חוויה מפתיעה מזומנת למבקר במוזיאון לאמנות יהודית עכשווית בסן פרנסיסקו. השימוש במונח "חוויה מפתיעה" מאפשר לכלול בקטגוריה אחת סוגים שונים של מבקרים. לאלה הסבורים כי אין מקום לקיומה של מדינת ישראל ומבקרים במוזיאון - על מנת להכיר את התרבות /האמנות של הגורם [מדינת ישראל] שהם שוללים את לגיטימיות קיומו - מזומנת הפתעה נעימה. אפילו המוזיאון לאמנות יהודית מציג תערוכה של אמנית המוגדרת ישראלית שיצירותיה מטילות ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל .
למבקרים אחרים הפוקדים את המוזיאון, ואשר אינם שותפים לדעה האמורה, מזומנת להפתעתם חוויה בלתי נעימה. למבקר מישראל גם כזה המורגל לביקורת, ולעיתים אף מזדהה עימה, על מדיניות ישראל בשל התנהלותה מול השכנים הפלסטיניים , החוויה היא יותר מבלתי נעימה. היא מקוממת ומכעיסה.
המוזיאון לאמנות יהודית עכשווית בסן פרנסיסקו אינו מוזיאון גדול. בודאי שאינו בר השוואה בשום מאפיין למוזיאון דה יאנג המפורסם . בכל זאת הוא ממוקם במקום די מרכזי בעיר נתמך על ידי הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו ומוכר גם על ידי הקונסוליה הישראלית .
בחודשים פברואר -מרץ 2009 מעלה המוזיאון שתי תערוכות מרכזיות: האחת של הצלם הישראלי עדי נס והשנייה של אמנית הצילום והוידיאו יעל ברתנא.
גם למי שאינו עוסק בביקורת אמנות מזומנת חוויית צפייה מהנה בתערוכת הצילומים של עדי נס המבוססת על סיפורי התנ"ך. בכל צילום ויצירה ניכרת ההקפדה על כל פרט המתבטאת בתוצאה המרשימה .
התערוכה של יעל ברתנא שונה לחלוטין. המיצגים שלה פוליטיים באופן בוטה וחריף וזה לגיטימי לחלוטין. הם באים מן "הקצה השמאלי" של המפה הפוליטית וגם בכך אין כל רע. המיצגים השונים מורכבים מקטעי וידאו קצרים כל אחד תחת כותרת שונה . אלה מהם העוסקים בנושא הישראלי פלסטיני צולמו בארץ. ניכר כי עבודת הצילום והעריכה נעשו במקצועיות, אף כי לטעמי אין הם משתווים לרמת צילומיו של עדי נס, אבל אולי לא צריך להשוות בין סוגי מדיה שונים.
מבין שתי התערוכות בחרו אוצרי התערוכות של המוזיאון לקדם את המיצג של ברתנא והוא זה המקדם את פני המבקר. ראשון מבין המיצגים הוא קטע וידאו באורך של מספר דקות שכותרתו "הכרזה" [Declaration ]. בסרטון/המיצג - מצולם "סלע אנדרומדה" - המצוק בים מול חוף יפו - שעליו מתנוסס על גבי תורן דגל ישראל.ממרחק נראית סירת משוטים צבועה ירוק שעליה מונח עץ זית וחותר שרירי מנווט אותה לכיוון המצוק. הסירה הירוקה מגיעה ליעדה. החותר השרירי מעמיס על גבו בקלילות את עץ הזיית מטפס לפסגת המצוק, שולף ממקומו את התורן ועליו דגל ישראל ובמקומו נוטע את עץ הזית. אח"כ הוא מתיישב מול העץ וצופה בו ארוכות. סוף.
המסר חד וברור - השלום [עץ הזית] אינו יכול לצמוח ולהתקיים יחד עם מדינת ישראל . אם חפצי שלום אנו יש לעקור את מדינת ישראל [דגל ישראל] ואז יגיע השלום [עץ הזית]... פרט נוסף - צבע הסירה הנושאת את עץ הזית הוא הצבע הירוק שהוא הצבע השולט במוטיבים פלסטיניים. מדריכה מטעם המוזיאון שקיימה סיור בתערוכה לקבוצת מבקרים מסבירה להם כי עץ הזית מסמל שלום וגם את פלסטין. בראיון שנערך עימה הסבירה ברתנא כי את ההשראה לדמות החותר שאבה מסרטי ההסברה שהופקו בזמנו בישראל ובהם הוצגה דמותו של "הישראלי החדש" החזק .[בהשוואה לדמות הישראלי בגולה] . היא בחרה בדמות כזו שתייצג את הצד השני ,הפלסטיני, כדי לעשות את המעשה הנכון...
יש מקום לביקורת, יש הרבה מה לבקר. אין מחסור בישראל וגם בחו"ל במוצר הזה ששמו ביקורת על ישראל. הרי אפוא שמזכירים את השם ישראל , ישנה ביקורת צמודה. אבל לא זה העניין.
ברגע שהביקורת מערערת על עצם הלגיטימיות של הקיום - נפסק הדו שיח . זה בדיוק מה שעשתה יעל ברתנא במיצג הוידיאו שלה - במיצג הזה ישנה כאמור הכרזה שאין מקום למדינת ישראל אי אפשר ליהנות או לקבל אמנות המבוססת על דה לגיטימציה . ביקורת יכולה להיות רחבה וחריפה. אך חכמת המבקר היא לשמור שלא לחצות את הקו הבלתי נראה שמעבר לו נפסק הקשר בין הביקורת לבין מי שהיא מבקרת אותו..
יעל ברתנא אינה מתגוררת כבר שנים בישראל. כיום מקום מושבה הוא באמסטרדם. בהודעה לעיתונות מטעם המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו לרגל המיצג , היא מגדירה את עצמה כמי שאופיינה בעבר כ"אוהבת מאוכזבת של מדינת ישראל" .
ביקורת על ישראל ומדיניותה היא באפנה היום. הממשלה, האופוזיציה, הכנסת, הצבא מערכת המשפט התקשורת ומי לא "הרוויחו" את התוצאה הזו בעמל וביושר. כנראה שגם המוזיאון לאמנות עכשווית בסן פרנסיסקו מעוניין לתרום את חלקו ולהיות "בעניינים". תערוכה "שנויה במחלוקת" לא תזיק לפרסום של מוזיאון בינוני זה. אמנם הקונסוליה הישראלית וגורמים בפדרציה היהודית [לא כולם]בסן פרנסיסקו הביעו הסתייגות ומחאה בפני הנהלת המוזיאון. אבל לא מעבר לכך. לא עלתה דרישה להסיר את התערוכה או חלקים ממנה. נכון שכך. אין לנו צורך בטענות על צנזורה וסתימת פיות.
כך או אחרת - בעוד הביקורת על ישראל גואה בעוצמה בחו"ל ישנם גורמים ישראליים המנכסים לעצמם נישה אנטי ישראלית ובתוקף ישראליותם עכשיו או בעבר, ועמדתם בהווה מתפרנסים לא רע. מוזמנים להרצאות בפורומים בינלאומיים, זוכים בפרסים ומקדמים תערוכות.ספק אם היו זוכים למעמד דומה אלמלא היו מוצגים כישראליים בעלי עמדות אנטי ישראליות קיצוניות.
מנחם רבויהנתונים: תפקידים בכירים בשירות הציבורי בעבר,כותב דעתן בהווה וסבא לשלשה
פורסם גם באתר המחבר:
http://www.notes.co.il/raboy/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
