שאלה.
אלוהים ציווה את אדם וחווה "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות":
(ספר בראשית ב, טז).
למה התכוון המחבר?
תשובה.
ראשית, להבנתי המחבר כתב את כתביו מתוך התובנות האישיות שלו וגם אולי, מתוך הרצון שלו לתעד את התובנות שהיו באותה תקופה שבה הוא חי.
כדי להבין מה כוונתו של המחבר יש לחלק את ההתייחסות לשאלה לשני חלקים, ההתייחסות הראשונה של המחבר היא מהבחינה הדתית וההתייחסות השנייה היא מבחינה אבולוציונית.
מהבחינה הדתית:
אפשר לראות שהמחבר כותב על אלוהים, כלומר המחבר בעצמו הגיע למחשבה שיש אלוהים ולכן בתודעתו של המחבר אלוהים קיים.
המחבר גם מתייחס למילה בראשית, כלומר ה"תחלה" והכוונה של המחבר להתחלה של הבריאה שנעשה לדעתו על ידי האלוהים, של הזוג הראשון וגם של העולם והיקום.
כלומר, המחבר חושב שיש אלוהים ושאלוהים הוא זה שברא את הכל.
אבל, להבנתי האלוהים שאליו מתכוון המחבר קשור לתהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו בני האנוש בחיפוש אחר ההכרות העצמית שלנו של התודעה וגופנו הפיזי שיוצרים את השלם, האני העצמי שלנו, זהותנו האמיתית מה שיכול לאפשר את הבנת המציאות האמיתית, ולכן המחבר אינו מכוון את כתוביו לנושא הרוחני ולבורא עצמו.
כלומר, הנושא הדתי שייך לתהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציוני של המין האנושי, כאשר פתרון החידה של הנושא הרוחני יכול להיפתר אך ורק כאשר נלמד להכיר את עצמנו באופן ברור, שיאפשר לנו להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים.
אמונה באלוהים היא אינה ההבנה שקיים בורא.
האלוהים שאנשים פונים, מתפללים ומדברים אליו הוא אינו הבורא, אלא בן האנוש עצמו שפונה, מתפלל ומדבר לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך וזה הקונפליקט הפנימי, הניגוד הפנימי שקיים בבן האנוש שאמור לדבר ולהתחבר לעצמו, והדת ממחישה זאת.
מבחינה אבולוציונית:
המחבר מנסה להעביר לנו מסר באמצעות הכתובים והמסר מועבר לנו באמצעות משל, כלומר סיפור דמיוני קצר שיש בו מסר או מטפורה, כלומר שימוש במשפט שלא בהוראתו הראשונית, אלא בהוראה שאולה מעניין אחד לעניין אחר ולמה הכוונה:
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות".
כאשר המחבר כותב: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" המשל או הכוונה המטפורית היא: אל תפעילו את הרגשות הפנימיים שבכם גם לא את הרגשות שגורמים לכם להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, הנאה, צחוק, תשוקה ועוד וגם אל תפעילו את הרגשות שגורמים לכם להרגיש רע, כמו: פחד, רוע, דיכאון, חרדות, כעס, ייאוש ועוד, מצב של אי הפעלת הרגש הטוב והרע מאפשר את הרוגע הפנימי.
המחבר לא מתכוון להזהיר אותנו מכך שלא נוכל מפרי של עץ מסוים, אלא המחבר מזהיר אותנו מכך שלא נפעיל את הרגשות הפנימיים, הכוונה של המחבר היא לא להתייחסות למשהו שהוא חיצוני לגוף הפיזי שלנו, אלא למשהו שהוא פנימי לנו ושהוא נמצא ומופעל בתוך הגוף הפיזי שלנו.
והכוונה של המחבר בהמשך המשפט, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כלומר ברגע שתפעילו את הרגשות הפנימיים שבכם גם את הרגש שגורם לכם להרגשה הטובה וגם את הרגש שגורם לכם להרגשה הרעה, כלומר הרגש הטוב והרגש הרע תמותו ולא תחיו את חיי הנצח וזו תובנה חשובה של המחבר לאותה תקופה והיא גם נכונה להיום, להבנתי.
צריך להבין שבתהליך שבו בן האנוש התפתח בעבר ומתפתח כיום, השלב של הרגשות הפנימיים זהו שלב ביניים בין התקופה שבה חיינו ללא רגשות, אלא מתוך תכנות, או אינסטינקט טבעי ובאופן אוטומטי ללא היכולת שלנו להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ושעבר מדור לדור, דומה לשאר החיות שסביבנו, לקראת השלב השלישי שזהו שלב שבו לא נפעיל את הרגשות הפנימיים, אבל בניגוד לשלב הראשוני בהתפתחות האבולוציונית שלנו, נהייה רגועים יותר, רציונאליים וענייניים ומודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ומודעים לכך שאנחנו האחראיים הבלעדיים לגורלנו ובשלב זה נגיע לתובנה שללא הרגשות הפנימיים שבנו נהיה בריאים יותר, רגועים יותר ואף נאריך חיים ולא נזדקן ולא נמות ונהיה נצחיים, כשאורח החיים שלנו יהיה שונה לגמרי מתקופה זו של תהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
מבחינה רוחנית, לאחר כל התיקונים והשינויים לאורך כל גלגול הנשמה, היא תהיה נצחית, כמו הבורא ותשהה לצידו של הבורא.
תהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של בן האנוש היא תוכנית הלימודים שברא הבורא לתיקון הנשמה שלנו.
מסקנה:
רוגע פנימי הוא מצב שבן האנוש מפעיל את גופו ללא הרגש הטוב וללא הרגש הרע וזהו זהותו האמיתית של בן האנוש שיכול לאפשר לו לתרגם באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא חי, הן מבחינת תהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית.
סיכום:
המשל, המטפורה של המחבר לגבי הפסוק שמוזכר, לחלק אחד אני מסכים ולחלק השני איני מסכים.
האלוהים שמוזכר על ידי המחבר הוא אינו הבורא.
נטרול הרגש של הטוב והרע יכול לאפשר את חיי הנצח.
המסר במאמר:
מהות ומטרת החיים הן מבחינת תהליך הלמידה וההתפתחות האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית היא במציאת הפתרון לחיי נצח באמצעות הגוף הפיזי האנושי ולאחר כל התיקונים והשינויים שיעשו, רק אז מבחינה רוחנית יתאפשר חיי הנצח לנשמה.
הנשמה היא מי שאנחנו באמת, והנשמה תתעורר ותימצא במציאות האמיתית לאחר מימוש כל תהליך התיקונים והשינויים שלה כביכול כבן אנוש, להבנתי.
יוסי קרמר - מלווה ומכוון להתפתחות אישית.
לבלוג שלי - http://yosikramer.cafe.themarker.com/
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון - 04-8224275-6. יוסי קרמר - מלווה ומכוון למודעות והתפתחות.
לבלוג שלי - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון + פקס - 04-8224275.
טלפון - 04-8224276.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



