרה מוגדרת מתחילתה ועד סופה ולכן לא יכול להיות מצב שלבורא יהיו רגשות ובמיוחד לא את רגש הרחמים.
התיקון והשינוי שעל בן האנוש לעבור היא לא קלה, אבל היא עניינית.

סיכום:
תפילת אל מלא רחמים שבה החזן פונה אל האל, אל האלוהים היא מטעה.
לכן, כל הפולחן שהמציא בן האנוש על המת הוא פולחן רגשי בלבד.
מי שמת מת ומי שנשאר בחיים צריך להמשיך לחיות וצריך להמשיך את התיקונים והשינויים שעליו לעבור ורצוי לקבל ולהשלים עם המוות ולהשתדל שזה לא ישפיע עליו רגשית.
כל טקס פולחני שמתרחש בהלוויה על המת, גורם לסבל שקשה מאד להשתחרר מהרגשות שמלווים אותו ולהירגע לאחר מכן.

המסר במאמר:
האל, האלוהים שבן האנוש פונה, מדבר, מתפלל אליו זו דמות דמיונית שהמציא בן האנוש בתודעתו ולכן בן האנוש פונה, מדבר, מתפלל לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך וזה מצב של קונפליקט פנימי.
תפילת אל מלא רחמים שמתרחשת בעיקר בהלוויה היא צורך ונזקקות רגשית של בן האנוש שנובעת בגלל רגש הפחד של בן האנוש מעצם המוות ומהלא נודע שלאחר המוות.
ההתייחסות של הבורא היא עניינית, רציונאלית ולא רגשית, אמוציונאלית ולכן להבנתי לבורא אין רחמים.
התפילה מיותרת, להבנתי.

יוסי קרמר - מלווה ומכוון להתפתחות אישית.
לבלוג שלי - http://yosikramer.cafe.themarker.com/
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון + פקס - 04-8224275.
טלפון - 04-8224276.

יוסי קרמר - מלווה ומכוון למודעות והתפתחות.
לבלוג שלי - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון + פקס - 04-8224275.
טלפון - 04-8224276.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי