גדעון עפרת טוען לקשר הדוק בין חולניות ובשריות לפואטיקה הפנימית של לוין ומקשר אותו לבקט, שדי אם נזכיר את ה"טייפ האחרון של קראפ" או את "סרט" נקבל את ההקשר לצורכינו:
"האידיאה על בני האדם החולניים מקשרת את עולמו הדרמטי של לווין עם עולמו של בקט .החולי הפיזי הוא מטאפורה של החולי הרוחני ושל המוגבלויות הקיומית בכלל .הכאב אצל לוין הוא תואנה למשיכת תשומת הלב של האחר-ממש כבמחזותיו של בקט."
נדמה, כי בשיר זה של לוין אין הוא מכוון להתנהגות מניפולטיבית של מר גוסקינד אך אין ספק כי גוסקינד הוא אכן סובייקט מדוכא ,מדוכא ע"י ממסד שאין כוח בעולם שיוכל לו: רצף החיים על דרישותיו והסוף הקבוע שלו. לוין אכן משקף את הסובייקט המדוכא בשיר באופן קיצוני ויוצר עבור הלהקה דמות שירית בעלת פוטנציאל הזדהות ורחמים גדול.
רגב מביא בהקשר זה הערה של לורנס גרוסברג,מחוקרי הרוק החשובים בימינו:
"בקרב אוהדי הרוק- ולמעשה בקרב כל הצעירים במחצית השנייה של המאה העשרים- אכן שוררות תחושות של ניכור, חרדה ומצוקה לנוכח המציאות החברתית שבתוכה הם גדלים. מוסיקת הרוק הנה כלי הביטוי המרכזי של מצוקות אלה-הן בהבעת אי הסכמה והן בהבעת נהנתנות."
באם נקבל כי "חייו ומותו של מר גוסקינד" מיוחסים לנישת ביטוי מצוקת חוסר ההסכמה, נובל לשיר "התעמלות בוקר" כמיוחס לנישת ביטוי מצוקת הנהנתנות.
התעמלות בוקר.
"כפוף ראשך ואל תרים אותו יותר,
תן לזרועותיך הכבדות ליפול,
שים ידיך על לבך שכבר עומד להשבר.
רד לאט ושכב פרקדן על עפרך,
פלוט את האוויר ואל תנשום שנית,
תן לעצמותיך להגיע אל המנוחה.
אז רוץ לקראת סופך
בריא ורענן;
ידיים שלב, שלוש ארבע,
עיניים עצום ,שלוש ארבע,
והופ,הופ,הופ,הופ?ודי!
שים ידך הימנית על הסנטר
והמוח הקטן על הארוך,
שכב לך בשקט והנח להם להתקרר.
משוך גווך למטה ,אל האדמה,
גע במצחך בעשבים קטנים,
אל תסמוך ידיך לצדדים כי אין לך על מה.
כפוף ראשך ואל תרים אותו יותר,
תן לזרועותיך הכבדות ליפול,
שים ידיך על ליבך שכבר עומד להשבר."
"התעמלות בוקר" הוא שיר המציג כבדרך משל את תרגילי התעמלות הבוקר שהייתה נפוצה באותם הימים דרך הרדיו. השיר ,במסורת הלווינית ללגלג על תענוגות גופניים ומעמדיים כדרך לפצות על חסרים רגשיים (טניס ,מין, אכילה) כמעט ומטיף להתעמל עד מוות.
הלחן והעיבוד הם קופצניים ומהירים. רוק הגיטרות, בדומה ל"אין מקום.." מתאים עצמו לאווירה המחשמלת והטעונה של השיר. שימוש בפרייזינג קולי מיוחד להטעמת הטקסט משומש ב"אל תנשום שנית","והופ,הופ,ודי!", "והמוח הקטן על הארוך", "אל האדמה" , "לזרועותייך הכבדות ליפול", "שכבר עומד להשבר". (מאזכר שורה מתוך "חפץ" ,"תן לראש שלי להשמט,תן לי ליפול ולהתגלגל").
לוין לוקח אלמנט מהחיים שאמור לשמש ככלי מבריא ומשפר את איכות החיים ומציב מראה בכיוון הפוך,של ירידה, שקיעה ומוות-אחרי כל הניסיונות לעשות ההפך.
