ישראל ממעוף הציפור 

ישראל ממעוף הציפור
מאת: נסים גבאי
נתוני הפתיחה שלי לקראת הדברים שיועלו במאמר זה, מביאים אותו לדרגה גבוהה ומיוחדת יותר אפילו מרמה אקדמית. מעולם לא הייתי במצב כה מיוחד, שקט, ורגוע - כאשר מנגד רועשת המדינה כים סוער המזעזע בגליו האימתניים והמכים ללא רחם. כוונתי לחיי הפרטיים שעוברים כעת הליך מאתגר של הישרדות מגורים בקראוון על אדמתי הפרטית באזור מלא מחדלי עירייה בנתניה, שלושה חודשים ללא מים וחשמל, במלחמה ענקית משפטית ואחרת, והכל ביחד עם משפחתי אלינו מצטרף אבי הישיש בן ה-95.
מנגד נשרכת לה מדינת ישראל בתוך משבר כלכלי עולמי חריף, וגם זה לא מונע מהפוליטיקאים להמשיך ולהתנהל כאילו "המדינה זה אני" וולעזאזל האזרחים הממתינים כבר שנים רבות ליד מכוונת, מנווטת ומנהלת.
הסיבה לכותרת המאמר "ישראל ממעוף הציפור" באה בדיוק מהשילוב הייחודי של חיי העכשוויים המנותקים כמעט לחלוטין מהחדשות ברדיו ובטלוויזיה, מכל תוכניות הריאלטי ההזויות, מפרשנויות "פרשנינו לענייני....", ודווקא הפריצה פה ושם לציוויליזציה התוססת והמתסיסה - גורמת לתהייה: מה קורה להם?
לא תמיד הבטתי על הנעשה מסביב ממעוף הציפור. כמעט כל חיי עברו במעורבות הדוקה עם כל פיפס המתרחש במדינה, ולעולם לא נשארתי חייב ללא תגובה פרטית/אישית ו/או ציבורית. אבל במצב הנוכחי, אני מוכרח להודות: ההצצות כעת אל המדינה המחוברת למים וחשמל, להבדיל מחיי המנותקים - מעלים בי מחשבות מסוג שונה וחדש.
כדוגמה, אני מביט על העילוי הצבאי הזה, אהוד ברק. הרי מלכתחילה ראה עצמו כעוף בודד במפלגתו. אבל כפוליטיקאי שבוודאי נעזר בכל מיני אסטרטגיים - עשה קולות של חברמן ההולך עם החבר'ה, עם המפלגה, וקדימה בגאווה לאופוזיציה: "בשם העם ולשיקום האידיאולוגייה". אז מהיכן התעוזה והחוצפה לחזור בדקה ה-90 לחיק המוקצה מחמת מיאוס של מפלגת העבודה, לליכוד? זהו למעשה לופ אווירי שלא היה מבייש שום טייס מטוס קרב או ציפור דרור, אבל להמשיך ולהקיא כך את הפוליטיקה כאילו אין אלוהים?!
יבואו "פרשנינו לענייני פוליטיקה ומפלגות" ויסבירו כי "ככה זה בפוליטיקה". אם כך אז נשאלת השאלה: לשם מה כל הבחירות האלה החוזרות ונישנות חדשות לבקרים? אם נתניהו יכול לשבת בממשלה אחת עם ציפי ליבני, כמובן לאחר שכולם ינקו לשד עצמותינו הלאומיים עד תום - ואהוד ברק יכול לשבת עם נתניהו שהוא כביכול הניגוד הגמור שלו - מעניין מה יאמרו כעת שלטי החוצות אחרי ששלושת הפרצופים הללו ששכנו שם יחדיו בניגודיהם הקוטביים ללא כל בסיס משותף - מרגישים כעת לאחר הבחירות בעלבוסטים של כל נכסינו, ומחלקים הכל בהתאם?!
לדעתי ולאור ניסיוני הלא קצר בחיי ומעורבותי בענייניה המתערבלים של המדינה הזו, אין מנוס מחשבון נפש נוקב של כל אחד מאיתנו. כבר עבר זמן רב מאז האמנתי כי פנייה למנהיגינו תעזור במשהו. לא שאמונתי באזרחים גדלה, אלא שמבט חטוף לצמרת מנהיגיה של המדינה הזו, מזעזע אותי.
אינני בין אלה שמפחידים את עצמם באסונות קולוסאליים כאלה או אחרים, אבל מעולם ולעולם לא אהיה אפאטי למתרחש סביבי במדינתי - גם אם תמיד אמצא תנוחת חיים אידילית ונוחה לי כפרט ולמשפחתי.
גם בבחירות האחרונות לא הלכתי לקלפי. רבים עשו כמוני, למרות שהאווירה הייתה מעט טובה יותר, ועובדה ש-2% יותר מהנמנעים מללכת לבחור, הלכו. אני גאה שעשיתי בחירתי - בלא ללכת לבחור. אני ממשיך להאמין, לאור כל הנתונים החוזרים בזוועתם כל פעם מחדש, שאין מנוס מהפיכה חוקתית. אני מאמין שרק עם מפוכח יוכל להביא לשינוי. אני מאמין ששינוי יכול להתבצע רק בצורה דרסטית, ורק אם כולם יעשו מעשה קיצוני של מחאה אמיתית. בימים אלה שאני מנותק כמעט לחלוטין מחיי אזרח רגיל המחובר לרדיו והטלוויזיה כמו לזונדה - אני מרגיש חופשי להתגאות בחופש הרוחני העובר עליי, אם כי לא תכננתי אותו. קוטביות זו של חיים מנותקים מתככנות פוליטית ואחרת מביאה אותי לרצות ולהישאר ללא מים וחשמל לנצח. כי מה הרווחתי בגיחותיי לציוויליזציה? מה חידשו לי חדשות הכל שעה? מה הפסדתי מהעובדה שאינני זוכר כמעט איך נראים לונדון, קירשנבאום, רשף, יונית לוי, מיקי חיימוביץ ואחרים?
לסיכום: אם אלה האמורים להיקרא מנהיגינו לא ימלאו את המינימום הנדרש ממנהיג כלפי בוחריו, אין לנו סיכוי לנוע לשום כיוון. אם מנהיג בישראל אינו יכול לעמוד גם אחרי הבחירות בעיקר הבטחותיו, לשם מה כל ההצגה של טרום הבחירות? האם לקרוא לסטייה החדה של מנהיגינו מהבטחותיהם - הונאה?



מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות, ולוחם צדק חברתי. נשוי ואב לארבעה מופלאים.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי