מאחזים צבאיים במקום ההתנחלויות שיפונו יתקבלו ביתר הבנה בפנים ובחוץ.
מאת : צבי גיל*
לממשלת ישראל החדשה אין מלאי גדול של זמן."הזמן עושה את שלו" רק בכל הקשור לתהליך הטבעי של החי והצומח.המעשים והמחדלים שנעשים במהלך הזמן הם שלנו . לדוגמה בתקופת הישוב, של "המדינה בדרך", הציבור הארץ ישראלי עשה את המרב עם הזמן.מאז קום המדינה,עשינו בארץ גדולות ונצורות,אך יחד איתן בזבזנו זמן יקר שהשיג אותנו לאחור מדינית וביטחונית ושעליו שילמנו ביוקר.
אולם בהשוואה לשכנינו התקדמנו בצעדי ענק בעוד שאלה ספק אם התקדמו בצעדי צב.בשנת 1948 מדינות ערב הוליכו אותם שולל והפכו אותם לפליטים. בשנת 1967 קיבעו ארצות ערב את אומללותם של הפלשתינאים בכך שבמקום להעניק להם חרות בשטחי הכיבוש שלהן,הם הטילו את הפלשתינאים,בעל כורחם ובעל כורחנו, למצב של כיבוש מתמשך של ישראל.הבחירות האחרונות שנערכו, לא מעט בזכות מדינת ישראל ובהשפעת הכוחות הדמוקרטיים בתוכה,הביאו את החמאס לשלטון ואת המצב למבוי סתום, שהיה קיים,במידה רבה, גם לפני כן.שניהם היו תהליכים בלתי נמנעים.
אילו רצינו להיות נקמנים ומכעיסנים היינו אומרים :אכלו את הדייסה שבשלתם.היחידים שלמדו משהו הם באופן פרדוקסאלי אלה שישבו על "ספסל הלימודים" של בתי הסוהר הישראליים. רובם יודעים להעריך חופש וחרות.אתם מוסיפים לחלום על בתולות בגן העדן.יבושם לכם.אולם הבעיה היא גם שלנו והתינוק הפגוע הזה מונח לפתחנו.וכאמור,אם אנו לא ננצל את הזמן, הוא ,הזמן, יתעתע בנו,יבגוד בנו,ואין זה משנה אם הפלשתינאים יסבלו יותר.
אז מה עושים איתו.היה ושלטון החמאס יהפוך את עורו ויסכים לשבת איתנו לשולחן המשא ומתן של שלום בלא תנאים מוקדמים- מה טוב.אם הוא ימשיך בתמרונים ההפכפכים של ד"ר ג'קל ומיסטר הייד,גם אנו נפתח את מחברת הלימודים משנת 1948.
יציאה מן המבוך.
בשלב ראשון נציע הפסקת אש,יקראו לזה הודנא או כל מונח אחר,בדיוק כפי שהוצע במלחמת העצמאות.לא מדובר בהפוגה שכמותה היו שתיים במהלך מלחמת העצמאות לפסקי זמן קצובים אלא בהפסקת אש. הפסקת אש היא שלב במלחמה שבה הצדדים מחליטים להפסיק את מעשי האיבה כדי לנהל שיחות על סיום מצב הלוחמה.מכאן שהפסקת אש היא שלב מתקדם יותר מהפוגה ושלב נמוך יותר מאשר "שביתת נשק".
על פי ספרו של אפרים הלוי,מי שהיה ראש המוסד, הציע החמאס ב- 1997 הפסקת אש ל- 30 שנה.ידיעה זאת הובאה בעיתון "הארץ"( 31.3.2006 ) על ידי הפרשן הצבאי זאב שיף.ניסיון ההתנקשות במנהיג החמאס ,חאלד משעל, בירדן, הוריד את ההצעה מסדר היום.
לפי הגדרת החוקר יעקוב בר סימן טוב,בסקירה במכון ירושלים לחקר ישראל ב- 8.3.2006, המצב הנוכחי הוא תהליך של "ניהול סכסוך".מצב שהוא במהותו מעין ברירת מחדל בשעה שלא ניתן ליישב סכסוכים אלא לפחות למתן את האלימות,או אפילו לסיימה כדי להבטיח את חידוש המשא ומתן.