מוטי רגב מראה גישה דומה לפואטיקה הלווינית במוסיקת הרוק:
"מוסיקת הרוק נתפסה כמוסיקה שונה באופן מהותי מן המוסיקה הפופולרית שקדמה לה והמשיכה להתקיים במקביל לה .השוני הזה לא נומק בהסבר מוסיקלי "טהור", אלא במשמעותה החברתית עבור קהל מאזיניה,בכך שהמוזיקה הזו מייצגת ומבטאת באופן אותנטי מסרים של סירוב והתנגדות לתרבות הדומיננטית,ושהיא כלי ביטוי מרכזי לחוויותיו של הדור שנולד וגדל לאחר מלחמת העולם השנייה."
ייתכן, כי "אחרית הימים" מצאו בשיר אפשרות להתייחס לשיר הפתיחה של "שבלול" "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" שנפתח בקטעון הומוריסטי של קטע התעמלות רדיופונית.
סיכום
דני בלושטיין מנסה לעמוד על מקורותיו התרבותיים של הרוק הישראלי:
"הרוק הישראלי החל להתגבש סביב 1970,כאשר מוסיקאים שנחשפו לרוק של התקופה, אבל גדלו למעשה בתוך האווירה המוסיקלית של הישראליות המסורתית- כלומר שירי ארץ ישראל והלהקות הצבאיות ?לקחו על עצמם למזג בין השניים. מבחינה זו הרוק הישראלי בא מתוך הישראליות, מתוך שירי ארץ ישראל. במבט לאחור, המיזוג לא היה אלא ניסיון להטמיע אל תוך הבלדות הארצישראליות ,אל תוך האווירה הפסטורלית רוסית, ערכים אומנותיים של רוק. כך גם נשלט הצד הקצבי של הרוק הישראלי על ידי שובבות ,התפרחחות, ועליצות, בהמשך כמעט ישיר לאווירה של הלהקות הצבאיות. הדמויות הבולטות של הרוק הישראלי בעשור הראשון לקיומו ובכלל- אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, חברי כוורת(ביחד ולחוד), שלום חנוך,אריאל זילבר ועוד-נטלו את הרוח והאוירה של הישראליות, והכניסו בה את הדברים הבאים: חשמל והגברה בתזמור, מודעות לעבודת אולפן, מלים בעלות גוון אישי (ולא אידאולוגי),זמרה מחוספסת במקצת, ודגש על השיר כיצירה מוקלטת המזוהה עם מבצע אחד מסוים ועל היותו של המבצע ,בדרך כלל, גם המחבר של השיר(לחן,מלים או שניהם)."
מוסיקת הרוק ב1972 הייתה עדיין מהצורות האומנותיות החדשניות ביותר להבעת מחאה חברתית ופוליטית. "אחרית הימים" שבחרה באלבום זה להפוך שיר פסטורלי של חיים חפר לסאגת רוק כבד של תשע דקות ,לבצע שיר של יעקב רוטבליט, משורר המחאה הבולט בזרם המרכזי של מוסיקת הרוק באותם הימים ולבצע שירים של רביקוביץ וקינן ,מצאה כמתאים את חנוך לוין המשורר כמקור המחאה הפנים אומנותית שלה.
"אחרית הימים" היו הלהקה הראשונה שהביאה את השילוב של שירה "רצינית" ורוק לרמת שכלול שהציבה סטנדרט חדש לכל להקת רוק בישראל. עד אלבומה זה להקות הרוק המעטות שרו בעיקר באנגלית ורוב החומר המוקלט שלהן היה גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. חבורת "לול" הייתה חבורת יוצרים שהסתפקה בכוחות היוצרים בתוכה ולא פנתה כמעט למשוררים לכתיבת/שאיבת חומר.
השימוש בטקסטים של לוין כאלמנט מרכזי באלבום , נדיר אז כהיום , נסך נופך מיוחד ואיכותי בקומבינציית הרוק שמצא מקור טקסטואלי מוחה, דוקר ואמיץ נגד החברה הישראלית השמרנית.
אבחנה של מוטי רגב תסיים רשימה זו באבחנה דקה כלפי יחסיות התמיד של הרטרוספקטיבה התרבותית:
"בדיעבד, מפתיע להווכח שדווקא במצבו העוברי יצא הרוק הישראלי לעולם עם דימוי פוליטי חזק.אין זה מפתיע שהתגובה הנזעמת שבה נתקל ואשר כמעט גרמה להפלה מוקדמת של העולל, הפכה את הרוק הישראלי הצעיר למכונס בתוך עצמו ומתרחק מפוליטיקה כמו מאש?
רק לאחר מספר שנים החלה לצמוח באופן רטרואקטיבי הערכה עצומה לתקליט של 'קצת אחרת'.כך היה גם לגבי תקליטה של "אחרית הימים".
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