במלחמת העצמאות הובסו צבאות ערב ולשני הצדדים היה עניין בקיום שיחות לשביתת נשק ואלה נמשכו חצי שנה בניהולו של ד"ר ראלף באנץ' סגן מזכיר האו"ם.מבין מדינות ערב שאיתם חתמנו על הסכמי שביתת נשק, נותרה אחת באותו סטאטוס: לבנון.
עם סוריה הסטאטוס השתנה בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. סוריה מכבדת את ההסכם בקווים שהוסכם עליהם,אף שהיא תומכת בפעילות העוינת של חיזבאללה בגבול לבנון.מדינה אחת,עיראק,שלחמה בנו ב 1948 נמצאת פורמאלית עדיין במצב מלחמה עם ישראל שכן היא לא חתמה על הסכם שביתת נשק.למזלנו היא לא גובלת בנו.עם מצרים וירדן יש לנו יחסי שלום,קר וחם יותר,אך שלום.
כאמור,אם ממשלת החמאס תביע נכונות הלכה למעשה לשבת איתנו לשולחן הדיונים על שלום, זאת החלופה העדיפה עלינו ועל הקהילה הבינלאומית.אם היא תמשיך בסירובה, ישראל תתכנס לקווים בני הגנה, תפנה התנחלויות ומאחזים סמוך לאזורים מאוכלסים בפלשתינאים, ובמקום ההתנחלויות היא תקים מאחזים צבאיים,שאותם ניתן להוריד במהירות כאשר יושג הסכם.
מאחזים צבאיים במקום ישובים זה מצב שגם בפנים וגם בחוץ יוכלו להיות איתו אלה שמתנגדים לפינוי חד צדדי.ישראל תכריז על הפסקת אש,ואם הפלשתינאים יסכימו, וזאת תחזיק מעמד, ייפתחו שיחות על שביתת נשק.
כל פעולה עוינת מן הצד הפלשתינאי,בין אם מרצועת עזה או מן הגדה,תגרור אחריה פעילות צבאית נגדית של ישראל. נראה לי כי במצב הזה מה שנקראת "התכנסות" תוכל להתקבל הן על ידי הקהילה הבינלאומית ובמידה מסוימת גם על ידי מדינות ערב, שכן היא תהיה מבוססת על "הפסקת אש".ב"הפסקת אש" או בהסכם על "שביתת נשק" לא נקבעים גבולות קבע.כמה זמן יימשך המצב,קשה לדעת,שכן הוא תלוי בראש וראשונה בצד הפלשתינאי, וכמובן-גם בנו.
יחד עם זאת,בניגוד למדינות ערב,הפלשתינאים הם במצב נחות.שכן,לא מדובר בגבולות בינלאומיים,(והחלטת 242 של האו"ם מתפרשת אצלנו וגם אצל האמריקנים כאי חזרה לקווי 67)ולא מדובר במדינות.אלא שעל פי התקדים,שהם יצרו, יחד עם פטרוניהם מדינות ערב,החלופה היא מצב נחות עוד יותר.
אולם העובדה שהפלשתינאים חייבים להציב לעצמם את אתגר הזמן,לא אומרת שאנו פטורים מעשייה.העשייה תתורגם בהכנת מקומות חלופיים למתנחלים שיתפנו, בצורה טובה יותר מאשר ברצועת עזה.וכאמור, בהקמת מאחזים צבאיים ממש, ולא מאחזי דמה,כל עוד לא נגיע להסכמי שלום.אם החמאס יוכל לחיות עם מצב כזה,גם אנו נוכל.
זה נשמע פשטני.זה פשטני.השכל הישר מלמד אותנו כי לעיתים ניתן לסבך דברים פשוטים אך באותה מידה אפשר לפשט דברים מסובכים.אילו למשל היינו יותר נבונים ופחות פקחים,ורוב ההתנחלויות היו משלטים צבאיים ,המצב היה הרבה יותר פשוט,מכל מקום פחות מסובך.גם חכמה שלאחר מעשה עדיפה מפיקחות פתלתלה לפני המעשה.הזמן משקיף על המצב ולפעמים משמיע גם צלצולים כמו ה"ביג- בן".מה אנו עושים עם הזמן זאת הבעיה שלנו .
* צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
